אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן כז

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן כז

סימן כו

מסקינן בסוגיא א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גוי יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי ורבא יליף מוחשב עם קונהו ופריך אמאי לא יליף כר' חייא בר אבא ומשני ישראל משומד שאני וכתב הרא"ש וז"ל מכאן פוסקין דישראל משומד יורש את אביו דמדקאמר ודלמא ישראל משומד שאני אע"ג דעשו לא יירש מאביו אלא לבניו הוריש את הארץ שנתנה לו מ"מ כיון דיש לו דין ישראל להוריש לבניו אע"ג שאין הגוי מוריש לבניו לפי מאי דדחי ודלמא ישראל משומד שאני ה"ה נמי דיורש את אביו וכן מסתבר דאעפ"י שחטא ישראל הוא לקדש האשה ולגרש. מ"מ כיון דאם מפטר טוב לתתו ביד ב"ד דלא יהבינן לי' דאזל ואכיל בגיותיה כדאמרינן גבי קנס בכתובות ואם ישוב יתנו לו ירושתו וכן כתב המרדכי וז"ל פסק מר רב צבי גאון דמשומד אינו יורש אביו והא דפריך הכא לר' יוחנן דלמ' ישראל משומד שאני שנאמ' כי ירושה נתתי לעשו את הר שעיר אלא מהכא כי לבני לוט נתתי וגו' והוריש לבניו וכן פסק ר' חננאל ולראבי"ה נראה כמו שמוריש לבניו ה"נ יורש את אביו דאעפ"י שחטא ישראל הוא אך יש כח ביד חכמי' להפקיע ממונו דהפקר ב"ד הפקר כדאמרי' בפרק ב' דכתובות יהיבנא לה קנס דאזלה ואכלה בגיותי' מכאן הוכיח מורי ר' אבא ידידיה שאם נפלה ירושה לבני ישראל משומד ונתנו והקנהו לישראל אחר שזכה בו דהא אעפ"י שחטא ישראל הוא ויש כח ביד חכמים להפקיע ממון מטעם הפקר ב"ד הפקר דיהיבנ' קנס כו' וכי נתנו במתנה הא לא אבל בגיותו זכה בו המקבל. ולי אני הדיוט נראה שאם הגיע לשנים לכלל מצות ולא חזר בתשובה וקדמו היורשים והחזיקו בו ושוב כשהגיע לכלל שנים למכור בנכסי אביו ואז נתנו במתנה שלא זכה המקבל מאחר שנתרוקן מזכותו כבר ושוב כשיגיע לכלל מתנה אינו חוזר וניער להיות מתנה קיימת והכל תלוי בהקדמה והקודם בהם זכה היורש והמקבל ע"כ במרדכי ארוך אשר הועתק מן מרדכי ישן וכת' עוד וז"ל ונראה לראבי"ה דאפי' לדברי גאון נראה דהאב ישראל יור' את בנו משומד דאמאי קנסינן לאב. וכן בעל יורש אשתו המשומדת אפי' אם מת מוריש לאחר שנשתמדת זכה הבעל בירושתה ואעפ"י שאינ' ראוי' לקיימה והוי איסור דאורייתא משנבלע לגוי ואז היא לא נחבשה שאף הגוי במשמע ותדע שלא קנסו לבעל שהרי כל קנסות לבעל בפר' האשה רבה לגבי דיד' הן ולא לגבי דידי' ואע"ג דאיסור דאוריית' הוא ומקרי שארו בר מלגבי טומאה דגלי קרא אע"ג דהתם אמרינן יורשי כתובת' מאי עבידתייהו ומשני כתובה בנין דכרין מהו דתימא איהו דעבד' איסור' קנסוה רבנן זרעה דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן קמ"ל התם דמשום תנאי כתובה ככתובה דמי כדאמרינן בפ' אעפ"י וכיון שמכחה הן באין לא עדיפי אינהו מדידה אבל בנדון זה דמי' למורדת כל זמן שלא גרשה דאם מתה יורשה כמו שפסקו הגאונים ועוד דלא לישתמי' תנא בפרק האשה דליתני דלא זה ולא זה יורשי' אותה כיון דתני כתובת בנין דכרין והא לא קתני ש"מ הבעל יורש וכ"פ ראבי"ה הלכה למעשה ע"כ וכתב הטור וז"ל ישראל שנשתמד מן הדין יורש קרובו הישראל. וכתב הרמב"ם ואם באו ב"ד לאבד ממונו ולקנסו שלא להחזיק ידי רשעים הרשות בידם ואם יש לו בנים מישראל ינתן ירושת אביהם המשומד להם. וא"א ז"ל כתב טוב ליתנה ביד ב"ד ואם ישוב תנתן לו. שאלה לא"א הרא"ש ז"ל משומ' שנתן הירושה שהי' לו לירש מאביו ומת אביו ותבעה אמו הנכסי' ויורשי בת המשומד תבעו ג"כ הנכסים הנה כתב הר' יהודה בספר הדינין תשובה אחת לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו והביא ראייה מן הפסוק ונ"ל דקרא אסמכת' בעלמא הוא דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובנו הוא לכל דבר אבל קנס הוא שקנסו חכמים ואסמכהו אקרא וכיון שאינו יורשו מיד כשמת אביה משומד זכתה בת המשומד בנכסי אבי אביה ולא הי' למשומד מעולם זכייה בהן ומתנתו לא הי' מתנה כלל דכיון שהפקיעו חכמים ירושת' עמדה הבת במקומ' וזכתה בנכסי אבי אביה וכל טצדקי דמצית למיעבד ביהדות ובגיות להעמיד הנחלה בחזקתה אין עונש בדבר ילמדנו רבינו לאה נשבה ואמה קבצה שש מאות זהו' לצורך פדיונות והרי הן מונחים ביד נאמן ואח"כ שמעה שבתה נשתמדה ואמר כיון שנטמע' בין הגוים ישמעלים שיחזירו לה הממון והקהל אומרים לא כי אלא יעשה ממנ' הקדש לצורך פדיון שבויים נ"ל שאין להק' זכות בזה הממון דכיון שבא ליד נאמן זכת' בה לפדיונה אעפ"י שנשתמד' דלמא הדר' בתשובה ומפרקא לה אפי' אם תמות בגיות' דלמא בניה יחזרו לדת ישראל וירשי לה אלא יהו מונחי' ביד נאמן עד שיודע ביד עדי' שמתה היא ובניה וינתנו ליורשיה:

תשובה כיון שנטמעה בין הגוים ונשאת וילד' בנים ודאי לא זכתה במעות שנתנדבו לפדיונה הלכך לא זכת' בהן השבויה כי התנדבו לצורך פדיונה ולא יצא מרשותם עד שתפדה אבל זה א"א כי יוציאו יותר מן הקרן. ולהחזיר לכל אחד ואחד מה שנתן א"א כי כבר נדבו לשם פדיון הלכך יעשה בו צרכי רבים ויותר הוא טוב שיהי' מונח ביד ב"ד ויהי' הקרן קיום כו' לפד' שבויין כאשר אמרו הקהל שיהי' הקרן קיים אם תוכל לפדות באחרית הימים אותה שבוי' שתפדה בהן ועיין במה שכתב' בפר' נערה שנתפתתה אשה שהית' בקטטה עם הבעל ומת כו'. וכתב מהרא"י בת"ה וז"ל הרמב"ם כתב ואם ראו ב"ד לאבד ממונם הרשות בידם משמע מדבריו דצריך העניין דרישת ב"ד אם משומד זה ראוי לקנסו ולאבד ממונו ולאו מלת' דפסיקת' היא בכל המשומדים דפקע ירושת' ומדברי אשר"י משמע יותר הכי שהרי כתב דטוב לתת ביד ב"ד שאם ישוב תנתן לו ירושתו ואע"ג דכתב בתשובתו בטור ח"מ דכיון דאינו יורשו מיד כשמת אביו המשומד זכת' בת המשומ' בנכסי אבי אביה ולא הי' למשומד זכי' מעול' בהם משמע מדבריו שאפי' שעה א' אין לו צד ירושה ומעיקרא פקע כח ירושת' י"ל דההי' עובד' הוה בענין זה דאותו משומד לא הוה צד הרהור תשובה ואביק מיבק במינות עוד בחיי אביו שהי' פשיטא דראוי לקונסו להפקיע כח ירושתו מיד שלא יהא לו בה צד זכיי' כלל אבל היכא דיש בטחון ספיקא שמא יחזיר בתשוב' לעולם אין מפקיעין ירושתו מידו אלא מפקחין ב"ד על הדבר כדמשמע לשון הרמב"ם ואשר"י והא דאית' במרדכי מתשובת רש"י דמשומד לע"ז מין הוא וגופו וממונו מופקר ס"ל דהתם נמי מיירי במשומד דאביק מיבק בע"ז ולא חזינן בי' צד הרהור תשוב' ולפי מאי דאסיקנא דבעינן דרישת ב"ד ופיקוח במשומדים אם ראויים הם להפקיע כח ירושתם מיד א"כ בנדון שילדי ראובן הקדוש נאנסו בקטנם כה"ג ודאי יש ספק אולי יעורר רוחם כשיהיו בני הבנה יפה לחזור לדת האמת שפיר קטען שמעון אחי ראובן שהו' יהי' אפטרופס על ירושת גר אם אמם של הילדים עד שיתראה לב"ד אם יש תקוה עוד על חזרתם ומ"מ אם יתברר שמתו אח"כ ירש הוא אותם כי הוא יורש שלהם אמנם נראה דאין לומר הכי די"ל דהרמב"ם והאשר"י נמי ס"ל דמדינא יש לקנוס כל המשומדים ברשעותם אפי' שעה אחת ולא חזר מיד לדת האמת הואיל ואינו דואג שימות פתאום ברשעו אלא שחשו לנעילת דלת בפני בעל תשובה ולכך לא הפקיעו ירושתם מיד וכיון דטעמא הכי א"כ כל מה שב"ד מפקחים וחוקרים אם ראוי המשומד הזה לקנסו אם לאו ואם יש לשמו' ולהחזיק בירושת' אם יחזיר בתשובה אין זה כלל בשביל שאם ימות הוא אח"כ שתפול הירושה בפני יורשיו דאין בזה משום נעילת דלת כל עיקר אלא דעת ב"ד אינו כ"א לפתוח לזה המשומד כדי שיחזיר בתשובה ויוריש ממון ירושתו אבל ירושת יורשים וודאי לא קפיד ותו דאפשר י"ל דה דהוכיח סופו על תחלתו דכיון שמת ברשעתו הוכיח דמעיקרא נמי כשמ' מורישו לא היה בו צד הרהור תשובה וא"כ מעיקרא היה מסולק מירושה זו כאלו מת א"כ יורשי גר המוריש הם הם היורשי' ע"כ ועוד האריך לשם בתשו' וצ"ל דאות' שנטמעו בילדות' שהיו בגיותן עד שגדלו דאל"כ אין דעת שמדות עליהן כלל דהוו חשובין כאנוסין וגדולה מזו אני אומר אפי' הגיעו לגדלת ה"מ שנודע להם משמדותן ואיך הם מזרע היהודים ובע"כ טמאו אות' ואינ' מבקשי' לחזור לדתן. אבל כל זמן שלא נודע להם כלל אמיתית הענין חשובי' כאנוסי' והכל לפי ראות עיני הדייני' והב"ד הסמוך להם:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה