ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן נ
איתמר אלמנה רב אמר שמין מה שעליה ושמואל אמר אין שמין מה שעליה אמר רב נחמן אע"ג דלכאורה מתניתין כוותי דשמואל דתנן אחד המודר ואחד המעריך אין לו לגזבור בכסות אשתו ובניו ולא בבגדים שצבען לשמן פי' אפילו עדיין לא לבשם ולא במנעלים חדשים שלקחן לשמן ולא בכלים חדשים שלקחו לשמן אלמא לכאורה בגדים שלה הם מ"מ הלכתא כרב מ"ט כי אקני לה אדעתא למיקם קמיה ולא אדעתא דלמישקל וליפק כגון היכא שמת וכתב הריטב"א אהא דאמרינן דאלמנה שמין מה שעליה מיהו אינן יכולין לסלקה מהם במעות שאינן בדין שיפשיטוה ערומה ותלך הא דאמרינן בגמרא ארמלתא שלח ופוק לישנא בעלמא הוי אמרי לומר שאינם שלה לגמרי או תקבלם בדמיהם או תפשיטם עכ"ל ונראה בעיני דלאו דוקא שיפשיטו אותה קאמר דהיינו בגדים לחוד אלא אפילו שלשלאות של כסף ג"כ בכלל וכל בגדים שלה בהסרה נקרא ערומה ומאחר דמפרשים דשמין מה שעליה משום אדעתא למיקם קמיה כו' וכתב הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אחריהם גרושה אין שמין מה שעליה שהרי היא לא נפקא מדעתא אלא הוא דאפיק לרצונה ואף האידנא שיש בינינו תקנת חרם ר"ג שלא יכול לגרשה בע"ח מ"מ כאיב לה נמי שמקבלת גיטא מה שאין כן באיש שאינו מוכרח לעולם לגרשה א"ל במורדות שאז פשיטא ששמין מה שעליה וכן כל הני שכופין להוציא ולגרשה שמין מה שעליה שהרי מוכרח לכך וחשוב כמיתה וכתב הטור וז"ל וכתב בעל העיטור דוקא שמוציאה מדעתו בלא טענה רק שמצא אחרת נאה הימנה אבל סרחה עליו אדעתא דהכי לא אקני לה ע"כ ואפילו לדבריו נראה שאין לחלק בין סרחה עליו למוציאה מדעתו אלא בבגדים שקנה לה אבל במתנה שכתב לה גובה לעולם וכן כתבו הגאונים עכ"ל ואף שהטור לא הכריע בדברי העיטור מ"מ נראה שדבריו מוכרעים מעצמם דאנן סהדי דאדעתא דהכי לא אקני לה ומה שכתב אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם נראה דוקא גרשה שלא במורדה אבל אחר שמרדה וכתבו עליה אגירת מרד נתגרשה או מתה מאחר שאבדה כתובתה הפסידה נמי כל מה שנתן לה וכן כתב הטור בסי' פ"ה ולפי זה כל אלו שכופין אותו להוציא דשמין נמי בגדיה דאדעתא דלמיפק לא קא קני לה וכמו שכתב המ"מ מ"מ מתנה שכתב לה גובה לעולם כל היכא שגובה כתובתה דהא תלוי איבוד מתנה באיבודה כתובתה אבל יש מהן שכופין להוציאה שאבדה כתובתה כדלקמן אז אבדה נמי מתנתה ומה שאמרנו דגובה מתנה לעולם כתב הריב"ש בשם בעל העיטור שכתוב בשם רבותיו הראשונים וכל דייני מתיבתא דדוקא דנותן במתנה קרקע או מעות או אפילו שאר מטלטלין שאינן לא מלבושים ולא תכשיטין להתנאות בהם ואינה בכלל מה שעליה כגון אותן שנהגו לכתוב מתנה לחוד בשעת נשואין וזה נגבה בין באלמנות בין בגירושין כל שאינה מורדת בו אבל החתן הנותן סבלנות תכשיטין זהב וכסף לכלה להתנאות בהם בין בשעת נשואין בין קודם לכן בעודה ארוסה אין זה מתנה גמורה ואע"פ שמכריז זה נותן החתן לכלה אין הכוונה למתנה כו' עד אמנם אם נתנו לה אחרים תכשיטין כמו שהוא ניהוג בקרובים במתנה נתכוון וה"ל כנכסי מלוג ובין באלמנה ובין בגרושה אין שמין וכל היכא ששמין הבגדים שעליה אין חילוק בין בגדי חול לשבת וממילא גרושה בין בגדי חול ושבת אין שמין וכל תכשיטין אין שמין דומא דהמקדיש והמעריך כו' שאין שמין לא מלבושים ולא בגדי צבעונין ואף כלים יפין דהיינו תכשיטין ומה שאמרינן בפ"ק דב"ק סי' ל"א האחין שחלקו מה שעליהן שמין ומה שעל נשיהם ובניהם אין שמין וקאמר עליה בירושלמי דבגדי שבת שמין התם היינו טעמא דבגדי חול אמרינן האחין הוא דמקני להדדי דגנאי הוא שיפשיטו בגדי נשיהן ובניהם כדי לשומן מה שאין בבגדי שבת אבל היכא דמקנה לה כגון איש לאשתו אין חילוק בין בגדי חול לשבת כן כתב הרשב"א והרא"ש להדיא ואף שנמצא כתוב בתשובת ר' מנחם דקנאני' דדוקא מלבושים ובגדים שהן כלים אבל כלי זהב ובדולח המקדיש והמעריך גובה מהן נראה בעיני דאין לחלק דהא לישנא דמתניתין ולא בכלים שלקחן לשמן יראה להדיא בתכשיטין דאי בגדים כבר שנינהו ועוד ראייה ממכלתא דבי בר אלישב לקמן דלבישתינהו לכולהו מאני משמע להדיא מלבושין ותכשיטין דאי מלבושין לחוד לא שייך למימר כולהו מנא שמסתמא לא היתה לו כסת בגדי חול ושבת בחדא וכל זאת איירי דוקא בבגדים שהקנה לה בעל אבל לא הקנה לה בעל אלא הכנסה לו ויצאו מבית אביה עמה אינו בכלל דין זה דאי סך הנדוניא שכתוב בכתובה עולה יותר ממה שהכניסה מכל וכל כמו שאנו כותבין כל הכתובה בשוה בין עניים בין עשירים א"כ פשיטא ששמין דהא נכסי צאן ברזל מיקרי וממילא כשישלם כל הכתובה דהיינו עם הנדוניא א"כ כל הבגדים שלו ושם אותן בתשלום הכתובה עם הנדוניא ואם הכניסה לו ממון שיעלה בסך נדוניא הכתוב בכתובה מן הבגדים א"כ נכסי מלוג איקרי שהרי לא שמה לה בנדוניא והן שלה כמו שפי' רש"י בריש אלמנה לכ"ג ופשיטא שאין שמין לה ומה שכתב הרא"ש בתשובה והטור הביאו בסי' ע"ז דאשה שהכניסה לבעלה מלבושים לבוש עליה שאין אני קורא בהן נכסי צאן ברזל שאין דרך לשום המלבושים שעל הכלה ע"כ אפשר דאיירי דוקא באותם בגדים שעליה קודם כניסת לחופה בעת הטו"מ קודם שכותבים הכתובה אבל הבגדים מיוחדים לה לי"ט ובעת כניסת לחופה בודאי נכסי צאן ברזל הן שראוין לשום ועוד נראה שכל זאת איירי במקום שדרך לעשות מ"מ בתכשיטין ובמלבושים יקרים כה"ג אמרינן מסתמא הבגדים שהי' עליה לא הי' בכלל אותם שומא אבל במקומות הללו שאין דרך לשום כלל אלו המטלטלין וכותבין לכל הבתולות בשווה מסתמא אם לא העלו כל מה שהכניסה לו בסך נדוניות הכתוב בכתובה דהכל הוא בכלל צאן ברזל אפילו גלימא דעל כתפא דלמא לא נחשב לו באותו הסכום ניסה לו מאחר שבדין הוא הכל שלו שוב אמרתי בלבי דאעפ"כ שעם הבגדים שלה לא. עלו לסך הכתובה: