ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן יא
מתניתין על מנת שירצה האב רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת האב ה"ז מקודשת מת הבן מלמדין את האב שיאמר איני רוצה ופריך מאי ע"מ שירצה אילימא עד דאמר אין אימא מציעתא מת האב ה"ז מקודשת הא לא אמר אין אלא ע"מ שישתוק אבא אימא סיפא מת הבן לאחר ששמע האב מלמדין את האב לומר שאינו רוצה אמאי הא שתיק אלא אמר לה ע"מ שלא ימחה אבא פי' סיפא מיירי כשאמר ע"מ שלא ימחה אבא אבל אם אמר בסתם ע"מ שירצה אבא מפרשינן לי' ע"מ שישתוק אבא הלכך רצה האב ששתק בשעת שמועה ה"ז מקודשת ואם לא שתק אלא מיחה אינה מקודשת. ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה ה"ז מקודשת אבל כל ימיו אינו קידושין דכל ימיו יכול למחות. אבל ברישא לא מתוקמ' בע"מ שלא ימחה דא"כ מה רצה האב מקודשת והלא יכול למחות לעולם ואפי' אמר אין בשעת שישמע מ"מ אם יחזיר וימחה בטלה הקידושין דע"מ שלא ימחה קאמר והרי מיחה ואפי' את"ל דאחר שאמר אין שוב אינו יכול למחות מ"מ לא מצינו לפרושי רצה האב דאמר אין ודומי' דע"מ שארצה אבא דהיינו שלא ימחה יש לנו לפרש רצה האב שלא מיחה וזה אי אפשר דאפי' לא מיחה יכול עדיין למחות ואינו מקודשת ודאי ע"כ. והנה פסק הטור כהאי את"ל דאי אמר אין שוב אינו יכול למחות. וריהטא דסוגיא משמע דגבי ע"מ שלא ימחה לא מהני שום שתיקה ורוצה דכל ימיו יכול למחות וכן אית' במגיד משנה וכן פי' הר"ן להדיא. ומ"מ נראה בעיני שאם קיבל עליו בשבועה שלא ימחה ואם ימחה שתהא המחאה בטילה שאספיק'. וכתב הר"ן דה"ה נמי גבי ע"מ שיאמר אין אפי' מיחה תחלה אם אמר בסוף אין (אינה) מקודשת וכ' הטור בשם הרמ"ה ז"ל. מתי שיאמר אין מקודשת אפי' אמר תחלה לא. הלכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפי' אמר האב אינו רוצה או חולצת או מתייבמ' אבל לא מפטרי' בלא חליצה דלמא הדר ואמר אין ומקיים תנאיה ע"כ אבל היכא שיאמר ע"מ שישתוק אבא ר"ל שישתוק דוקא בשעת שמיעה נמי מקודשת. אבל בע"מ שיאמר הן שמחוסר אמירה אם מת קודם שיאמר הן לא הוי קידושין וכן פי' התוס' להדיא וכן דעת כל המחברים לאפוקי מדעת הרמב"ם שכת' בע"מ שירצה אבא לא רצה או שתק או מת קודם שמיעה אינ' מקודשת וכן השיג עליו הטור והיינו לפי סברתו דלקמן דע"מ שירצה ר"ל ע"מ שישתוק אבל הרמב"ם ס"ל ע"מ שירצה ר"ל ע"מ שיאמר הן אז לא קשה מידי וכן פירשו התוס'. נחזיר לסוגיא ומשני דרישא איירי ע"מ שישתוק אבא. וסיפא איירי ע"מ שלא ימחה אבא רב יוסף אמר כולהו בלא ימחה איירי ומאי ע"מ שירצ' כלומ' שלא ימחה אבא ומאי קשיא לך רישא דקאמר רצה האב מקודשת הלא יש בידו למחות לעולם. כגון דאמר שלא ימחה אבא מכאן ועד שלשים הלכך רצה האב שעברו שלשים ולא מיחה ה"ז מקודשת לא רצה שמיחה תוך שלשים אינה מקודשת. מת האב בתוך שלשים מקודשת דאמר תו מאן מחי. מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב כו' וכתב הרא"ש וז"ל וי"א דהלכה כרב יוסף דמוקי מתניתן בחד טעמ' אבל הרמב"ם ז"ל כתב באוקימת' כר' ינאי וכן מסתבר דמתניתן סתמ' איירי בלא קביעות זמן ע"כ ואני מוסיף בראייה מאחר דריש לקיש נמי קאי כוותי' דאמר שמעינן מדר' ינאי כו'.