אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן ד

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן ד

סימן ג

מסקינן בסוגיא מגבא מאימת גביא פרש"י לענין זכיות האב חזינן דלאו בתר אירוסין אזלינן כדקתני ומודה ר"י במארס את בתו ובגרה שהכתובה לעצמה אלמא דבתר כתובה אזלינן והשתא קא מבעי ליה לענין מטרף לקוחות מאימת טרפה ממשעבדי משעת אירוסין הוא דגביא דהא מחייב מההיא שעתא בתקנתא דרבנן או דלמא מאחר שנשאת ואי כתב לה כתובה איגלאי מילתא דמחלה אשיעבודא דקמא והוה כמלוה על פה ולא טרף ממשעבדי אבל ארוסה שנתגרשה ונתארמלה לא קמבעי ליה דאית לה כתובה וגביא ממשעבדי אפילו לא כתב לה מאחר שהוא בתנאי ב"ד והא דקמבעי ליה בפ' הכותב אי ארוסה יש לה כתובה וכן בשילהי פ"ק דב"מ אי יש לה כתובה ולא פשיט מסוגיא דהכא משום דלא בעי למיפשט אלא ממשנה או מברייתא ולא מדברי אמוראים וממתניתין דהכא המארס את בתו ליכא למיפשט דשמא איירי בכתב לה ובלאו הכי צ"ל כן שהרי מוכח בפ' האומר בקדושין דאית לה כתובה דגרסינן שם היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך כו' אמר רב אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה ואיירי בלא כתב לה מדקאמר לא קדשתיך ואפילו תאמר דאיירי באתרי דכתבינן והדר מקדשי מ"מ אין הכתובה בידה כל כמה דלא מקדשים אלא שאין רוצה לפשוט מן אמוראים ולפי מה שפי' דברי רש"י שתלוי הבעיא בנשואין שוב לא יהי' קשה על רש"י כל מה שהקשו בתוס' על פרש"י וכן פרש"י לקמן גבי אחד זה ואחד זה מן הנשואין כמו שפי' ודומה לזה נוטה הרשב"א ואף שראבי"ה מחלק ואמר שדוקא בימי התנאים והאמוראים שלא היו נוהגים לכתוב כתובה כלל היו גובין הכל בתנאי ב"ד אבל אנו שכותבים כתובה מן הנשואין ופשיטא דמן האירוסין אין לה כיון שאין אנו נוהגים לכתוב לה כתובה כלל ואני אומר שאין זו אלא נביאות דאף בימי התנאים היו נוהגים לכתוב כתובה בכמה מקומות כמו עתה ומה שאין אנו כותבין מן האירוסין אינה ראיה שהדרך לכתוב בנשואין משום שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה אבל לעולם אף מן האירוסין גובה ממשעבדי וכן כתב הרא"ש שכן נוהגים באשכנז ובצרפת ועיקר כדמוכח בסוף פ' הכותב אמר ר' הונא מנה ומאתים מן האירוסין ותוספות מן הנשואין ורב אסי אמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין והכי הלכתא דאמרינן מחלה לשעבודה קמא ומה שפסק הרמב"ם והרמב"ן דארוסה אין לה כתובה בלא כתב לה כל רבותינו הצרפתים כאחת חולקים וסוברים דיש לה כתובה כדפי' וראייתם ברורה וכן הסכים הרשב"א עם דעת האחרונים ועיקר עוד כתב הרמב"ם המארס האשה וכתב לה כתובה אפ"ה היכא שנתגרשה או נתארמלה אינה גובה העיקר אלא מבני חורין ודבריו תמוהים דמ"ש שטר כתובה משאר שטרות דטרפי ממשעבדי ואפשר סמך על גמרא דילן שאמרו אחד זה ואחד זה מן הנשואין אלמא דלא טריף מאירוסין ומפרש הסוגיא בכתב לה ואפ"ה לית ליה סמך כלל מן התלמוד דשאני הכא מאחר שכתב וחזר וכתב בטלה לשעבודה קמא אבל לא באתה לכלל נשואין פשיטא שגובה ממשעבדי וכן משמע להדיא מהא דאמר ראב"ע בריש אע"פ מן הנשואין גובה הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה כו' משמע דגובה הך מאתים ומנה ממשעבדי כמו שגובה הכל מן הנשואין ומ"מ צ"ל לקיים דבריו היכא דכתב כתובה מן האירוסין ולא כתב בה אחריות דאינה גובה אלא מבני חורין ולא אמרינן אחריות ט"ס מאחר דרגילין לכתוב כל כתובה באחריות וזו נכתבה בלא אחריות א"כ הוה כאלו כתב בהדיא שלא באחריות ולא דמיא לכתובה מן הנשואין דק"ל אחריות ט"ס דהא בכתובה נחלקו ר"מ ורבנן וק"ל דאחריות ט"ס פי' הרב ר' יונה דוקא כשנכתב בנשואין דתקנת שמעון בן שטח שיהי' כל הנכסים אחראין וערבאין לכתובה בהא פליגי רבנן סברי כיון ששב"ש כך תיתן שיכתוב כל נכסיו בכתובה אפילו לא כתב כמאן דכתב דמי ור"מ סבר נהי שכך תיקן לכתוב מ"מ אם לא כתב לא אמרינן אחריות ט"ס אבל באירוסין ליכא מאן דפליג דלא אמרינן אחריות ט"ס:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה