אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ב › סימן יח

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן יח

סימן יז

פסק"א העתיק א' מהגדולים מתשובת הר"ח א"ז וז"ל ונרא' דסבלונות יש לחוש אפי' קבלה אשה אחרת דדלמא שליח שוויתי' כיון שכבר קבל' קנין על הקנס וכ"ש אם קבל אביה דיש לחוש לפרש"י והא דאמרינן אין דבר ערוה פחות משנים ע"כ בשעת חיילת הקדושין לא בעיא שני' וראיי' מפרק האומר עכ"ל. והנה מה שכתב דלא בעי עדים בשעת חיילת הקידושין כבר כתבתי דאין לחוש לדבריו אף שמהרא"י בעי ליישבו אף מה שכתב שאין לחלק אפי' קבלה אשה אחר' יפה כתב וז"ל מהרא"י בת"ה נ"ל לפרש"י אף שלא קבלה המשודכת הסבלונות בידים אלא הניחם לקבלם קטנה אחת שאינ' ראוי' להיו' שליח כדאית' בהדי' פ' האומר בגיטין דאין קטנה נעשה שליח לזכות לאחרים אפ"ה חיישינן כיון דהטעם הוא משום דחיישינן שמא קדשה כבר דאפי' אם לא קבלתה היא נמי שלוח סבלינו' מגלה לן דקדשה כבר הואיל באתרא דקדשה והדר מסבלי הוא ואין לומר דגילתה היא דלא התקדשה מדלא קבילת' בעצמה איכא למימר מחמת כיסופא הוא דעבדא הכי כי כן דרך הנשים וליתא הכא גילוי מילת' מידי. אמנם מנהג בגבולינו שכלות מונעות מלקבל סבלונות בידיהם בזמן שמוליכין אותן להם ביום החתונ' קודם החופה או ביום שלפניו ואומרים שמשום חשש קידושין נמנעו. ובמה שכתבתי אינו מספיק דאין כאן גילוי מלתא שפיר אעפ"י שכולם נוהגין אין כאן הוכחה דאימור כולי מחמת כיסופא עבדי. ואע"ג דכתב לעיל בתשובה הר"ח א"ז דחוששין לסבלונות אפי' קבלת' אשה אחרת דדילמא שליח שויתה משמע דווקא משום דחיישינן דילמא שוית' שליח הא לאו הכי לא היינו כפרש"י דסבר דסבלונות גופין קידושין הן בעינן שתקבל היא או שלוחה אבל לפי' ר"ח דסבלונות מוכיחין דקדשה כבר לא בעינן ומ"מ קשה הלא מסקינן לעיל כל היכא דלא שמענו בפירוש שהאב נתרצה לבתו או האב לבנו ולא חזינן דארצויי קמי' לא אמרינן דשוי' שליח הוי בשידך אבל מאחר שקבלו קנין על כך א"כ עדיף מארצויי קמי' יש לחוש שמא שווי' שליח בעדים לקבל קדושיה. וז"ל מהרא"י בכתבי' סימ' ע"ד על הסבלונו' אני משיב לך כבר שמעת ממני שהצרכתי להקל ולהתי' על הסבלונו' משום דהוכחתי דסבלונו' אינו אלא חששא בעלמא ולא חזקה גמורה ולכן ניתן לצדד להקל. וכיון דמסיק תלמודא דבאתר' דמסבלי והדר מקדשה לא חיישינן. ובדורות שלנו אין לנו רגילות כלל וכלל לקדש רק בשעת נישואין החופה ולאחר נישואין לא שייך שליח בסבלונות. א"כ ברור לן דבכל המקומות והמדינות שלנו הן אתרי דמסבלי והדר מקדשי מקדשי לא רציתי בפשיטות לסמוך על זה להתיר אלא א"כ איכא נמי צד אחר להתיר וכאן נדחה נמי צד להתיר לפי דברי העד שלא רצתה לקבל מכח החתן אלא מכח האם או מכח השליח הוי הוכחה שלא קבלה לשם קידושין וגם שלא נתקדש כבר. אע"ג דכתבתי בתשובתי שעל הסבלונות דאיכא למיחש שמא מחמת כיסופא עבדי דלא קבלה בעצמה היינו היכא דשתקה והניח' לקבל איש או אשה אחרת. אבל דהזקיקה לומר בפירוש שלא תקבל מכח החתן אלא מכח אח' כולי האי לא תלינן בכיסופ' אלא שבדעתה היה ליזהר בקידושין אלא כך תהא הבתולה נשאלת אם היא אומרת בעד הזה ומכחשת דברי העד השני שהעיד שקבלה הקרענצי"ל בעצמה בסתם מהימנה היא כדאית' בפרק האומר ותסברא אחד מי מהימן אפי' בקידושין גמורין כ"ש בחשש סבלונות ע"כ ואף שכבר אני כתבתי שכל זאת גרם עינותנותו היתירה שלא רצה להתיר בפשיטות כי אם בצירוף היתר אחר אבל אנו אין חוששין לסבלונות בצירוף רוב הטעמים שהבאתי ומכ"ש היכא שקנו כבר קנין דטפי מסתב' לומר שלא לשום קדושין שלח. מ"מ איכא נפקות' באתרא דכל הפחות מעות מקדשי והדר מסבלי ואנו חיישינן לחומרא. מ"מ היכא שאינו רוצה לקבלן להדי' אלא ע"י אחר דלא חוששין והיכא דלא הוי כקנין אפי' הוי באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ולא אמרה מידי כל זמן שלא קבלה להדיא בידה לא חיישינן לקידושין כגון לפרש"י דמן הסתם לא אמרינן שליח שווי' אלא דאיכא למיחש חששא דפר"ת שמא כבר קדשה. והיכא דבטל חששא דר"ת כגון דאיכא עדים שלא קדשה כבר או שהית' קטנה נראה דאין כאן חששא כלל אם היא טוענת שמתנות חנם היו ולא לשם קידושין (כתב מהרא"י בכתבי' דאפי' היכא דחיישינן לסבלונות היינו בידעינן בוודאי בשליחות הסבלונות אבל לקלא דסבלונות פשיטא) נראה שהיא נאמנת כדין אשה שאמר' לבעלה גרשתני דנאמנת דחזקה דאינה מעיזה. ה"נ במשדך ע"כ. כתב מהרא"י בכתבים דאפי' היכא דחיישינן לסבלונות היינו בידעינן בוודאי בשליחות הסבלונות אבל לקלא דסבלונות פשיטא דלא מחמירי בי' כולי האי עכ"ל:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה