ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ט
מתניתין ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמ' ויאמר משה אליהם אם יעברו בני ראובן ובני גד אתכם את הירדן וגו'. ואם לא יעברו חלוצים וגו'. ר' חנינא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאמרו שאלמלא כן יש במשמעו שאף בארץ כנען לא הונחלו והלכה כר"מ דבעינן בכל דוכתא תנאי כפול בין בממון ובין באיסורין ולפעמים אפי' בגילוי מילת' סגי נמי ההיא גברא דזבין ארעא אדעת' למיס' לארעא דישראל לעיל בפר' האיש מקדש סי' ט"ז. והא דבעינן תנאי כפול ע"מ ובמעכשיו ויתר דיני תנאי' כת' בפ' מי שאחזו סי' ט' תו שנינו המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנות והרי היא לויה לויה והרי היא כהנות עניה והרי היא עשירה. עשירה והני היא עניה הרי היא מקודש' מפני שלא הטעתו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגיי' או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחר או לאח' שתשתחררי לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ לך יבמך אינה מקודש' וכן האומ' לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה ה"ז מקודש' לי אינ' מקודש' ומסי' תנן התם אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה בעי מיני' רב אשי מר' יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו ונתלשו מהו. א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמו איתיביה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחליץ לך יבמך אינ' מקודשת בשלמא כולהו לאו בידו אלא גר הוי בידו גר נמי לאו בידו דאמר ר' חייא בר אבין א"ר יוחנן גר צריך שלשה מ"ט משפט כתוב בה כדין מי ימר דמזדקקו לי' הני תלתא מתקיף לי' ר' אבא בר ממל אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחריך ה"נ דהוי קידושי'. הכי השתא התם מעיקרא בהמה השת' דעת אחרת ואלא הא דאמר ר' אושעיא הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינ' מקודשת ה"נ לר' יוחנן דהוי קידושין נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה תפשוט דבעי ר' אושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה באחד אמר לה התקדשי לי היום ובא' אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשיך תפשוט מיני' דלא הוו קידושין דלמא כי היכי דתפס קידושי השתא נמי תפסי לאחר כן ע"כ. וכת' הטור וז"ל נתן לה שתי פרוטות ואמר לה באחת התקדשי לי עתה ובאחת אחר שאגרשך הרי זו מקודשת עד שיגרשנה פעם שנית מקדושי פרוטה שניי' אבל אם נתן פרוט' לאשת איש ואמר לה תהא מקודשת לי לאחר שתגרשך או אם נתן פרוטה לאשתו ואמר לה תהא מקודשת לי לאחר שאגרשך אינו כלום. והרמ"ה כתב דהוי ספק קידושין פי' אשתי פרוטות קאי ויפה כתב דהא בעיא דר' אושעיא לא נפשטה ותחלת דברי הטור שכתב מקודשת הוא דברי הרמב"ם. והרשב"א בא לישבו דאיפשטא ממקום אחר אע"ג גבי מוכר שדהו לחבירו ואומר לכשאקחנה ממך תקדש כו'. שחוכך הוא להחמיר דלא הוי להתוס' וכו'. ולי אין ספק בדבר כל היכא דלא איפשטא להדיא בתלמוד והכא מסי' א"כ תיפשוט הא דר' אושעיא כו' משמע להדיא דלא נפשטה כו'. תו מסקינן תניא כוותי' דר' יוחנן אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה כיצד אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומ' על פירות ערוגה זו מחוברת פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושה לכשיביאו שליש ויתלשו והביאו שליש ונתלשו דבריו קיימין אמר רבה לא אמר ר' אליעזר בן יעקב אלא בשחת אבל באגם לא רב יוסף אמר אפי' באגם פרש"י בשחת אעפ"י שלא שנתבשלו הגרעינין שליש או אפי' עדיין לא לבלבו החיטין שחת מיהא הוי וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי דמנכר וחשוב הוא אבל באגם שאינו אלא צמחים רכים לא דכיון דלא חשיב לא חייל עליה שם תרומה למפרע כמאן אזלא הא דתני' האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום אמר ר' חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין כמאן אי כרבה בשהוכר עוברה אי כרב יוסף אעפ"י שלא הוכר עוברה ואיכא דאמרי אמר רבה לא אמר ר' אליעזר בן יעקב אלא בשחת דבי כיבשא פי' של בית הבעל שדי במי גשמים אבל בשחת דבי שקיא לא פי' של שדה בית השלחין שצריכ' להשקות לא אמר דעבידא דפסידא כי לא משקי לה כדמבעי' ל' הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא. רב יוסף אמר אפי' בשחת דבי שקיא כמאן אזלא הא דתניא האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה מקודשת לי לא אמר כלום א"ר חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אם אשתו מעוברת דבריו קיימים כמאן כשהוכר עוברה ודברי הכל אמר אביי ר' אליעזר ורבי ורבי מאיר כולהו סביר' להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ר' אליעזר בן יעקב הא דאמרן רבי דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו. ר' אומר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר היכי דמי א"ר נחמן בר' יצחק כגון דכתב לי' לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו ר' מאיר דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שמת בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחליץ לך יבמך אינ' מקודשת ר"מ אומר מקודשת כו' ע"כ הסוגיא יראה מהאי סוגיא דלית הלכת' כראב"י משום דקאי בשיטה וקי"ל מקבלת הגאונים דכל שיטה שאין הלכה כמות'. והתוספו' כתבו וז"ל ונראה דאע"ג דהלכה כר"א בן יעקב בעלמא דקב ונקי הכא לית הלכת' כוותי' ולאו ככולה תנאי דאמרי אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דהא פליגי בב"מ רב נחמן ורב הונא במוכר פירות דקל לחבירו רב הונא אמר עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו ואדם מקנה דבר שלא בא לעולם ורב נחמן אמר אפי' בא לעולם יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וזה מכרן קודם שבאו לעולם והלכה כרב נחמן בדיני. וא"כ אין הלכה כר' אליעזר בן יעקב ע"כ. ואין זה ראייה דפירות דקל לגמרי לא באו לעולם משא"כ בדברי ראב"י שישנו בעולם לא מיבעיא לרבה דבעי שחת שהוא ראוי לקצור עתה וחשוב כבאו לעולם אלא אפי' לרב יוסף דאמר אפי' אגם. מ"מ הוי ראוי קצת וישנו דבר בעולם משא"כ בפירות דקל. ואע"ג דמוקמינן לראב"י בשיטה וכל תנאי דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ויש לנו כיוצא בזה בפ"ק דסוכות דאמרי' כולהו ס"ל סוכה דירת קבע בעינן אע"ג דפליגי אהדדי כמו שכתבתי שם ורבינו שמואל ז"ל מפרש כן כל שיטה האמורה בתלמוד בלשון כולהו ס"ל אבל כששנאה בלשון אמרו דבר א' שווין לגמרי. ויש מי שאומר דבכה"ג לא חשיבי שיטה דאפשר דהוי הלכת' כוותייהו. אבל היכא דאמרי' ר' פלו' ור' פלו' כולהו ס"ל דשיטה הוי שהיא קבלה ביד הגאונים דלית הלכת' כחד מינייהו מפני אעפ"י שהולכין בשיטה אחת אין כל דבריהן שווין ואין מודים זה לזה כי הא דשמעתיה דאמרי כולהו ס"ל ופליגי אהדדי כו'. וכן הוא עיקר דמכח שיטה לא פסקינן כוותיה דראב"י ולאפוקי ממה שפס' הרמב"ם כר' חנינא דכשהוכר עוברה קנה. וכת' הר"ן ולא מחוור דהתם בפר' מי שמת מסקינן גבי ההוא דא"ל נכסאי לההוא דמעוברת דלא קנה דמשמע אע"ג דהוכר עוברה הוה מדקאמר להאי דמעוברת. ואקשינן נמי עלה מדתנן אם ילדה אשתי זכר כו' ואמר לי' משנתינו איני יודע מי שנאה והוינן בהו לוקמ' כר"מ כו'. ואם איתא לוקמה בשהוכר עוברה ודברי הכל ומייתינא נמי הא דתנן תינוק בן יום א' נוחל ומנחיל ודייקינן בן יום א' אין אבל עובר לא. ומשמע דכל עובר ממעטינן דדוקא בן יום א' קאמר אלמא אפי' הוכר לא מקרי בא לעולם ובוודאי דעת הרמב"ם הא דמוקי ר' אליעזר בן יעקב בשיטה דאלמא ס"ל דלית הלכת' כראב"י ולא פליג רבה ורב יוסף בדינא דכולהו מודו דשחת דבי כפשא דבר שבא לעולם הוא ומהני בתרומה ואשתו מעוברת נמי בשהוכר עוברה מקודשת מיהו רבה ורב יוסף טרחא לאוקמי מילתא דראב"י בשחת שהוא דבר שבא לעולם כי היכי דתקום אליבא דהלכת' דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואביי ס"ל דראב"י אפי' באגם ואפי' בפחות מכאן אמר דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומ"ה אוקמיה בשיטה ומיהו כולהו מודו דשחת והוכר עוברה בא לעולם מקרי וליתב דהא רבה ורב יוסף לפרושי מילתא דראב"י בשחת לאו משו' דתקום אליב' דהילכת' אלא משום דמלשנא דר' אליעזר מוכח דבעינ' שהוא בא לעולם קצת דאי לאו ה"ל למימר לכשיבואו בעולם ויבואו שליש ויתלשו דהוה משמע דבשע' הפרשה לא היו כלל בעולם ומדלא אמר הכי ש"מ דראב"י בעי שיהי' קצת בעולם כל זה מדברי הר"ן וז"ל הטור האומ' אם תלד אשתך נקיבה תהא מקודשת לי אינו כלום וכתב הרמב"ם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר העובר הבת מקודשת ויראה לי שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתוליד כדי שיכניסנה בקידושין שאין בהן דופי. והרמ"ה כתב אפי' הוכר העובר אינ' מקודשת ע"כ. וכתב הקאר"ו וז"ל וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב המשנה כצורת' וממילא משמע דבכל גוונ' אינ' מקודש' ע"כ ואינו צרי' לזה דהא אביו הרא"ש מביא דברי הירושלמי דמדקדק במשנתינו אם ילדה אשתך נקיבה הוא דאינ' מקודשת הא בת יום א' מקודשת א"כ ש"מ להדיא דהוכר עוברה לא מהני: