ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ה
מתניתין האומר לאשה הרי את מקודשת לי פרש"י הרי את מקודשת לי בפרוטה זו ע"מ שאתן לך מאתיים זוז הרי זו מקודשת ויתן. ע"מ שאתן לך מכאן ועד ל' יום נתן לה בתוך ל' יום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ופריך תלמודא פשיטא ומשני מ"ד לאו תנאה הוא ולזרוזי קא אתי קמ"ל כלומר דתנאי זה אעפ"י שהוא מתנה אותו אף היא ודאי לא נתרצית אלא בכך וסד"א דלאו משום קפידא קא עבי' ושיהא הקדושין תלויין בזה אלא לזרוזי בלחוד שישלם לה תנאה הוא דאמר בתוך שלשים קמ"ל דקפידא הוי אם לא נתנה בתוך ל' יום אינה מקודש' ע"כ. ע"מ שיש לי מאתיים זוז הרי זו מקודשת ויש לו. ע"מ שאראך מאתיים זוז הרי זו מקודשת ויראנה פי' ולא יספיק בזה שיש לו אלא צריך להראות לה משלו ואם הראה על השולחן אינה מקודשת פרש"י וז"ל והכי פירושה ואם היה שולחני והראה לה מעות שאינ' שלו והם על השולחן לפניו אינה מקודשת דלא נתכוונה זו אלא להראות משלו ע"כ ופריך תלמודא פשיטא לא צריכא אף על גב דנקיט דמי בעסקא ופרש"י בעסקא למחצי' שכר היו לפניו על שלחנו להחליף ולהשכר. וכתב הר"ן יש מי שפירשו שאעפ"י שירוויחו בכדי שיעשו לחלקו מאתיים זוז אפ"ה אינ' מקודשת וכיון שלא הגיע זמן העסק ורווחא לקרנא משתעבד דאי' בהמקבל לא חשיבי כשלו עכ"ל. ונכון הוא שכתב הרשב"א בתשובה מי שהתנה להביא לארוסתו בעת הנישואין כך וכך מעות או חפצים והביאם משל אחרים לא קיים תנאו וכדתנן ע"מ שאראך מאתיי' זוז כו' הראה על השולחן אינה מקודשת ע"כ כתב הטור בשם הרמ"ה וז"ל אפי' איכא סהדי דיכול לאחזי לי' לא הי' קדושין עד דמחזי לי' דלהכי אמר ע"מ שאראך ולא אמר ע"מ שיש לי דלא ניחא לה למסמך על סהדי עד דמחזי לה ומכי מחזי לה איגלי מילתא דמעיקרא לא תפסי בה קידושין עד דמחזי דאלו בע"מ שיש לי בשע' קידושין מקודשת וודאי ואי לא לא הוו קידושין וספק דיש לו בשעת קידושין משמע ואילו בע"מ שאראך להבא נמי משמע ואע"ג דמחזי לה ממציאה דמשכח או מתנה שניתן לו אח"כ הוו קידושין ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי לה בתר הכי למהוי ספק קידושין ע"כ. ומהרר"י קאר"ו נבוך באותו מיהו שכתב הטור אם הוא כחולק עליו שהרי ר' ירוחם נמי הביא דברי הרמ"ה וכתב שהרא"ש חולק עליו וכתב ולא נהירא דאפי' ע"מ שאראך צריך שיראנה בשעת קידושין דאל"כ מה גבול יש לו לעולם יאמר עדיין יש לי זמן להראותם ע"כ וא"כ דברי הטור הוא דברי הרא"ש שכת' ר' ירוחם ואעפ"י שלשון ומיהו אינו מיושב יפה לפי פי' זה ע"כ צריך לפ' כן שאם לא נפרש כן קשה אמאי לא חיישי' להכי להחמיר. או נפרש בע"מ לפי שכתב רבי ירוחם בשם הרמ"ה בע"מ שאראך מאתיים זוז מספק לא חיישינן דלמא הראה לה למהוי קידושי ספק דכי חיישינן הכי בתנאי דע"מ שיש לי דלא מחוסר מעשה ואפשר שיש לו ולא ידע ביה אבל גבי תנאי דאתן או שאראך אם איתא דמקיים תנאיה בסהדי הוה מקיים לי' כי ליכא סהדי לא חיישינן עכ"ל ואפשר שלזה נתכוון ר' במה שכתב ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי לה בתר הכי למהוי ספק קידושין ולפירש זה מתיישב יפה לשון ומיהו ע"כ ולא הבנתי דבריו כלל דשניהם כאחד אינו שוה לי דאיך יתכן לומר שחולק עליו דלשון ומיהו וכו'. אין לו פנים כלל ועוד שאם סבר כדעת הללו לומר שאפי' מחזי בתר הכי לא מהני כלום ולא משום דלא חיישינן להכי ואם כפי' האחרון דלא חיישינן שמא הראה לה שלא בעדים מכ"ש שהלשון אינו מיושב מה שכתב דלא חיישינן דאחזי לה בתר הכי הל"ל. ומיהו בתר הכי לא חיישינן שמא אחזי לה. ע"כ נראה בעיני דוודאי לא ראה הטור דברי אביו הרא"ש כלל שאי אפשר שלא היה מביא דבריו במה שחולק על הרמ"ה ואפשר שבדברי ר' ירוחם הוא טעו' במקום הרא"ש והוא מחבר אחר ויהיה מי שהוא אינו נראה דבריו כלל במה במה שחולק על הרמ"ה דמאן לימא לן דע"מ שאראך בשעת קידושין משמע דמ"ש מע"מ שאתן לך מאתיים זוז דקי"ל כל האומר ע"ט כאומ' מעכשיו דמי ובודאי כל ימיה בספק עומדת שמא יקיים תנאו ואם יקיים תנאו מקודשת למפרע אפי קבלה קידושין מאחר ומה שכתב הרמ"ה בע"מ שאראך כו' לא חיישינן דלמא הראה לה למהוי ספק קידושין כו'. מה בכך הלא לעולם ספק קידושין שמא יראה לה עוד כדפרי' ואין בידו לפרשו א"ל דאיירי באראך במעות שיש לי קאמר וכמ"ש לעיל דבעינ' שיראנ' ממעות שלו שהיה לו בשעת קידושין ואיכא לברר השתא לפנינו שאין לו משלו אפי' שוה פרוט' וכגון שחייב לאחרים ונשבע שאין לו שאיכא למיחש שמא הראה לה כה"ג כת' דלא חיישינן להכי ודברי הטור שכתב מיהו נראה כפשוטו נהי דאמרינן כל היכא שידוע ולומר שמא יעשיר ויהיה לו כל היכא דלא צוח ואומר שלא תנשא כי דעתי לקיים התנאי אלא מן הסתם אמרינן מאחר שאין לו מסתמא מחליה לתנאיה ומחלי לקידושין ומ"מ קולא גדולה היא בעיני להתיר' להינשא לאחר אלא לעולם בספק עומדת אפי' קבלה קידושין מאחר אסורה לשניהם אם לא שמחל לתנאו ובטלו. ומסיק אתמר רב הונא אומר והוא יתן תנן במתניתין ורב יהוד' אומר לכשיתן תנן מאי בינייהו. איכא בינייהו שפשט' ידה וקבלה קדושין מאחר לרב הונא לא תפסה. לרב יהודה תפסה אבל לא יכול לומר דאיכא בינייהו שנתאכלו מעות הקידושין דס"ס מדידה קא מתאכיל דהא לא יהיב לה אלא בתורת קידושין ולא בתורת הלוואה כו' פי' התוס' וכתב הרי"ף והרא"ש אחריו והלכת' כרב הונא דכל האומר ע"מ כאלו אומר מעכשיו דמי ע"כ והסמ"ג נמי כתב וז"ל והלכה כרב הונא שר' יוחנן סובר כמותו שם וגם ר' אלעזר דפסקינן שם כוותי' בפ"ק דקידושין גבי התקדשי לי במנה ונתן לה דינר סובר כרב הונא ע"כ. תו מסיק אהא דקתני מתניתין הרי היא מקודשת ויש לו דמשמע שם אם אין לו אינה מקודשת וניחוש שמא יש לו ותו תני' להדי' דחיישינן שמא יש לו ומשני ל"ק הא בקידושי וודאי הא בקידושי ספק וכתב הרא"ש מדברי התוס' ואפי' אמר אין לי מקודשת מספק דחיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין פי' ומקודשת מספק ע"כ וכ"כ הר"ן. וכתב עוד מיהו כל היכ' כל מה שהוא בידו הוא בחזקת שהוא שלו אפי' אין לנו עדים שהוא שלו ומקודשת בודאי ונראה לפרש דבריו באומר שהוא שלו אבל אי אמר איהו גופי' להדיא שאינו שלו נהי דלאו מהימן מ"מ קידושי ספק הוי דס"ס אומר שאינו שלו ושמא קושטא. והקאר"ו כתב וז"ל במה שכתב הטור בע"מ שיש לי מנה אם ידוע בעדים שיש לו מנה מקודשת בוודאי ואם אין ידוע מקודשת מספק דהא דבעי עדים חולק על דברי הר"ן ואני אומר שאינו חולק עליו כי אפשר הטור מדבר בממון שלו שנמצא ביד אחרים אבל במה שנמצא תחת ידו לא בעי עדים ועוד מ"ה אומר בעדים דאז היא מילתא דפסיקא שהיא מקודשת וודאי אפי' הוא אומר שאינו שלו לאו כל כמיניה להכחיש עדים ואמרי' בוודאי נתחרט לאפוקי בממון שנמצא תחת ידו ואומר שאינו שלו הוי קידושין מספק כדפרישית. וכתב ר' ירוחם בשם הרמ"ה ע"מ שיש לי זוז ויש לו והם משועבדי' לב"ח כיון דלא אקני לי' לב"ח מעכשיו מקודשת ודאי ע"כ. עוד כתב הרא"ש והתוס' ע"מ שיש לי ביד פלוני אעפ"י שאמר אין בידי כלום מקודשת שמא עשו קנוניא. ע"מ שיאמר שיש לי בידי אם אמר יש לי בידי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת עוד שנינו בתוס' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"נ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך בפועל ונתן לה שוה פרוטה ה"ז מקודשת מיד עד שיאמר לא דברתי ולא עשיתי דברי ר"מ וחכמים אומרים אם נתקיים התנאים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכתב הרא"ש דבהכי פליגי ר"מ סבר מקודשת מיד דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עד שיאמר לא קיימתי התנאי ונאמן לומר קיימתי התנאי כיון שאין האשה יכולה להכחישו וחכמים סברי דלא נגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שנתקיים תנאו מקודשת לשני דלית להו כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולא פליגי אהא דאמר ר"מ שהוא נאמן על קיום התנאי דא"כ הוו להו למימר אם נתקיים התנאי בעדים. ומיהו קשיא אמאי לא חיישינן שמא נתחרט ורוצה לבטל הקידושין ואמר שלא קיים התנאי כי היכא דחיישי' שמא יש לו מאתיים זו אעפ"י שאומר שאין לו הלכך צריך לפרש אם נתקיים התנאי כלומר ידוע בעדים שנתקיים התנאי מקודשת ודאי ואם לאו אינה מקודשת בוודאי אלא ספקה מקודשת ע"כ ואומר אני שיש לחלק בדבר בשלמא גבי מאתיים זוז דתלו במה שיהי' בידו שפיר חיישי' שמא יש בידו אבל הכא גבי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ומגיע לה הנאה כדי הוא שנאמין לו ואם הוא אומר שקיים תנאו מאחר שאינה מכחישתו אבל היכא שהוא מודה בעצמו שלא קיים תנאו פשיטא דלא חיישי' והוי כאלו אמרה להדיא ע"מ שתדבר בעבורי לשלטון ויודע לי בעדות או שתאמר לפני שקיימת תנאה בעני' שלא אוכל להכחישו אבל מ"מ לא מלאני לבי להקל נגד דברי הרא"ש בלי ראיי' אכן קש' לי למה הוצרך הרא"ש לפרש אם נתקיים התנאי בעדים אעפ"י שדוחק הוא קצת שהרי לא הזכיר כלל עדים בדבריו כמו שכת' לעיל א"כ נתרץ מה שלא נאמר שמא נתחרט ומ"ה אומר לא קיימתי תנאי אין הכי נמי אלא שאינה מקודשת ודאי אלא מספק אבל אם אומר שקיים תנאו מקודשת ודאי ונראה בעיני ליישבו דס"ל מאחר שאומר מקודשת ודאי עד שיאמר לא קיימתי תנאי משמע בלשון שאז אין בו שום צד קידושין ואינו דומה ללשון מקודשת ואינ' מקודשת דאיכא למימר מקודשת ודאי ואינ' מקודש' ודאי אלא מספק משא"כ במה שאומר מקודשת עד שיאמר לא קיימתי דמשמע דכשיאמר לא קיימתי תנאי דאז אין לחוש לשום קידושין וזהו נגד הלכה ע"כ בתוספ' שנראה לפרש דבהכי פליגי רבנן עליה דר"מ סובר אם הוא אומר שקיים תנאו אז יש קידושין ודאי ואם הוא מודה שלא קיים תנאו אין כאן קדושין כלל וחכמי' פליגי וס"ל אם יש עדים שנתקיים התנאי אז הוא ודאי ואם לאו בין הוא אומר שקיים תנאו או אומר שלא קיים תנאו לעולם אינה מקודשת ודאי אלא מספק והשתא אתיא חכמי' אליבא דהלכת' ממה שנאמר דפליגי בע"מ כו' וז"ל הר"ן והיכ' שלא ידענו אם קיים הבעל תנאי הקידושין אם לאו כתב הרשב"ם ז"ל שכל התנאים שהוא מתנה עמה שהן תנאים שלו בלבד כגון שאומר ע"מ שאדבר עליך לשלטון או ע"מ שאלך למקום פלוני אם אמר עשיתי והיא אינה יודעת נאמן ואינו צריך עדים וכן אם אמר לא קיימתי התנאי נאמן וכל תנאי שהוא תנאי שלה כגון שתעשה דבר פלוני היא נאמנת כל זמן שאינה מכחישתו וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון ע"מ שתתן לי מאתיים זוז או ע"מ שאתן לך מאתיים זו בקידושין היא נאמנת ומותרת לשוק בגירושין הוא נאמן ואסורה ע"כ ונחלקו עליו האחרונים ז"ל דכל תנאי שהוא בקום עשה אפי' הוא תנאו שלו בלבד כגון שאדבר עליך לשלטון דכל היכא דלא מייתי ראיה אינו בדין שתהא מקודשת דהא מוצי' מחבירו הוא ועליו הראיה וה"ל כאומר מנה הלוויתיך וא"ל איני יודע אם הלוויתני אם לא וחנווני על פנקסו שאני דהתם אינו מן הדין אלא מן התקנה ונראין דבריהם ואי' בתנאי שהוא בשב ואל תעשה מצוי בין בקידושי' בין בגירושין כל א' נאמן כשאין חבירו מכחישו אבל במכחישו כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני כת' הרמב"ן ז"ל שנראין הדברים שאעפ"י שאמר לה עברת על תנאך מקודשת ולא כל כמינ' לאוסר' שכל תנאי שהוא בביטול מעשה אין חוששין שמא ביטלתו וכ"ש לפי מה שהסכימו הגאונים ז"ל שכל תנאי שהוא בביטול מעשה מתירין אותה להינשא מיד ואין חוששין שמא תבטלנו כמו שכתבתי בפ' מי שאחזו שהדבר מוכרע שאין הבעל יכול לומר עברת על תנאך שא"כ היאך מתירין אות' לינשא לכתחלה והלא צריכה להיו' עמה עדים כל היום שלא יטעון עליה עברת על תנאיך ביום פלוני ויקלקלנ' בב"ד אלא וודאי היא נאמנת ע"כ ועיין לשם בפרק מי שאחזו: