ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כ
מתניתין המקד' אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אדם א' כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר להן הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלה א' מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות ולקמן בסי' כ"ג אי"ה אפר' המשנה ומסיק איתמר קידושין שאין מסורין לביאה כגון שאמר לאב א' מבנותיך מקודשת לי אביי אמר הוי קידושין רבא אמר לא הוי קידושין והלכתא כאביי ביע"ל קג"ם וזו א' מהן ופריך רבא לאביי ממתניתין דקתני מעשה בחמ' נשים ובהן ב' אחיות כו'. ואמר להן הרי כולכם מקודשת לי בכלכלה זו ואמרו חכמים אין אחיות מקודשת אחיות הוא דאינן מקודשת הא נכריות מקודשת ה"ד אי דאמר להו כולכם קני את, וחמור הוא פי' משל הוא שהרי החמור בוודאי אין בו צד קנין וא"כ קני את וחמור הוא פשיטא דליכא ממש בדבריו ה"נ הנותן מתנה לנולד ולעובר שבמעי אמו שאינו קנה כלום הנולד אינו קונה שהרי לא הקנה לזה בלא זה וה"נ איכא חדא דלא חזיא לי' כלל אלא דאמר להו אחת מכם וקתני אין אחיות מקודשת והיינו משום שאינה ראוי' לביאה ומשני לה אביי דאמ' אחת מכם הראויה לביאה מכם התקדשי לי דהשתא וודאי אין אחיות מקודשת דאין אחת מהן ראוי' לביאה וכתב הרא"ש וז"ל והרי"ף לא הביא כל זה משום דס"ל דהך פרכא דקני את וחמור לאו אליבא דהלכתא היא דקי"ל כרב נחמן בדיני ואיהו דאמ' בפ' מי שמת קני את וחמור קנה מחצה ומוקי אביי מתניתין בדאמ' כולכם אלא דאורחא דתלמוד' מהדר לאוקמי מתניתין ככולהו אמוראי אע"ג דלית הלכתא כוותייהו. ומיהו בעל הלכות מוקי מתני' דווקא בדאמר אחת מכם הראוי' לביאה תתקדשו לי ור"י פיר' דרבא דפריך מאת וחמור לא פליג ארב נחמן רבי' אלא אליבא דמאן דאמר לא קנה פריך דאיהו ע"כ מפר' מתניתין הכי ולא אשכחן אמוראי אחריני דפליג עלי' באוקימתא דמתניתין ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי ואמר את וחמור קאמר רב נחמן דקנה מחצה אבל הכא דבחדא לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קני ולי נראה שדבר האחרון שכתב לחלק בין את וחמור לכולכם הוא המחוור בעיני ובזה יתיישב הסוגיא כפשוטה. גם מסתב' לומר היכא דכולל תרווייהו בחדא שאחד לא יקנה והשני יקנה מחצה. ומ"מ נראה דוקא שאומר קני את וחמור שהוא חלקו אם אמר לא יקנה חלקו וכן הנולד והעובר אבל אם אמר יקנה החמור וכן העובר והילוד גרע מאלו אמר כולכם ושום א' לא קנה. והר"ן נמי כתב דברים של טעם על דברי הרי"ף דס"ל דסוגי' זו דלא כהלכתא הוא וז"ל אבל בעל הלכות והרמב"ם ז"ל מהלכות אישות העמידו משנתינו דווקא האומר הראוייה מכם לביאה מקודשת לי הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה ונראה שהן סוברים דהכא אליבא דהלכתא אקשינן ואפי' לדידן דקי"ל קנה מחצה הכא לא מתקדשת חדא מינייהו משום דבשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד אבל מקדש זה קונה הוא אותן נשים בכלכלה של תאנים ולא נתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח לוקח רע ויפה כאחת משום יפה ומוכרי' יעשו פשרה ביניהן וכשם שלוקח ממוכר אחד יכול לומר כל מקחי אני רוצה ולא חציו בחצי דמיו כדמוכח בפ' בית כור בשמעת' אחים שחלקו ובא להם אח ממדינת הים דקי"ל בטלה מחלוקת ומ"ה נמי אמרינן דכור בשלשים אני מוכר לך דיכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה כך ראוי שיהא הדין בלוקח אחד משני מוכרים וסברו ז"ל כך כדי שתהא שמועתינו עולה להלכה ע"כ וכתב עוד אעפ"כ אין הדבר מחוור להקל בכך כיון דאשכחן פירכא בתלמודא אליבא דהלכתא ע"כ ואני אומר אם היתה מעשה בא הייתי מתירה בלא גט ולסמוך על חילוקים אלו שחילק הרא"ש והוא כי מסתברות כ"ש שסוגיא דתלמודא משמע אליבא דהלכתא הוא ועוד מדמסיק בסוגיא לקמן דרב מספק' לי' אי נוקמא מתניתין כרבא או כאביי ומאי ספיקא מאחר דקי"ל קני את וחמור קנה א"כ לאביי מוקמינן מתנתין כפשטא ופשיטא דלא שבקינן לאוקמי מתניתין כפשטא מלתקוני מתניתין ולהגיה אות' אלא ש"מ דאף לאביי צריך אתה לפרש המשנה ולהוציא מפשטא: