אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ג › סימן ה

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ג · סימן ה

סימן ד

מסקינן בסוגיא הא דטבח בשבת פטור דאיירי ע"י אחר ומ"ה פטור דהוי שחיטה שאינו ראויה כר' יוחנן הסנדלר דסבר כל תעשה שבת במזיד לא יאכל ופריך למ"ד דמדרבנן אסור אבל מדאורייתא שרי מאי טעמא דרבנן דפטרי כו' ומאי קשה לי' מאחר דילפינן וטבחו ומכרו מטבוח טבח והכן דבעינן שחיטה הראויה לאכול והכא אינו ראוי לאכול דהא רבנן אסרוה ומה בכך שמדאורייתא שרי ס"ס השתא שחיטה שאינו ראויה ומ"ש מהמקדש אשה באיסורי הנאה דרבנן דפסק הרמב"ם דאינו מקודשת כלל ושרינן א"א לעלמא משום שאינו חשוב ממון אף שמדאורייתא הוי ממון ומ"ה נראה בעיני דלא אזלינן בתר השתא דאסרו רבנן וכן מוכח משמעתתא דסוף האיש מקדש אהא דתני המקדש בפטר חמור בבשר בחלב בחולין שנשחטה בעזרה ר"ש אומר מקודשת וח"א אינה מקודשת ומסיק אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא ובפטר חמור ובב"ח אזיל לטעמא דס"ל דאין אסורים בהנאה אלא באכילה אלמא גבי חולין שנשחטו בעזרה אף שאסורים בהנאה לכ"ע מ"מ מאחר דמדאורייתא שרי מקודשת בהן וכן הלכה לפי מה שהוכחתי בפ' מרובה סי' כ' שהן מדרבנן וה"ה לכל איסורי דרבנן וכן פסק הרא"ש והא דאמר רב גידל בפ"ק דפסחים המקדש בחיטי קדרנייתא מקודשת דאיסור חמץ מדרבנן וגם חמץ חיטי קדרנייתא דרבנן וכן כתב הר"ן וכן דעת הרמב"ם ותמה אני ס"ס מה טעם יש בדבר אי אזלינן בתר דהשתא א"כ יהא אפילו כל איסורי מדרבנן ס"ס אינם ממון ואי אזלינן בתר דאורייתא מה בכך דאיסור חמץ הוא מדאורייתא ס"ס מאחר דמדאורייתא אינו חמץ למה שרינן א"א לעלמא והמ"מ כתב שדעת הרמב"ם שאינה מקודשת אפילו כשאין שום צד דאורייתא וכן משמע מדעת הטור אבל אין הלשון של הרמב"ם משמע כן שהרי כתב אפילו הי' האיסור מדבריהם כגון חמץ בשעה ששית ומדלא כתב סתמא אבי' איסור מדבריהם ופירש כגון חמץ כו' משמע דווקא חמץ מדאורייתא בשעות דרבנן הוא דאינה מקודשת אבל חמץ דרבנן בשעות דרבנן וכן שאר איסורי הנאה שעיקרו דרבנן חוששין לקידושין וכן כתב הר"ן שכן דעת הרמב"ם כמו שכתבתי לעיל אף שרש"י פי' לשם וז"ל ואע"ג דאתא איסור הנאת חמץ שהוא מדרבנן ומפקיע קדושי תורה ושרינן א"א לעלמא הא מתרצינן בכמה דוכתא כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והפקר ב"ד הפקר והם הפקירו ממונו ע"כ כבודו במקום העליון מונח אבל דבריו אינם מובנים לי דלא מצינו לומר כל דמקדש כו' אלא אגיטין שהם הפקיעו קדושין דאורייתא ע"י גט שלהם אף שאינו גט מדאורייתא אבל לא מצינו שהפקיעו קדושין ממש בכדי א"ל בפ' כ"ש גבי האי קטנה בעובדא דבנדש דחטפה מיניה האי גברא ואפקוע מיניה בלא גיטא ואמר רב אשי מאחר שעשה שלא כהוגן שחטף אשת חבירו עושין לו נמי שלא כהוגן מה שאין כן הכא דלמה לן לאפקוע קדושין מיניה בכדי ועוד מאחר שלא מצינו שיעשו חכמים הפקעה על קדושין זו שיהיו בטלים כה"ג אלא אתה בא להפקיע אותו מאחר שאסרו בהנאה ואי אזלינן בתר דאורייתא הוי קדושין גמורים מדאורייתא אלא מכח שאינו ממון חשבינה כעפר' ומ"ה בטלינן א"כ כל איסורי דרבנן בהנאה נמי לימא הכי ומ"מ נ"ל לחלק ביניהם שפי' דבוודאי אזלינן בתר דאורייתא ומקודשת אבל חמץ משש שעות ולמעלה שאסור להשהות בביתו וצריך לבער ולהוציא מביתו משום תשביתו מ"ה אע"פ שאותן חיטין הוי דרבנן מ"מ הוי כעפר וחשבינו כאינו ממון שהרי צריך להוציאו מידו לאפוקי שאר איסורי הנאה דרבנן מאחר שאינו מחויב להוציאו מידו ומדאורייתא הוי ממון אמרינן שפיר דמקודשת ואזלינן בתר דאורייתא ולפי זה אפילו בחמץ גמור מקודשת בשעה ששית שהרי איסורו וזמן בעורו אינו אלא אחר שש וא"כ אזלינן בתר דאורייתא ואמרינן דהוי ממון ממש ומקודשת וכן כתב הרמב"ן והא דקאמר לא נצרכה אלא לשעות דרבנן וכן הא דאמר רב גידל כו' שפיר מייתי ראיה כמו שכתב הרמב"ן וכן משמע מדברי הטור וז"ל וא"א כתב המקדש באיסורי דרבנן כגון חמץ בשעה ששית או בשאר איסורי דרבנן מקודשת ומיהו המקדש בחמץ דרבנן משש שעות ולמעלה אינה מקודשת ע"כ משמע להדיא דאפילו בחמץ גמור מקודשת בשעה ששית כמו שפי' ואף שמדברי הרא"ש אינו נראה כן שהרי כתב כי היכא דבשעות דאורייתא וחמץ דרבנן אין חוששין לקדושין ה"נ בחמץ דאורייתא ושעות דרבנן אבל בשעה ששית שאסור חמץ דרבנן וגם חיטי קודרנייתא דרבנן חוששין לקדושין משמע להדיא בחמץ גמור אין חוששין לקדושין ומ"מ נראה דברי הטור עיקר וכמו שפרשתי ועיקר שמעתתא דגנב וטבח בשבת וגנב וטבח לע"ז וגנב וטבח שור הנסקל כתבתי במרובה סי' כ' דין פרה שאילה כתבתי בהגוזל בתרא:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה