אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן טו

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן טו

סימן יד

ת"ר תקנו מזונתיה תחת מעשה ידיה ופירקונה תחת פירות וקבורתה תחת כתובתה פי' מה שיורש נדוניתה שנקראת כתובה שהרי אף היא נכללות בכתובתה ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אביה כו' ותימה מאחר שיורש אפילו נכסי מלוג א"כ לא הוי ליה כתובתה אלא תחת ירושתה סתם ולכך נראה לפרש דסבר האי תנא ירושת בעל לאשתו דאורייתא הוא ולא שייך לומר שתקנו שום דבר נגדה אבל נדוניא מן התורה אינו יורש אותה אלא הוא ממון של אביה וחוב הוא עליו כל ימי חייה שהרי קיבול באחריות וא"כ במיתתה תחזיר לאביה כי אינו ממון שלה שתפול בה ירושה אלא נדוניא שבה ואדעתא דהכי לא קא יהיב אביה אלא שיהי' לו כל ימי חייה ולזרעה אחריה אלא שחכמים תקנו שאם מתה יורשה ומ"מ אחר שתקנו שיורש אותה שוב לא שייך אומדנא לגבי דיורש אפילו לא גבה עדיין כדברי רש"י לעיל הוה שאומר מזונות תקנו תחת מעשה ידיה מפיך רב הונא בפ' אע"פ ואמר אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות ומזונות עיקר והאשה יכולה לומר איני ניזונות ואיני' עושה וכתבו המפרשים שלא אמרו אלא שיכולה להפקיע עצמה בטוה בצמר ושאינו לצורך הבית אבל טוחנת ואופה ומבשלת ועושה כל צרכי הבית כמו אם היתה ניזונות וכך כתבו הרשב"א עכ"ל וכן כתב הר"ן והבאתי לקמן בפ' אעפ"י סי' י"ד וכתבו עוד המנ"ו שנ"ל מזונו' דרבנן ואי דאורייתא לא תקנו שום דבר כנגדה כדפי' וכן הלכתא כדמשמע מרבא דאמר האי תנא קסבר מזונות דאורייתא דתניא שאירה אלו מזונות כו' משמע האי תנא סבר כן ואנן לא ס"ל הכי ועוד ראב"י פליג בהאי ברייתא ודריש שארה כסותה ועונתה הכל על הכסות לפום שארה תן כסותה שלא יתן של ילדה לזקינה ושל זקינה לילדה ולפי עונתה תן כסותה שלא יתן חדשה בימות החמ' ושחקים בימות הגשמים אלמא דלא דריש מזונות כל עיקר ומה שפי' רשב"ם שאף הוא סבר דאורייתא שהרי מסיים בתוספ' מזונות מנין אמרת ק"ו מה דברים שאין בהם קיום נפש כך שיש בהם קיום נפש על אחת כמה וכמה דרך ארץ מניין אמרת ק"ו ומה דברים שלא נשאת עליה לכתחילה אין רשאי למנוע ממנה דברים שנשאת עליהם מתחילה לא רש"כ אדרבה אמינא מדלא מתני בתלמודא דידן ש"מ דלא מתני ביה דר' חייא ור' אושיעא ואינו עיקר אלא אסמכתא בעלמא כי אינו ק"ו ממש אלא סברה ואסמכתא בעלמא קאמר אבל מ"מ בעונה מודה שאין מקרא דועונתה יוצא מידי פשוטו ומה שדורש בכסותה אגב שדורש שארה לכסות דריש נמי עונתה לכך אבל העיקר לעונה ממש קאתי ומה שלא יתן חדשים בימות החמה כו' ממילא שמעינן מאחר שהקפיד הכתוב שלא יתן אפילו של ילדה לזקנה כו' כש"כ כה"ג וכן פסק הרמב"ן ולא כהרמב"ם והרשב"א שפסקו מזונות דאורייתא אבל מה שכתב הרמב"ן שאף הכסות הוא דרבנן לא דקדק יפה שהרי כ"ע מודים בזה שהוא דאורייתא גם בדברי חכמים לא מצינו שתקנו שום ממון נגד כסות וכמו שפי' הסכים המ"מ ומה שאמר פירקונה תחת פירות בע"כ פירות נתקנו תחת פרקונה כדאמר תלמודא להדיא בעל תקונו ליה פירי דלמא אישתביא ולא פריק לה והא דלא אפיך נמי פירות תחת פרקונה משום דקמ"ל שאינה יכולה לומר איני נפדת ואיני נותן פירות וכה"ג מוכח בפ' ח"ה ובהזורק דדחיק תלמודא לאשכח חצר שלה בלא בעלה א"ל שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך כו' וכתב לה בעודה ארוסה כו' ולא מוקי באומר איני נפדית ואיני נותן נכסי מלוג דהיינו פירות והיינו טעמא לפי שהיא פקעה התקנה לגמרי שפירות של כל ימיה הן תחת הפדיון מה שאין במזונות שאם אמרה היום איני נזנות ואיני עושה למחר היא ניזונות ועושה א"נ שלא תטמע בין הגוים כך פי' התוס' והרא"ש אחריהם ועוד כתב הר"ן שאם היתה אומרות כן מה הועילו חכמים בתקנתן שתקנו לו פירות שכל הנשים כשיהיה להן פירות יאמרו כן ואותן שלא יהיו להן פירות נחייב הבעל לפדותה ומה שאומר וקבורתה תחת כתובתה יכול להיות נמי שקבורתה עיקר והא דלא אפיך כדי שלא תוכל להפקיע תקנת חכמים ולומר אני נקברת משלי שכל עשירה שיודעת שנדוניא יותר מקבורתה תאמר כן כדפי' ומ"מ אפילו אם תפרש שירושת כתובתה הוא עיקר מ"מ הוא לא יכול לומר איני יורש ואיני קובר שהרי הוא ג"כ לעולם יפקיע תקנת חכמים כשיראה שאין כאן ירושה הרבה כמו הוצאת הקבורה ועוד לגבי דידיה לא אמרינן הכי מאחר שנתחייב בתקנת חכמים ובתנאי ב"ד כמו מזונות אפילו לר"ל דאמר מעשה ידיה עיקר מ"מ לא יכול לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך כדמוכח בריש המדיר לקמן ובפ"ק דגיטין דבלא ספיקא חייב לזונה ה"נ גבי קבורתה וכן פסקו הרמב"ם והרשב"א ומה שכתבתי לעיל שיכולה לחזור לאח"כ ולומר איני ניזונות ואיני עושה הוא מדברי הטור והרא"ש ש אבל הרמ"ה פליג ובפ' אע"פ סי י"ד כתבתי המסקנא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה