אור ברסלב
ים של שלמה על קידושין פרק א › סימן יט

ים של שלמה על קידושין· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן יט

סימן יח

מסקינן בסוגיא ההיא גברא דמקדש בציפתא דאסא פי' מחצלת של הדס אמר לי' והא לית בי' ש"פ אמר לה תקדש לי בארבעה זוזי דציירי בה שקלתה ואישתק אמר הוי שתיקה דלאחר מתן מעות וכל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו שתיקה ולאו כלום הוא. אמר רבא מנא אמינא לה דתני' אמר לה כנסי סלע זה בפיקדון וחזר ואמר התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות לאו כלום הוא רצת' מקודשת לא רצת' אינה מקודשת. מאי רצת' ומאי לא רצתה אלימא רצתה דאמרה אין לא רצתה דאמרה לא מכלל דרישא כי אמרה לא נמי הוי קידושין ואמאי והא קאמרה לא אלא לאו רצת' דאמר' אין לא רצת' דאישתקה ושמעת מינ' דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא קשו בי' בפומבדיתא משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהליה סברא אי שדינהו להו מיתבר ומחייב ובעבור זה שתקה ולא זרקינהו הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלי פי' ואינו חייב באחריותן אי מיתבר א"כ אי אית' דלא ניחא לה תשדינהו ופריך רב אחא אטו כולהו נשי דינא גמירי ה"נ סברא אי שדינהו להו מיתבר מחייבני' באחריות הוא שלח רב אחא ב"ר קמי' דרבינא כה"ג מאי שלח להו אנא לא שמיע להו הא דרב הונא ברי' דרב יהושע אתון דשמיע לכו חושו להו וכתב הרי"ף הלכך לאפוקה צריכ' גט ולעיול' צריכה לקידושי אחריני ולא סגי להו בהנהו קידושי ע"כ כתב הרא"ש והא דלא חש לי' משום דשמואל שאני הכא שחזר בו ממה שרצה לקדשה בפחות מש"פ וגם היא לא נתרצית כשאמר לה שאינו ש"פ ע"כ. וכ"כ הר"ן לאפוקי סברת הרמב"ם שכת' להדי' ותהא מקודשת מספק מפני האגודה שמא תשוה פרוטה. וכת' עוד הר"ן וז"ל, והר"ף פסק בשתיק' דלאחר מתן מעות בקידושין כמ"ד חושו לה. אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפר' ה' מה"א דלאו כלום הוא בשתיקה דלאחר מתן מעות בפיקדון כרבא דהא קאמר רבינא דאינהו לא חיישי' לרב הונא ברי' דרב יהושע אלא דשלח לי' שהם יחושו לעצמן מפני מי שקבלו הדבר מפיו וחייבים בכבודו ובכה"ג ליכא לאפלוגי בין שדך ולא שדך דהא בההיא עובדא דציפתא גופי' כבר נתרצית לו שהרי קבלה הציפת' דאסא לשם קידושין ומשמע וודאי דלא גרע הא משדך אפ"ה אמרינן דאע"ג דאמר לה התקדשי בארבע זוזי דאית בה דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולא הוו קידושין ע"כ והנה מ"ש בשם הרמב"ם דשתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום הוא דברי' של טעם הן שלא אמר רבינא אלא להם שיחושו לעצמן וכן דעת הרמב"ן מ"מ מאחר שפסק הרי"ף ראש הקדמוני' והרא"ש גדול האחרוני' להחמיר אין להקל כנגדם שלא להצריך גט נמצא לדע' הרמב"ם אין כאן ספק קידושין דאוריית' דאין חוששין לשתיקה דלאחר מתן מעות אבל מקודשת מדרבנן דשמא ש"פ במדי ולדברי הרא"ש והר"ן אין כאן חשש דרבנן שמא שוה פרוטה במדי אבל יש כאן ספק קידושין דאוריית' דשמא שתיקה דלאחר מתן מעות בקידושין הוי קידושין ממש ונ"מ היכי שהשליכה המחצלת מידה לאחר שאמר התקדשי לי במאי שבתוכו דגילת' בהדי' בדעתה שאין דעת' נוחה שאין כאן בית מיחוש ולא אמרינן שתהא מקודשת בנתינ' הראשונ' מפני חשש דשמא אית בה ש"פ וכן נרא' עיקר ולענין כנסי סלע זו בפיקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו דאם אמר בשעת מתן מעות או קודם לכן דהוי מקודשת. כתב הטור וז"ל אפי' קבלתו בשתיקה מקודשת דכיון בשתיקה מקבלתו איכא הוכחה שנתרצית בקידושין. וכת' הרמ"ה דווקא דשקלתיהו והיא שתקה אבל זרק לה בקידושיה אפי' לתוך חיקה ולא שקלתינהו אלא אישתקא ואזלי לעלמא שתיקה כה"ג לאו כלום היא דהא דתנן זרק לה קידושיה קרוב לה מקודשת ה"מ היכא דארצאו מעיקר' לקדושה לי' אבל סתמא אפי' ספק קידושין לא הוו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה