אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק ב › סימן ז

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן ז

סימן ו

איתמר מת אית' שקידש לקנותה שלא מדעת אביה ונפלה לפני אחיו ליבום אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמר ואינה ממאנת לזיקתו כיצד עשה בה מאמר צריכה גט וצריכה חליצה וצריכה מיאון. צריכה גט שמא נתרצה אב בקידושי השני צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושי ראשון צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני ויאמרו אין קידושין תופסין באחותו לא עשה בה מאמר אינ' צריכה אלא חליצה בלבד מאי אמרת תיבעי נמי מיאון שמא יאמרו אין קידושין תופסין הכל יודעין אחות חלוצה אינ' אלא מדרבנן דאמר ר"ל ביבמות כאן שנה רבי אחות גרושה מדאורייתא ואחות חלוצה מדברי סופרים. ומיהו איכא למימר היכא אתי למימר דאין קידושין תופסין באחותה דהא איכא חליצה והכל יודעים דאחות חלוצה מדברי סופרים ואעפ"י שיש עמה גט. מ"מ כבר המה רואים שאין הדבר יוצא מידי ספק ולא יבואו להקל בקידושין י"ל דחיישינן דלמא איכא דשמע גט ולא שמע בחליצה וכ"ת ניחוש נמי דשמע בגט ולא שמע בחליצה ומיאון לכולי האי לא חיישינן וכ"ת אי חיישינן איכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה יאמרו אין קידושין תופסין באחותה איכא למימר דשאני התם דלא אפשר דכיון דלא שייך מיאון ליבמה גדולה אין אוסרין אותה מפני חששא זו ולפ"ז קטנה שנתקדשה לדעת אביה ומת ונפלה לפני אחיו ליבום ועשה בה יבם מאמר מדעת אביה שצריכה גט וחליצה צריכה נמי מיאון דהא אפי' גדולה הית' צריכ' למיאון אלא שאי אפשר. ואחרים אומרים דיבמה שקידושיה הראשוני' קידושי' גמורין אינה צריכה מיאון דליכא למיחש לשמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה דהתם הכל יודעין דגט יבמי הוא ומדרבנן בעלמא שהרי אשתו גמורה של אחיו היתה אבל הכא דקידושי ראשון הי' שלא מדעת אביה לא מחמר בי' רבנן ואין תולין גיטו של שני בקדושי מאמר משום דבמאמר גופו לא הוו אלא מדרבנן וסברי דכל שנעשה שלא מדעת אביה לא מחמיר בי' רבנן כולי האי למצרכי' גט דקטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה אלא אמרו קמו בהו רבנן בקידושין קמא ולא הוו קידושי' לפי שלא נתרצה האב קידושי' שני קדושי תורה ויאמרו שאין תופסין קדושין באחותה ולפ"ז אפי' היא קטנה שנתקדשה לדעת אביה אינה צריכה מיאון ע"כ דבריו ונ"ל דקי"ל כאחרים דכל היכי שנתקדשה לדעת אביה דאין צריכה מיאון כי עיקור היסוד שרצה לדייק מיני' הוא הקושיא אהא דכתב דחיישינן שמא איכא דהוי בגט ולא הוי בחליצה כו'. ולדברי התוס' לא קשה מידי שהם כתבו בע"א וז"ל וא"ת ולמה לי מיאון כיון דצריכה חליצה א"כ חיישי' שמא נתרצה לראשון וא"כ אפי' נתרצה נמי לשני קידושין תופסין באחותה ומיאון למה לי. וי"ל דאי לא בעינן מיאון איכא למיחש שמא יאמרו חליצה אינה הוכחה כי יעלה על דעת בני אדם לומר שכך האמת שנתרצה לשני ולא לראשון שהרי הראשון עשה שלא כהוגן שקדש' שלא לדעת אביה והלכך איכא למימר דלא נתרצה לו. אבל השני שלא עשה כל כך שלא כהוגן כמו הראשון שהשני היה סבור שהית' זקוקה לו והלכך איכא למימר שנתרצה לשני ועם שהוצרכה חליצה אינו אלא לרווחא דמלתא משום בני אדם שאינם בעל סברא ויעלה על דעתם שנתרצה לראשון לכך הצריכום מיאון להודיעם שאנו מסופקי' דשמא אינו אשתי של שני וקידושין תופסין באחותה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה