ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כג
תניא לא יגאל באלה ר' יוסי הגלילי אומר באלה לשחרור פי' אם גאלוהו קרובי' מן הגוי אינו משתעבד להן כלל אלא יוצא לחירות. אבל בשאר כל אדם לשיעבוד פירש עובד לו עד היובל ר"ע אומר באלה לשעבוד ומסיק א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זו דברי ר' יוסי הגלילי ור"ע. אבל חכמים אומרים הכל לשחרור מאן חכמים רבי היא דמפיק לי' להאי באלה לדרשא אחריני באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש. ומאי דכתב ויצא בשנת היובל לא קאי כלל אגאולת קרובים או אחרים אלא קאי אנמכר לגוי דאם לא יגאל ישתעבד בו עד היובל ואי אתה רשאי לבא עליו בעקיפי' וכדתניא ויצא בשנת היובל בגוי שישנו תחת ידך או אינו אלא בגוי שאינו תחת ידך אמרת וכי מה אפשר לעשות לו הא אין הכתוב מדבר אלא בגוי שישנו תחת ידך ולענין הלכה פסק הרמב"ם כר' לגבי ר"י הגלילי ור"ע והיינו טעמא משום דקראו התלמוד בלשון חכמים. תו מסקינן בסוגיא תנא וקונה את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר בשלמא כסף דכתיב מכסף מקנתו שוה כסף נמי ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף. אלא האי שטר ה"ד אילימא דכתיב ליה שטרא אדמי' היינו כסף אלא שחרור שטר למה לי לימא ליה באפי' תרי זיל. א"נ באפי ב"ד זיל. אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחל. וכתבו התוספות וז"ל אמר רבא זאת אומרת ע"ע גופו קנוי מדלא חשיב במתני' שטר משמע דסב' דע"ע אין גופו קנוי ותימא דרבא קאמר ע"ע גופו קנוי היכא פליג אמתניתין וליכא למימר דרבא דייק מברייתא דהכא ולי' לא ס"ל הכי האמר לקמן בפרקי' עד היכן גלגול שבועה ומסיק רבא לטעמ' דאמר רבא ע"ע גופו קנוי. וי"ל דמתניתי' נמי סברא דגופו קנוי והא דלא חשיב שטר משום דתנא דמתניתין לא חשיב אלא יציאות שהן בע"כ של אדון. אבל שטר מדעתו של אדון ע"כ וכן פי' הר"ן וכן דעת הרמב"ם שפסק דבעינן שטר שחרור לע"ע מחילה שמחל לגרעונו א"ל לא מהני: