ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ד · סימן כז
אמר ר' יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות דשווינהו רבנן כלוקח ראשון הלכך מוציא בלא דמים וכתב הרא"ש ומוציא לאו דוקא דכל ימי האשה הקרקע ביד בעל ואוכל פירות והיא מכרה הגוף מעכשיו והפירות לאחר מיתתה והבעל מוציא מיד הלקוחות הגוף שמכרה לו מעכשיו וישאר אצלו ואי אתנהי להנהו דמי דשקלה איתתא מהדר להו ללוקח דגזל הוי כיון דהמכר לא היה מכר ואם נמצא מעות בידה אנו תולים שדמי מכר זה הן ולא מצי בעל למימר דלמא מציאה אשכחה ע"כ ועיין לקמן בפרק האשה שנפלו סי' ב' ופסק מהרי"ח מדעת התוס' בשם ר"י אפילו אם נתן הבעל קרקע דקיי"ל דקנתה ואין הבעל אוכל פירות אם מכרה ומתה הבעל מוציאו ע"כ ואף שהרמב"ם כתב מאחר שהבעל אוכל פירות לפיכך אם מכרה כו' הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות כו' דמשמע דתלוי הכל באכילת פירות לא בא למעוטי היכא שאינו אוכל פירות דלא פליג רבנן בתקנתא אלא תולה בדין אכילת פירות וכ"ש לפי דברי הטור שכתב שהבעל יורש את אשתו ולא הזכיר אכילת פירות כלל וגם דבעל לא הוי יורש בנכסי אשתו אלא לוקח אלא ר"ל אין לחלק בין אכילת פירות להיכא דלא אכיל דהא ס"ס יש לה כח בה שהרי הוא יורשה: