אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ג › סימן טו

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן טו

סימן יד

מתניתין המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל. מי שיש לו ב' כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואין יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות או קטנות שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורין חוץ מן הקטנה שבקטנות דברי ר"מ ר' יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. קדשתי את בתי הקטנה ואינו יודע אם קטנה שבקטנות או קטנה שבגדולות או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנות שבגדולות כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות דברי ר"מ ור' יוסי אמר כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות וקי"ל ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי ופריך למימרא דר' מאיר סבר מחית איניש נפשיה לספיקא ור' יוסי סבר לא מחית אינש לספיק' והא איפכא שמעינן להו דתנן הנודר עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא פסח אסור עד שיצא עד פני פסח ר' מאיר אומר עד שיגיע. ר' יוסי אומר עד שיצא. אמר ר' חנינ' בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה והתניא זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד פני. ר' מאיר אומר עד שיצא ר' יוסי אומר עד שיגיע. אמר אביי מחלוקת בשתי כיתות בנות. אבל בכת אחת אפי' ר' מאיר מודה דגדולה ממש קטנה ממש ולאמצע' קורא אות' בשמה. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא הא פסח דכי כת אחת דמיא ופליגא א"ל התם בלישנא דעלמא קמפלגי מר סבר עד פני הפסח עד קמה פסחה. ומר סבר עד דמיפני פסח, וכתב הר"ן וז"ל וסוגיין נמי בנדרים בפרק קונם הכי סלקא דמוחלפת השיטה מיהא הכא בסוף סוגיין דאמרי' דבלישנא דעלמא קמפלגי מר סבר עד פני הפסח עד קמה פסחה ומר סבר דמיפני פסחה ולפי זה לא צריכין לאפוקי ההיא דנדרים ולענין הלכה הרמב"ם ז"ל פסק בפרק עשרה מהלכות נדרי' דהאומר עד פני אינו אוסר אלא עד שיגיע שסמך לו על הסוגיא דנדרי' דאיתמרא בדוכתי דעסקינן בה דמוחלפת השיטה. ועוד דהכא והתם מסייענ' דלישנ' דמוחלפת השיטה ואמרינן והתני' וכו' כיון דקי"ל דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי נקטינן דבאומר עד פני הפסח אינו אוסר אלא שיגיע דר' יוסי הכי אמר. אבל הרמב"ן ז"ל פסק דאסור עד שיצא דלמסקנא דסוגיא דהכא לא צריכינן לאפוכי ואע"ג דברייתא איפכ' תני' טפי עדיף לאפוכי בריית' מקמי מתני' הלכך נקטינן דאסור עד שיצא דר' יוסי הכי אמר ואף שהרא"ש הסכים עמו בפ' קונם יין. מ"מ נראה לי עיקר דברי הרמב"ם דמוחלפ' השיטה דאל"כ הל"ל לתלמודא אדברי אביי השתא דאתית להכא אפי' תימא לא תיפוך כו' ומדלא קאמר הכי ש"מ דקים לי' לתלמודא דמוחלפת השיטה. ועוד אני אומר אפי' לפי מה דמשני דפליגי בלישנא לאו דווקא דבלישנ' לחוד פליגי דא"כ מאי קתני בהאי בריית' דכל שזמנו קבוע כו'. ופי' רש"י כגון פסח וי"ט למעוטי קיץ וקציר ובציר דאם אמר עד פני או אפי' עד שיהא אינו אוסר אלא עד שיגיע דכיון דאין משך שזמנו קבוע שזה ממהר לכלות קייצו וקצירו וזה מאח' לא מתכוון זה אלא לתחלתו משיתחילו העם לקצור ואי תלוי דווקא בלשון. א"כ מה חילוק יש בין זמן קבוע לאינו קבוע מאחר שאמר להדיא עד פני דהיינו עד שיפנה זמנו אלא אין עיקר הל' מוכח כך אלא דמסתבר לי' דמחית אינש נפשי' לספיקא אלא דבבת אחת לא מסתבר למימר הכי וע"ז אומר דפליגי בלישני דהל' נמי מסייע להך סברא לומר דמחית אינש נפשיה לספיקא אפי' בבת אחת משא"כ בעלמא היכא דלא מסייעא לישנא ואגב זה אני אומר מה שפי' רש"י היכא דאין זמנו קבוע אפי' אומר עד שיהי' אינו אוסר אלא עד שיגיע. לא נהירא דהיכא דמוכח להדי' דלישנ' כך אזלינן בהך לישנא דדוקא עד פני דאינו מוכח כל כך הוא דאיכא לחלוקי בהכי וכדפרישי'. גם בלא זאת קשה לי על רש"י מנלן לפרושי הכ' דאיירי אפי' היכי שאומר עד שיהי' אפ"ה בדבר שאין זמנו קבוע דאמרינן עד שיתחיל דלישנא דבריית' לאו משמע כלל דאתי למעוטי באין זמן קבוע אפי' אמר עד שיהי' כו'. כי אם עד פני כו'.

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה