ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן יג
מתניתין התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש. דבש ונמצא יין בדינר זה של כסף ונמצא של זהב. של זהב ונמצא של כסף. ע"מ שאני עשיר ונמצא עני. עני ונמצא עשיר אינה מקודשת. ר"ש אומר אם הטעה לשבח מקודש'. ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן. נתין ונמצא ממז'. ממזר ונמצא נתין. בן עיר ונמצא בן כרך. בן כרך ונמצא בן עיר. ע"מ שביתי קרוב למרחץ ונמצא רחוק. ע"מ שיש לי בת שפחה מגודלת ואין לו. אין לו ויש לו ע"מ שיש לו בנים ואין לו. אין לו ויש לו. על כולם אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"י כן פרש"י שאעפ"י שהדבר כן כמו שהוא עכשיו אינ' מקודשת והיינו טעמא דדברים בלב אינן דברים ועיין בפ' המדיר סי' י"ח. וכן האשה שהטעתו. וכתב הרמ"ה דווקא שאמר' בלבי היה ולא הוציאה בשפתה. אבל אם אומרת כן בשעת קידושין הוו קידושין כיון ששמע בעל ושתק נתבטל התנאי פי' בשעה שאמר המקדש על מנת כך וכך אמרה היא אפי' לא יהיה כך אני מתרצה להתקדש ושתק הוא ולא השיב לה לא אלא ע"מ כך וכך בה' מילתא ודאי שהסכים לדבריה וקידש בלא תנאי. אית' בירושלמי שיהא כהן ונמצא לוי. לוי ונמצא כהן מאי איכא למימר לא בעינן טרחא דכהונתא עני ונמצא עשיר לא בעינן דאיכא רווחא רבה עליה בן עיר ונמצא בן כרך בעינא הוי מצנעא. רחוק ונמצא קרוב בעינא הוי מטרפסא ואזלא מטרפס' ואתיא ע"כ ופריך ולית לי' לר"ש יין ונמצא חומץ. חומץ ונמצא יין שניהם יכולין לחזור בהם אלמא איכא דניחא לי' בחלא וכו'. פי' ואע"ג דחמרא עדיף פעמים שזה צריך לחומץ ה"נ איכא ניחא לה בכספא כו' פי' בתוספו' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה מסוגיא זו יראה דווקא שאומר סתם בדינר של כסף או של זהב דאפשר דינר של כסף שהוא גדול במשקל ושוה בערך של זהב ובכה"ג איכא למימר איכא דניחא לי' בכספא ואיכא בדהבא אבל אם אמר בדינר פלוני של כסף ששומתו ידועה ונתן לה דינר של זהב ששוה הרבה יותר בכה"ג נרא' דליכא למימר איכא דניחא לי' בכספא ואיכא בדהבא. אפי' אם צריך לכסף הלא יכולה למכור הזהב ולקנות כסף ולהרוויח בו ומ"ה השמיט הטור דין זה דדינר. דבעי' ליתן טעם ע"מ שאני עני ונמצא עשיר כו'. אלמא דבלא טעם לא הוי אמרינן קפידא וא"כ הכא ליכא טעמא גבי דינר של כסף ונמצא זהב. ומ"מ נראה בבגדים ותכשיטים השייכים לגופה אעפ"י ששינה לשבח הרב' איכא קפידא ואינ' מקודשת שיכולה לומר מסאני דרב מכרעי לא בעינא כי הוא חשוב יותר מדאי לפי ערכי ולמכור ג"כ אי אפשר מפני שבושה משכינתיה למכור תכשיטיה. כתב הטור מי שאמר התקדשי לי בכוס של יין ונמצא של דבש כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אח"כ שאלו ראתה אותו וקבלתו סברה וקבלה או דבש ונמצא יין בכולן אפי' אומרת בלבי היה להתקדש לו אפי' לא יתקיים התנאי אינה מקודש' ל"ש אם קבלה היא הקידושין ל"ש אמרה לשליח לקבלם בתנאי ושינה השליח ע"כ. וכתב עליו הקאר"ו כתב הרשב"א סי' קפ"ו אצל מי שקיד' בכוס או בגד ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו אם היא לא ידעה בו כגון שפשטה ידה ופניה מכוסות שורת הדין אינה מקודשת שטעות היא זו ואפי' הטעה לשבח ואפי' אמרה בלבה הי' להתקדש בכל מה שיתן אבל אם ראתה היא במה היא מקדשה אעפ"י שאמר בטבעת זו מסתברא לי שהיא מקודשת לפי שהרי ידעה היא שאין זה טבעת ואפ"ה פשטה ידו וקבלתו והביא ראיי' לדבר ומ"מ נכון הוא לחזו' ולקדש כדי לצאת ידי ספק שמא תפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר ויבא ב"ד אחר ויקלקלנה מאחר שאין אתנו ראיי' מוכרחת שהיא מקודשת ודאית עכ"ל כתב הרא"ש וז"ל אמ' עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח קידושין דברי הכל אינה מקודשת מ"ט מסאני דרב מכרעיה לא בעינא וקי"ל כת"ק ע"כ ודבר תימה הוא א"כ למאי נפקא מיניה כתב בהא דעולא מאחר דקי"ל כת"ק מתנית' מיירי להדיא בשבח ממון ואפ"ה אם הטעה לשבח קי"ל דאינה מקודשת ונראה בעיני דכך הי' הצעת דעולא אמר מחלוקת כו' ומשמע מיניה דהלכה כר"ש דמ"ה איצטרכא לי' למימר דמודה בשבח יוחסין אפ"ה בזה דקי"ל כת"ק ואפי' הטעה בשבח ממון דאינ' מקודשת. תוספת' פרק שני על מנת שאני יוסף ונמצא יוסף ושמעון על מנת שאני בשם ונמצא בשם ובורסקי על מנת שאני בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך ה"ז מקודשת. ע"מ שאיני אלא יוסף ונמצא יוסף ושמעון. ע"מ שאיני אלא בשם ונמצא בשם ובורסקי. שאיני אלא בן עיר ונמצא בן עיר ובן כרך אינה מקודשת. תו מסקינן ת"ר התקדשי לי בכוס זה תניא חדא בו ומה שבתוכו. ותניא בו ולא במה שבתוכו, ותניא אידך מה שבתוכו ולא ולא קשיא הא במיא והא בחמרא והא בציהר' ורש"י פי' במיא בו ולא במה שבתוכו דלא חשיבא ואין דעתו אלא בכלי במה שבתוכו ולא בו בחמרא דעביד למשתי' ומהדר כסא למריה בציהרא פי' בציר דגים שעשוי לימים רבי' לטבל בו או הוא מלשון יצהר והוא שמן שצריך כוס לשומרו בתוכו בו ומה שבתוכו וכתב וכן פי' ר"ח. וה"ר משה ז"ל פי' במיא בו ובמה שבתוכו משום דמיא בטילי' לגבי כלי בו ולא במה שבתוכו בחמרא משום דחשיבה דמסתמא דעתה אמנא עדיף אעילוייא חמרא וחמרא לא בטל לגבי כלי בציהרא במה שבתוכו ולא בו משום דעדיף ממנא ודעת' עילויי' ע"כ וכן פי' התו' בשם ר"ת והרמב"ם פי' עוד בסיגנון אחר וז"ל האומר לאשה הרי את מקודשת לי בכוס זה אם היה מלא מים ה"ז מקודשת בו ובמה שבתוכו. ואם היה מלא יין ה"ז מקודשת בו ולא במה שבתוכו. ואם היה מלא שמן הרי זו מקודשת במה שבתוכו ולא בו לפיכך אם לא היה בשמן שוה פרוטה הרי זו מקודשת בספק משום דשמא ש"פ במדי ואם היה בשמן שוה פרוטה ה"ז מקודשת ודאי ואין משגיחין על הכוס ע"כ ואין בכאן מקום הכרע ויש לחוש לכל הפירושי' להחמיר: