ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן טז
מתניתין האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו קדשתי' והיא אומר' לא קדשתני אלא בתי הוא אסור בקרובות גדולה וגדולה מותרת בקרוביו פי' דווקא בקרוביו אבל לא בו משום אשה ובתה הוא מותר בקרובות קטנה וקטנה מותרת בקרוביו. קדשתי את בתך והיא אומרת לא קדשת אלא אותי הוא אסור בקרובת קטנה וקטנה מותרת בקרוביו הוא מותר בקרובות גדולה וגדולה אסורה בקרוביו. כתב הרא"ש וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל העושה שליח לקדש לו אשה והלך וקדשה השליח ואמר לעצמי קדשתי והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשי אם לא עשה השליח בעדים הרי השליח אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והאשה אסור בקרובי המשלח והמשלח מותר בקרובותיה ואם הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לראשון אמרה איני יודעת למי נתקדשתי אם למשלח אם לשליח אם לא הוחזק השליח בעדים הרי זו מקודשת לשני. ואם הוחזק שהוא שלוחו שניהם נותנין גט. ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ובירושלמי בריש פירקין מצא' דברי' הללו ואינם מובנים לי דבריו דנהי דהוחזק השליח בעדים היא תתקדש לראשון הרי הוא עומד וצווח אעפ"י שהימנה השליח בפני עדי' חזרתי בי אשליחתי ולעצמי קדשתי' וברישא נמי למה מותר המשלח בקרובותיה הרי הוא אומר שעשאו שליח וגם האשה אומרת שנתקדש לו. ומאי נ"מ במה שלא הוחזק בעדים הרי הודה שעשאו שליח וצ"ע ע"כ וז"ל הר"ן בריש פירקין גרסינן בירושלמי בריש האי פירקא לא הוחז' השליח בעדים הוא אמר לעצמי קדשתי והיא אומרת לראשון השני כאומ' לאשה קדשתיך היא אומרת לא קדשתני כלומר והוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו והיא כאומרת לראשון קדשתני והוא אומר לא קדשתי' אמרה איני יודעת חזקה לשני הוחזק השליח בעדים. הוא אומר לעצמי והיא אומרת לראשון וחזקה לראשון. אמרה איני יודעת שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס ע"כ טעמא דמילת' דבשלא הוחזק בעדים משמע אין האשה רוצה להתקדש לראשון כיון שאינו כאן ואין שליחתו מוחזק ומשום הכי כשאומרה יודעת חזקה לשני אבל כשהוחזק השליח בעדים היא סומכת על שליחות ומשום הכי כשאומרה איני יודעת חוששין לראשון. ומיהו כיון שראשון לא היה כאן והשני כאן חוששין אף לשני ושניהם נותנין גט ומיהו כי אמרי' חזקה לראשון היינו לומר שהראשון אסור בקרובותיה שהרי הוי כאומר לה קדשתיך. וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות אישות דהוחזק היינו שעשאו שליח בעדים ולא הוחזק היינו שלא עשאו שליח בעדים והוא ז"ל אזל לטעמיה שכתב בפרק ג' מהלכות אישות שהעושה שליח לקדש לו אשה אינו צריך לעשותו בעדים כמו שאכתוב בסמוך בס"ד וכתב עליו הראב"ד ז"ל בהשגת וז"ל אין בלשון התוספו' אם לא עשה אלא אם לא הוחזק ולעולם שעשאו שליח בעדים אלא שלא הוחזק שעשאו שליח בעדי' שלא היו השליחות מפורסם במקום האשה. אבל הוא שאמר לה פלוני עשאני שליח בעדים לקדש אותך ולאחר שעה קדשה סתם והוא אמר לעצמי נתכוונתי והיא אומרת למשלח נתכוונתי כיון שלא היה השליחות מפורסם הראשון מותר בקרובותיה כמי שאמר לא קדשתיך שהשליח מיחה על ידו אבל כל שהוחזק בעדים אף הראשון אסור בקרובותיה שאין מחאת השליח מחאה אצלו לבטל שליחתו ע"כ וגם הוא ז"ל לטעמי' אזל שדעתו שהעושה שליח לקדש לו אשה צריך לעשותו בעדים שכך כתוב בהשגתו בפ"ג מהל' אישות. ומ"מ במה שכת' דבקידושי סתם עסקינן שהשלי' אמר לעצמי נתכוונתי והיא אומרת לראשון נתכוונתי תמיהני שאם בידה לומר שלא נתקדשתי לו כשם שהיא מותרת בקרוביו כך ראוי שיהי' מותר הוא בקרובותיה שכיון שאין המעשה מוכיח כשהוא אומר לעצמי נתכוונתי הוי להו דברים שבלב ואם המעשה מוכיח בעצרו נמלך אחר הוכחתו ואין מקום למחלוקתן ושמא תאמר לא היא משום דכיון שלא נתקדשה אלא לאחד מהם ה"ל כאות' ששנינו סתם נדרי' להחמי' לפרושן להקל שמפני שאין בלשון נדרו אלא חרם גבוה או חרמו של ים הולכין אחר פירושו כמו שכתבתי למעלה. ואף כאן הולכין אחר פי' כל א' מהם לאיזה נתקדשה ואכתי לא דמי דהתם אין הדיבור תלוי אלא במשמעו' הנודר אבל כאן הדבר תלוי בכוונת שניהם וכל שלא נתכוונו לדבר אחד אין ממש בקידושין כלל ולא דמי לאומר לאשה קדשתיך שאסור בקרובותיה לפי ששם אומר קדשתיך בוודאי שאת הסכמת עמי בקידושך אבל כאן כיון שהוא אינו יודע שהאש' נתכוונה לו אדרבה היא אומרת שלראשון נתכוונה למה יהא אסור בקרובותיה כיון שאין המעש' מוכיח בעצמו ואין לומר שהוא אין לו לסמוך על פירושיה שא"כ אף קרוביו אין להם לסמוך עליה ולמה מותרת בקרוביו והרי קרוביו אסורין בה לפיכך נראה לי דהכא באומר לעצמי קדשתי בפירוש עסקי' והי' אומר' לראשון נתקדשתי בפירוש ויש כאן עדים שראו הקדושין אבל אינן זוכרין למי נתקדשה. והרמב"ם ז"ל סתם דבריו בפר' הנזכר ע"כ. והנה מה שהשיג על דברי הראב"ד דלא איירי בקידושי סתם יפה כתוב. גם הלשון משמע מסתמא דמכחשי אהדדי שליח והאשה ולא שחלוקתן במחשבת' דהל"ל היא אומרת לראשון נתכוונתי כו'. ומה שכתב הראב"ד דלא הוחזק בעדים קאמ' כלומר מפורסם יפה כתב לפי שיטתו ולפי מה שפי' בפ' האיש מקדש לענין שליחות בלא עדים דאזלינן לחומרא ה"נ אזלינן לחומרא ולא מיבעיא עדים וממילא אם הוחזק ולא הוחזק דקאמר בירושלמי היינו כפשוטו שעשאו שליח בעדים היינו מוחזק ואם לא עשאו בעדים אינו מוחזק והשגת הרא"ש על הרמב"ם לפי פי' הר"ן נסתלקה תמיהתו מכל. ומאחר שלא מצינו להדי' בתלמוד שלנו שחולק על הירושלמי למה לא ניזול בתריה.