אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ד › סימן א

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ד · סימן א

פרק ד

נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאביה והצער בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה ר' שמעון אומר אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה מעשה ידיה ומציאותה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין הרמב"ם פסק שאם לא עמדה בדין עד שמת האב או בגרה בין אונס ומפתה הכל לעצמה והראב"ד השיג וכתב אם מת אביה למה היא שלה וכי היא יורשה את אביה כלומר ומאחר שאינה יורשות א"כ לות תשלומין לגבה שהרי מדעתה עבדה ומחלה ויש מדקדקים שאף דעת התוס' והרא"ש כן מדהוכיחו לעיל סי' י' מהאי מתניתין דקתני הרי הן של עצמה דאבושת ופגם נמי קאי מדקתני הרי הן ומאי דייקא דלמא אקנס דאונס ומפתה קאי ששניהם לעצמה כדעת הרמב"ם אלא בודאי ס"ל דפשיטא שבמפתה פטור מכל וכל ואין זו ראיה דלישנא דהן משמע שני דברים ואינו נופל אלא אריבוי דברים ולא בריבוי הענין דבריבוי הענין ה"ל עמדו בדין עד שלא מת אביהן כו' ופשטא דמתניתין יראה כדעת הרמב"ם שהרי כתוב סתמא במתניתין עמדה בדין כו' משמע דאתרווייהו דלעיל קאי ועוד הך רישא דמפתה למה לי ולא הוה למתני אלא אונס לחוד אלא דאף מפתה נקט משום דינא דסיפא וכן משמע בגמרא וצ"ל דלא אמרינן מחלה שהרי מדעתה עבדה אלא בפיתה את היתומה או במפתה את הארוסה שנתגרשה שהקנס לעצמה ובשעת מעשה מחלה אבל בכה"ג שבשעת מעשה איחייב ודאבוה הוה בעי למהוי אע"פ שלא זכה עדיין מ"מ כי פקע זכותא דאבוה הוה לעצמה ותו לא מחלה דלא זכתה תורה לאב אלא שיהי' זוכה בה בשעת העמדה בדין אבל לא זכה בה בשעת העמדה בדין לא יכול להורישו לבניו ולזכות לעצמה והלכה כרבנן לגבי ר"ש דכל היכא דעמד בדין הוה ממון ממש בין להורישו לבניו בין שלא יועיל שום הודאה להיות כמודה בקנס אפילו כפר בב"ד אחד ואמר שלא עמד בדין מעולם ואח"כ הודה חייב ע"פ עצמו בין לחייבו קרבן שבועה על כפירתו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה