ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כה
פסק דין גרעון כסף שיוצא בו עבד עברי וה"ה עברית כתב הרמב"ם וז"ל אחד המוכר עצמו בין לישראל בין לגוי ואחד שמכרהו ב"ד ה"ז מגרע פדיונו ויוצא כיצד הרי שמכרוהו בס' דינרין ועבד בד' שנים ומלא ידו ה"ז נותן עשרים דינרין לאדון ויצא לחירות וכן אם מכר עצמו בארבעי' דינרין לעשר שנים ה"ז מגרע ארבע דינרין לכל שנה שעבד ונותן הנשאר כסף או שוה כסף ויוצא. וכן הנמכר לגוי מחשב הדמים לפי השנים הנשארות עד שנת היובל שנאמר וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל כיצד מכר עצמו בק' ונשאר ליובל משנת מכירה עשר שנים מחשב עשר לכל שנה שעבד וגורע הדמים ומשיב השאר כסף לא תבואה ולא כלים שנאמר מכסף ממכרו בכסף נגאל מיד הגוי ואינו נגאל בשוה כסף כל עבד עברי או עבריה שיצא בגרעון כסף והבריא והוסיפי דמיו או נשחף ופחתו דמיו מחשבין לו להקל עליו כיצד הרי שנמכר במאה והרי הוא עתה שוה מאתיים אינו מחשב עם אדונו אלא לפי מאה נמכר בר' והרי הוא שוה מאה מחשב עמו עפ"י שנים הנותרות לפי מאה הנמכר לגוי הואיל ויש לגאול עצמו לחצאין כמו שבארנו פעמים יהי' להקל ופעמי' יהי' להחמיר כיצד להקל קנה אותו הגוי במאתיים ונשחף והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו נ' חצי דמיו והבריא והרי הוא שוה ר' נותן לו מאה שהן חצי דמי הנשאר ויצא. כיצד להחמיר קנה אותו במאתיים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה ונשחף והרי הוא עתה שוה ק' נותן לו נ' שהן דמי חציו הנשאר ונמצא שנתן ק' וחמשים ואעפ"י שהוא עתה שוה מאה ע"כ ורוב דבריו מספרי ומפרק בתרא דערכין. והנה מה שכתב שאינו נגאל בשוה כסף תמה אני הלא בריית' סתמ' הבאתי לעיל שקונה עצמו בכסף ובשוה כסף. וא"ל דווקא בנמכר לישראל הוא דאמרינן שוה כסף ככסף ולא בנמכר לגוי. והוא בנמכר לגוי קאמר ומ"ה בתחלת דבריו דאיירי בנמכר לישראל כתב דשוה כסף הוא ככסף זה אינו דהא תלמוד ערוך הוא אפי' בנמכר לגוי אמרי' ישיב לרבות שוה כסף ככסף וכמו שנביא לקמן. ויראה דט"ס הוא וכך הוא ואינו נגאל בתבואה וכלים וכן כתב הסמ"ג שהעתיק לשון הרמב"ם. וכתב עוד וז"ל ומעמידה רבה שהלכה כמותו לגבי רב יוסף בדלית ביה שוה פרוטה והוצרך למעטם משום שהנאתם מזומנת והייתי סבר שיחשבוה כשוה פרוטה ע"כ וז"ל הסוגיא א"ר יוסף מנא אמינא לה הא דבעי' שומא דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים האי תבואה וכלים ה"ד אילמא דלא מקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ופרש"י דהאי קרא לעניין פדיון נאמר אלא כיון דמצינו דמפריק בה מקנויי נמי מיקני' בי' אבל לגרסת הרמב"ם לא קשה מידי דגרס בכסף ממכרו דאיירי הכל לענין פדיון ולא לעניין קניי' אבל מ"מ נרא' שאין לחלק בין קניי' לפדיון ודין אחד להם. ואי דלית בי' ש"פ מאי אריא תבואה וכלים אפי' כסף נמי אלא לאו דאית בי' ש"פ וכיון דלא קייצי לא. לא ה"ק בתורת כסף הוא נקנה ואין נקנה בתורת תבואה כלים ומאי ניהו חליפין ופריך לרב נחמן דאמר פירות לא עבדי חליפין מאי איכא למימר. אלא לעולם דלית בהו ש"פ ודקאמר מאי אריא תבואה וכלים. לא מבעיא קאמר לא מבעיא כסף דאי אית בי' ש"פ אין ואי לא לא. אלא אפי' תבואה וכלים אימא מדקרבי הנאתייהו אימ' גמר ומקני ואפי' בפחות מש"פ נמי קמ"ל: