ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן סח
פסקא כתב הרמב"ם ממזר חייב בכיבוד אביו ואמו ומוראו אעפ"י שהוא פטור על מכתן וקללתן עד שיעשה תשובה אפי' היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו וכת' עליו הטור וז"ל ונ"ל כיון שהוא רשע אינו חייב בכבודו כדאמרינן גבי הניח להן אביהן פרה של גזולה חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ופריך והא לאו עושה מעשה עמך הוא פירש ואין חייבין בכבודו ומשני כשעשה תשובה אלמא כל זמן שלא עשה תשובה אינן חייבין בכבודו ע"כ והנה מה שכתב הטור פרה של גזולה לפום ריהטא כתב כן כי איירי התם בנטל אביו ריבית כדאית' בפרק איזהו נשך וא"כ אין לו מקום כאן לסתור דברי הרמב"ם דהתם מדינ' [לא] אמר חייבי' בי' להחזיר דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית לדידי' אזהר רחמנא לברי' לא אזהר רחמנא אלא משום דכבוד אביהם חייבין להחזיר ודווקא בדעבד תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת דהוי לה ההיא פרה כאלו לא הורישה לבניו מאחר שהיה בדעתו להחזירה והיא דבר המסויים הלכך אע"ג דעדיין לא הוציאו מרשותו חייבי' להחזיר מפני כבוד אביה' אבל כי לא עבד תשובה בניו ירשוהו והתורה לא חייבתם להחזיר דלדידי' אזהר לבריה [לא[ אזהר הלכך הוה לגמרי ממונא דידם ואינ' חייבי' לכבד את האב בממונם דהא אפסקא הלכת' כמ"ד משל אב אבל בשאר כבוד דלית בי' חסרון כיס אפ"ה נראה דחייבים אעפ"י שהוא רשע כדמשמע מההיא דפרק הנחנקין פי' מדתנן חייב בכבוד אביו ומוראו וכו'. בפר' ו' מהלכות ממרים וטעמו מדתנן בפרק ב' דיבמות מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן היבום וחייב על מכתו וקללתו חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ובגמ' פריך מ"מ לאתויי מאי לאתויי ממזר ומקשה בגמ' אמאי חייב על מכתו ועל קללתו קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ואוקמוה בשעשה תשוב' וכתב הרי"ף על זה ה"מ לעניין חיובא אבל לעניין איסורא אפי' לא עשה תשובה אסור לבן להכותו ולקללו דגרסינן בפ' הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לא להכות אביו ולא לקללו חוץ ממסית ומדיח שהרי אמרה תורה לא תחמול ולא תכסה עליו וכ"כ הרא"ש ולאפוקי מתוספו' שכתבו דההוא דהנחנקין בשעשה הוא תשובה כך כתב הקאר"ו ויפה כתב אלא שמ"מ אין ראיי' ג"כ מהא דאסור להכותו או לקללו מ"מ משמעות שצריך לכבדו או לירא מלפניו גם לא מסתבר לכבד הרשע ולירא מלפניו אם הוא רשע אפי' הוא אביו אלא שלא ינהוג בו מנהג בזיון עוד כתב הרמב"ם אעפ"י שאדם חייב לירא מפני אביו ואמו מאוד ולכבדן אסור לאדם להכביד עולו על בניו לדקדק בכבודו עמם שלא יביאן לידי מכשול אלא ימחול ויתעלם עיניו מהם שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול והמכה לבנו הגדול מנדין אותו שהרי עבר על ולפני עור לא תתן מכשול כדאית' בפ' אלו מגלחין. וכתב הקאר"ו שמצא בקונטרסי"ן שלא אקרי גדול להאי עניינא אלא עד כ"ב שנין או כ"ד שנין כדאמרינן לעיל אידך על צווארי דבריך משיתסר ועד כ"ב שנין וא"ד עד כ"ד ואומר אני שאין לנדותו במכה בנו הגדול עד שיעבור כ"ד שנין אבל מ"מ אסור להכותו לכשיגיע לכ"ב שנים וכל זה בלא נשא אבל נשא נקרא גדול בעיני הבריות וכפי לשון בני אדם ולא דווקא המכה בנו גדול אלא כל הגורם מכשול לחבירו חייב נידוי ומנדין אותו כמו שכתב הרמב"ם בהלכו' נדוי עוד כתב הרמב"ם והטור הביאו חייב אדם לכבד אשת אביו אעפ"י שאינו אמו כ"ז שאביו קיים וחייב לכבד בעל אמו כל זמן שאמו קיימת אבל לאחר מות' אינו חייב בכבודם ומ"מ מצוה לכבדם אפי' לאחר מות' וחייב אדם בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו וחייב לכבד חמיו דכתיב אבי ראה גם ראה ע"כ. והנה מ"ש מצוה לכבדם כו' היינו מדאמרינן בפרק הנושא שרבינו הקדוש צוה את בניו שיזהרו בכבוד אשתו לאחר מותו אע"פ שלא הית' אמם ומה שכתב בענין כיבוד אחיו והגדול כתב הרא"ש בתשובה דל"ש אחיו הגדול מן האב או מן האם כתב עוד על אח גדול שביזה וחירף לאחיו שהוא ת"ח וקטן ממנו בשנים ונידה הקטן בשנים לגדול. ויפה עשה שנידהו דכיון דאינו נושא פני' לתורה אינו עושה מעשה עמך ומן הדין אינו חייב לכבדו ע"כ ויש להקשות מאחר שילפינן מריבוי את אביך ואת אמך א"כ נימא כי התם מה התם אפי' הוא רשע מ"מ אסור לקללו ולחרפו ונידוי הוא ארור וא"כ איך יכול להחרימו ונרא' דלא קשה מידי דהנך ריבויי אצל כיבוד כתיב ואצל אביו גופו אם אינו עושה מעשה עמך אינך צריך לכבדו כדפרישי':