ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ז
ת"ר עריות ושניות וממאנת ואיילנות אין להן לא קנס ולא פיתוי ובהא דעריות ושניות לית הלכתא הכי אלא דווקא עריות דחייבי מיתות ב"ד אין להן קנס הא כל אינך כריתות יש להן קנס וכן חייבי עשה יש להן קנס וממאנת היינו ממאנת אחר נשואין ואיירי בכה"ג שהיא בחזקת שלא נתייחדה עמו וקס"ד אמינא מאחר דסנאה לי' שהרי בסוף יצאה הימנו א"כ איתגלי למפרע שלא נבעלה ותהוי לה קנס אבל היכא דאיכא עדים שלא נתיחדה עמו אחר הנשואין א"כ היא בחזקת בתולה יש לה קנס לעצמה היכא דנתגרשה ואף דאלמנה וגרושה מן הנשואין אפי' יש עדים שלא נבעלה כתובתה מנה ואין לה טענת בתולים שאני התם דאדעתא דבעילה נשאת ולא הי' סומך על העדים מאחר שנשאת והי' סובר שלשבחה אמרו כן כדפי' לעיל בפ"ק סי' ל"ז והא דכתובה מנה לפי ששם נשואה עלי' וכבר קבלה כתובה הראוי לבתולה מן הראשון ולגבי שני היא כאלמנה ועוד מפרש ר"י דממאנת אין לה קנס ופיתוי אם אנסה בעלה או פיתה אותה כשהיתה תחתיו קודם מיאון אע"ג דכשמיאנה איגלאי מילתא שלא היתה אשתו אבל קשה ס"ס פשיטא מאחר שבהיתר בא עלי' כי חכמים תקנו נשואין לקטנה למה יהא חייב בקנס וצ"ל דקמ"ל אפי' אינסה בעודה ארוסה קודם שנשאת ומיאנה דל"ת מאחר דבלאו הכי עביד איסורא ושלא כדת בא עלי' וא"כ השתא דמיאנה איגלוי מילתא כאילו בעל שאר בתולה קמ"ל והא דתניא איילנות אין לה קנס היא דברי ר"מ שסבר קטנה אין לה קנס והאיילנות יוצאות מקטנותה לבגרותה שהרי היא קטנה עד עשרים שנה ומשם ואילך בוגרות אבל חכמים סברי יש לאיילנות קנס דהיינו עד בת עשרים כדתניא החרשת והשוטה והאילנות יש להן קנס ויש להן טענת בתולים והרמב"ם והסמ"ג פסקו כחכמים דאמרו יש קנס לקטנה וכתב איילנות אין לה קנס וכבר השיגהו הראב"ד והטור ואל תשגיח במה שרצה בעל מגדל עוז ליישבו ואמר שפסק כר"מ כי לא ראה באור השכל כאשר כתבתי עליו בפ' החובל ומהרי"ק רצה לישב הרמב"ם בדברים דחוקים מאוד וכן ראוי אף דדחיק נפשי' כדי שלא נשוה להרמב"ם טועה שוב אחר כמה שנים עיינתי בשמעתתא זו ומצאתי שוב לדבריו אליבא דהלכתא כי מה שכתב הרמב"ם שאיילנות אין לה קנס ר"ל ודאי איילנות דהיינו בת עשרים שלא הביא' סימנים שאז היא כבוגרות אבל קודם בת עשרים עדיין אין שם איילנות עלי' בוודאי דשמא תביא שערות ומאז נחשבה גדולה כשאר אשה כדאיתא בפ' הערל וא"ל ברייתא דקתני איילנות יש להן קנס ומוקמינן ברבנן אמאי יש להן קנס הלא בוגרות היא כדפי' י"ל דיש לה קנס כשבא עלי' בקטנותה קאמר וכן פי' רש"י להדיא בפ' הערל וא"ל א"כ אמאי מוקי האי ברייתא דקתני איילנות אין לה קנס כר"מ נוקי כרבנן ונימא איירי באיילנות ממש שהיא בת עשרים וכדפי' משום דאפשר דניחא לי' לאוקמי הא דקתני דאיילנות אין לה קנס דאיירי בכל גוונא אין קנס ולאוקמי כר"מ מלאוקמי האי דקתני איילנות אין לה קנס כשבא עליו בגדולתה והא דקתני יש להן קנס איירי שבא עלי' בקטנותה בתרי גוונא ולפי זה נמצא שדברי הרמב"ם עולים על פי האמת והלכה שאיילנות בת עשרים אין לה קנס כשיש לה סימני איילנות אחר בת ל"ה שנים אין לה קנס כדמוכח במסכת נדה אבל קודם בת עשרים בסימני איילנות או קודם ל"ה שנים לדברי הרמב"ם יש לה קנס ואני כתבתי בפ' הערל סימן ל"א דאין לה קנס והא דתניא באידך ברייתא החרשת והשוטה והבוגרות ומוכת עץ אין לה טענת בתולים הסומא והאיילנות יש לה טענת בתולים סומכוס אומר משום ר"מ הסומא אין לה טענת בתולים א"כ קשה חרשת ושוטה אחרשת ומשני לא קשה הא ר"ג והא ר"י פי' רש"י הא ר"ג דאמר בפ"ק היא אומרת משארסתני נאנסתי מהמני וה"נ אין לה טענת בתולים להפסיד כתובתה דאמרינן אי הוי פקחית לטעון הוי טוענות משארסתני נאנסתי ומהמני הא ר"י דאמר לא מפיה אנו חיין הכא יש לה טענת בתולים דא"נ הוי טוענת קמן לא מהמני לה ע"כ ור"י פירש דאין לה טענת בתולים לפי שבחזקת מוכת עץ היא ואע"ג דכולהו נמי חבוטי מחבטן מ"מ שאר נשים יש להן טענת בתולים מדלא קאמרי שהן מוכת עץ אבל הנך חרשת ושוטה דלא מצי אמרי בחזקת מוכת עץ נשאת משמע מפי' אפילו הן חרשת ושוטה קודם שנשאו ותימא הלא לחרשת לא תקנו רבנן אלא נשואין ולא כתובה וא"כ מאי טענת בתולים איכא דא"ל דאיירי שכתב לה כתובה דא"כ לא שייך טענת בתולים דדוקא בכתובה שהם תקנו שייך לומר הם הימנהו כדלעיל פ"ק אבל לא במה שכתב הוא בעצמו וכן פסק הרמב"ם להדיא והטור אחריו דלא שייך לומר טענת בתולים אלא היכא שתקנו כתובה וכ"ש שוטה שאין לה כתובה ולא נשואין בשלמא לפרש"י איכא למימר דנחרשת ונשטת מיד אחר שנשאת או אפילו אחר שנבעלה קודם שבאתה לפני ב"ד דמ"ה אין לה טענת בתולים לפי שאין לה פה לטעון אבל לפי' ר"י קשה וצ"ל דנחרשת ונשטת אחר שנתארסה ומ"ה אמרינן דשמא נחבטת בקרקע קודם שנשאת ומ"ה יש לה מאתים לכ"ע ולא נצטרך תו לאדחוקי ולוקמי כר"מ דוקא דאמר מוכת עץ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים וצ"ל דכה"ג שנתארסה בפקחית וחלים קדושין מן התורה תקנו לה רבנן שפי' כתובה בנשואין ועוד הלא קי"ל דאף ארוסה יש לה כתובה כמו שאפרש לקמן בפ' נערה בעז"ה ולפי פסק הלכה קי"ל כר"ג דאין לחרשת ושוטה ובוגרות ומוכת עץ טענת בתולים רק לבוגרות יש טענת דמים ולסומא ואיילנות יש טענת בתולים כאשר כתבתי לעיל בפ"ק סי' ל"ג ומ"מ יש קנס לחרשת ושוטה דהא בהא לא פליגי הנך ברייתא אהדדי אף לפי גרסת ר"י שמצא בספרים שלא נאמר בברייתא קמייתא יש להן טענת בתולים ומדפריך הברייתות אהדדי ש"מ דטענת בתולים תלוי בקנס כלומר מאחר דקי"ל כר"ג דאין לה טענת בתולים וטענינן מוכת עץ היא וממילא ג"כ אין להו קנס ומ"מ גירסה זו אינה עיקר וברוב ספרי' אינם ואף הרשב"א א שהקשה לפי' ר"י סבר ג"כ כגירשה שלנו ואינו תלוי זה בזה למעיין בה היטב ויש שפי' לחלק ביניהם דלגבי קנס שפיר מוקמינן להו אחזקתייהו דאין להן בתולים אבל היכא שמצא פתח פתוח טפי אית לן לומר שמוכת עץ היא מלומר שנבעלה בזנות ואף שהר"מ פסק דאין להו קנס הלא דברי הראב"ד שהשיג וכתב שיש להן קנס נראים עיקר מטעמא דפרישת וכן דעת הרמ"ה אבל מה שכתב הרמ"ה שאפילו מוכת עץ יש לה קנס לא נהירא כלל אלא דינה כבעולה לכל מילי חוץ מבושת שיש לה כאשר אפרש לקמן: