אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן מג

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן מג

סימן מב

מתנ' נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה. נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף בשטר ובחזקה והנכסים שאין להן אחריות. זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן פירוש בתורת גלגול שנקנין בכסף. גמר'. אמר רב לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר אבל במקום שכותבין את השט' לא קנה עד שיכתוב את השט' ואי פריש פריש כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר אי בעינא בכספא איקני דאיבעי תו למהדר בהו לא מציתו למיהדר ואי בעינא בשטר איקני דאי בעי למיהדר הדרינן בו. ומה שמשמע שהכל תלוי בתנאו היינו בדברים שקונין מן התורה אבל אם התנה בדבר שאין קונה לא מהני ודומה לזה כתב הר"ן במתניתין דבהמה גסה נקנית במסירה וז"ל והוי יודע דכל היכא דבעינן משיכה אם אמר ליה קני במסירה או שאמר לו לקנות במשיכה בר"ה לא קני דאע"ג דאמרינן לקמן בגמרא גבי כסף דבמקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר ואי פריש פריש. התם הוא דמדינא דכסף לחודיה קנה אלא דבמקום שכותבין את השטר לא סמכא דעתיה עד דאיכא שטרא הלכך אי פריש ואמר אקני' בכספא לחוד כיון דסמכיה דעתיה מהני אבל הכא דמשיכה בר"ה לאו כלום היא כי אמר ליה קני מאי הוי אטו אי אמר קני במסירה לחוד מי קני ומאי דאמרינן בפר' הספינה גבי כלי של לוקח ברשות מוכ' דלא קנה לוקח ואי אמר ליה קני קנה התם נמי היינו טעמא משום דמאי דלא קנה כליו ברשות מוכר היינו לפי שאין רשות להניח שם כליו הלכך כל היכא דאמר ליה קני הרי הוא כמשאיל לו מקום לכלי וקני אבל מסירה ומשיכה היכא דלא קנו לאו מהאי טעמ' הוא ומשום הכי לא מהני אע"ג דפריש והכא מוכח בגמרא דאמרינן פיל לר' שמעון במה יקנה ולא קאמר בדפריש ע"כ. ואעפ"י שהוא כתב דמסירה אינו קונה נגד מה שכתבתי לעיל לא הבאתי אות' אלא דשמעינן מיניה דלא מהני תנאי למה שלא קנה כלל. וכתב הטור בשם הרמב"ם והרמ"ה דלאו לוקח הוא דיכול להתנות אלא אף מוכר יכול להתנות אם ירצה לגמור המקח מיד בנתינת הכסף ואם לא ירצה יחזור בו עד שיכתוב השטר ואינו תלוי בלוקח ומסיק ובשטר דקנה לחוד אמר ל"ש אלא שטר מתנה אבל שטר מכר לא קנה עד שיתן דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה שדי מכורה לך שדי נתונה לך הרי זו מכורה ונתונה התם במוכר שדהו מפני רעת' רב אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו מכר כדי ליפות את כוחו וכה"ג הוא דקנה. וז"ל הטור בשטר כיצד כתב לו בנייר או על החרס או על העלה שדי מכורה לך או נתונה לך ה"ז קנה משהגיע השטר לידו אפילו אין עדים כלל אעפ"י דלית ביה ש"פ. בד"א במוכר שדהו מפני רעתה אבל בשאר קרקע לא קנה בשטר עד שיתן הדמים וגם כתב לו בשטר במקום שנוהגין לכתוב שטרות. והשטרות שכותבין עתה אינו אלא לראייה ואין הקרקע נקנין על ידן ע"כ. ולי נראה דווקא היכא שרוצה לקנות בשטר כה"ג הוא דאמרינן שאינו אלא לראייה אבל הכא שקונה בכסף והשטר אינו אלא משום אתרא דכתבי שטרא משום דסמכיה דעתיה כה"ג שפיר מועיל שטרות. ואע"ג בסוגיא משמע דאיירי בשטר הקנאה מדאמר אי בעינא בשטרי איקני לאו דווקא שיקנה בשטר לחוד אלא כלומר שיגמור הקניין של כסף באותו שטר לכן הסכמת הר"ן דסוגי' דהכי בכל שטרות איירי בין בשטר הקנאה בין בשטר ראייה והא לך התשובה שכתבתי בימי חורפי. ראובן היה בדעתו לילך מטבריא לציפורי ומכר ביתו לשמעון ובשעת המכירה אמר שאדעתא דהכי קמזבין. ואח"כ כתב לו שטר מכירה כדרך שאנו כותבין ואח"כ בא לו אונס וסיבה ידוע לו שאי אפשר לו לעקור מטבריה ובקש לחזור ונתעצמו לדין ושניהם יודעים. טען שמעון עליו שמכר לו הבית בשטר בלי שום תנאי ודברים שבלב אינן דברים השיב ראובן הלכ' פסוקה בפרק האיש מקדש דדווקא דברים שבלב אינן דברים אבל בגלוי מילתא יכול לבטלה ואני בשעת המקח בקציצת הדמים אמרתי שאדעת' דהכא אני מוכר וא"כ ממילא כל מה שעשיתי אח"כ לתועלת הקנין אדעתא קמאי קעבדי שאם לא אעקור דירתי באיזה עיכוב המוכרח שלא לרצון שיהא המקח בטל. השיב שמעון אמת כדבריך שאמרת בשעת הקנין הכי ובוודאי בשעת נתינת המעות ג"כ היה דעתך לגילוי קמא אבל אחר כך שנתת לי שטר בטלת לכל הגילויי' ומכרת לי במכירה גמורה בין שאלך מפה או לא אלך שהרי היה השטר אח"כ והיה לנו עדים אחרים ולא הזכרת מאומה על דעת מי אתה מוכר. השיב ראובן השטר אינו קונה בלא דמים. ובעת גמר פיסוק הדמים היה גילוי דעת ונתבטל הכל:

תשובה:

יראה שאם כתוב בשטר ביתי מכורה לך כדרך שטר מכירה שאינה לראייה הוה הדין עם שמעון דמאחר שכתב לו שטר מכירה כדינו וא"כ הוי כזבינת' אחריתי נהי דבזבינת' קמאי בטלה מ"מ בזיבנת' תניינא דהוית בלא גילוי דעת ופשיטא אי הוי סהדי קמאי אהך שטר מכירה יכול ראובן לומר אדעת' דגילוי קמאי קמזבנא. אבל מאחר דליכא סהדי קמאי פשיט' דאמרי' דברים שבלב אינן דברים והא דאמרינן בפ"ק דקידושין דבשטר לא קנה עד שיתן דמים ומאח' דבדמים לא קנה ע"כ בשטר נמי לא קנה כדאשכחן בפרק חזקת הבתים אמר רב נחמן לרב הונא לא הוה מר גבן באורתא בתחומ' דאמרינן מילי מעליות' המוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרינן לגילוי זוזי הוא דבעי א"ל ומה מילי מעליותא הן דדל זוזי מהכא ותקני בשטר דתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה. א"ל ולא אמר עולא אמ"ש לא שנו אלא בשטר מתנה אבל בשטר מכר לא קנה עד שיתן דמים אלא היכי דבזוזי לא קנה בשטר לא קנה היינו טעמא משום דהתם ליכא נתינת מעות כלל כי הוא אמר אח"כ כשקונה בשטר ממש בלא שום תנאי אשתכח דלא חסר מתן מעות כלל וקנה שמעון שפיר וראובן לא היה יכול לחזור אבל לפי נדון דידן שלא היה כתוב בשטר מכירה כדינו אלא כדרך שטר ראייות שאנו כותבין דאינו לקניין אלא הדמי' קונות והשטר הוא הגומר המקח באתרא דכתבי שטרא דאז סמכא דעתו נראה אין כאן מכירה כלל בשטר. ומה שכתב הר"ן בשם העיטו"ר בפרק ח"ה אסוגיא דלעיל שמעינן מהכא דשטר ראייה שאדם כותב מכרתי שדה או בית פלוני לפלוני כדרך שאנו כותבין יש בה משום קנייה כאלו כתב בהן שדי או ביתי מכורה לך דאלת"ה מאי פריך דל זוזי מהכא ותקני בשט' דלמא איירי בשטר ראייה דמכר לו שדה או בית בכך וכך דמאן לימא ליה דשדי מכורה לך כתב ליה וכן דעת הרמב"ן אלא שהרמ"ה חולק ע"כ. ונראה דעת הרמ"ה החולק עיקר דלישנא דפ"ק דקידושין משמע דשטר מכירה אינו אלא שדי מכורה לך כדאיתא בברייתא להדיא ועוד מסברא נלמוד הדבר מעניינו דהאשה ג"כ מקודשת בשטר ובכסף ושטר דהתם אי אפשר אלא בעניין שיהא הגוף השטר קידושי' ממש כגון שכתוב בה את מקודשת לי או בתך מקודשת ומסתמא כה"ג שטר מכירה דמניין לנו לחלק בלא ראייה ולומר דלשון הברייתא לאו דווקא קאמר. וראייתו שהביא העיטור אינו ראייה כלל דרב הונא דפריך ידע שפיר דאיירי בשטר מכירה ממש דאלת"ה מאי פריך דלמא איירי באתרא דלא כתבי שטרא או איירי שכתב שטר ואח"כ נתנה מעות דאף השטר משום גילוי זוזי הוא אלא דצ"ל דידע שפיר דברי רב נחמן במאי איירי או דבעי לשינויי ליה דבכה"ג הוא מילי מעליותא וכן נוטין דברי הרמב"ם שכתב לשון הברייתא כפשוטו בשטר כיצד שדי מכורה לך משמע דבע"א לא קנה וכן כתב הטור להדיא שהשטרות שכותבין עתה אינו אלא לראייה וכן הקרקע נקנית על ידן. ומ"מ נראה דווקא בכה"ג שרוצה לקנות בשטר מכירה בלבד כגון מוכר מפני רעתה או היכי דאתני להדיא שיקנ' בשטר לבד או בשטר מתנה כולן דינא הכי דצריך שיהיה גוף השטר קונ' ויהיה כתב שדי מכורה לך או נתונה לך ואין שטר ראייה מועיל. אבל היכי דיהיב זוזי וכותבין בשטר משום דאתרי דכתבי שטרא (אין) פשיטא דשטר ראייה מועיל דהא הכסף קונה והשטר אינו אלא משום דסמכא דעתה בוודאי שפיר קונה ולא יכול לחזור בשטר. והר"ן נמי כתב בפרק האיש מקדש דאפי' בשטר הודאה קנה כה"ג וסברתו ששטר הודא' גרועה יותר משטר ראייה. ואני אומר דשטר הודאה שפיר קונ' בכל מקום דהא מודה על עצמו שמכר לו כדינו והוה הודאת ב"ד כמאה עדים דמי ואי אפשר לחזור בשום עניין אלא בגזלן ואנסן כדאמרינן בפרק חזקת הבתים דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי' ליה לדידיה ולחמרי' לשחוור הא לא הכי קנה ולפעמים הוא עדיף משטר מכירה ממש כגון מוכר לאשתו דאמרינן לגילוי זוזי הוא דקבעי ואפי' בשטר מכר לא מהני ושטר הודאה מהני כמו שכתבתי שם בסימן קכ"א אבל בנדון שלפנינו אפי' הוה כתב שטר הודאה יכול ראובן לחזור שהרי הוא עומד בהודאה שמכר לו כדינו רק שאומר אדעתא דהכי לא קמזבן, מסקנא דמלת' הנראה בעיני להלכה למעשה דבכל עניין יכול לחזור ראובן א"ל שכתב לשמעון שטר מכירה ביתי מכורה לך ובעדים אחרים שלא היו בעת פיסוק הדמים בשעת המקח שא"י הגילוי דברים דאדעת' דהכי קא מזבנן דכהאי גוונא לא יכול לחזור אבל היכא שכתב שטר הודאה או שטר ראייה בכל עניין יכול לחזור הנראה בעיני ע"כ:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה