ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ג · סימן ד
פיסקא הבא על אחותו כו' ורמינהו אלו הן הלוקין הבא על אחותו כו' וק"צ דאין לוקה ומשלם אמר עולא מתניתין איירי בנערה דאיכא קנס ואז משלם ממון ואינו לוקה אפילו התרו בי' דילפינן בגז"ש תחת תחת מחובל שניתן לתשלומין ולא למלקות דכתיב כן ינתן בו דבר הניתן מיד ליד ומתניתין דמכות איירי ביתומה מפותה דלית לה שום קנס ולא בושת ופגם דהא מדעתה עבדה ומחלה לי' וה"ה דאיירי בבעולה דליכא שום חיוב ממון ר' יוחנן אמר מתניתין איירי דלא אתרי בי' ומ"ה משלם ממון ולא מלקות ומתניתין דמכות איירי בהיתרו בי' דלוקה ואינו משלם ולא יליף ג"ש דתחת תחת ומבעי לי' לכדאביי כו' ר"ל אמר מתניתין ר"מ דאית לי' לוקה ומשלם ומסיק דאזדי ר"י ור"ל לטעמייהו דפליגי רבי יוחנן ור"ל בחייבי מלקות שוגגים ודבר אחר ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור ומ"ה בעי לאוקמי מתניתין כר"מ ולא מוקי כר' יוחנן ובלא היתרו בו ופסק הרמב"ם כר' יוחנן לגבי תרוייהו ולא ידעתי למה נהי דק"ל כר"י לגבי ר"ל מ"מ מנ"ל דהלכתא כר"י לגבי עולא ואדרבה רבא סבר כעולא דתחת אתיא לג"ש ואביי כר"י והלכתא כרבא לגבי אביי וכן כתבו התוס' להדיא דרבא כעולא ומהשתא נמי איכא למימר דהלכתא כר"ל דאף ר"י לא הוי פליג עלי' דר"ל דאמר בפירוש ריבתה תורה חייבי מלקות שוגגין וד"א פטורים כמו חייבי מיתות שוגגין ובכל דוכתא ילפינן מלקות ממיתה א"ל משום דקשה לי' מתניתין אהדדי ודחיקא לי' לאוקמי מתניתין כר"מ ומ"ה דחיק ואוקמי' בלא התרו אבל איהו הוה סבר כעולא דיליף ג"ש תחת תחת דגבי קנס חייב ממון אפילו לא התרו בי' הוי מודה לר"ל ועוד משמע לכאורה דעולא סבר כר"ל דהא המקשן דפריך ורמינהו ע"כ סבר כר"ל דחייבי מלקות שוגגים פטורים דאל"כ מאי פריך דילמא מתניתין דהכא איירי בלא התרו בי' וממילא נאמר אף עולא סבר כן שהרי לא השיב אלא דהכא גבי קנס ממון משלם ולא מלקות אף בהתרו בי' אבל באינך כי קאי קאי כסברת המקשן ועוד יראה מן סוגית התלמוד כן דאמר ואזדא ר"י לטעמא כו' משמע דתלי' חדא בחדא וכי היכא דהך שינויי ליתא דמחלק בין אתרי בי' ללא אתרי בי' אלא כעולא דמ"מ בפירוש ריבתה תורה כו' ואפילו אתרי בי' נמי ממון משלם ה"ה הא דקאמר חייב מלקות שוגגין נמי ליתא ומ"ה ליכא להקשות הא בכל דוכתא ק"ל כר"י לגבי ר"ל דהא הכא ליתא לדר' יוחנן מקמיה עולא ורבא כדפרישת וכן כתבו התוס' להדיא לקמן בשמעתן ולרבה דאמר לר"מ חידוש הוא שחדשה תורה בקנס כו' דר"ל שפיר סבר כעולא ועוד סתמא דתלמודא בפ' מרובה סי' כ' משמע להדיא דהלכא כר"ל דפריך אמתניתין דגנב וטבח ביו"כ דחייב והא קי"ל דאינו לוקה ומשלם ומוקי לי' כר"מ ולא מוקי לי' אליבא דהלכתא וכשלא התרו בי' כמו שמוקי ר"י אמתניתין דאלו נערות אלא ש"מ דס"ל כסתמא דתלמודא דאין חילוק בין התרו ללא התרו בי' וכן נראה מן הרי"ף שכתב לשם דאשכחת האי חיובא דמתניתין דטבח ביו"כ בטבת ע"י אחר אף דמתניתין לא איירי בכה"ג שהרי אומר לשם טבת בשבת פטור ואי איירי בטבח ע"י אחר אפילו בשבת נמי חייב אלא דדחיק הרי"ף למצוא חיוב בטבח בי"כ אליבא דהלכתא ולא אשכח אלא כה"ג כמו שפרשתי לשם ואי הוי חייב בלא אתרו בי' הוי מוקי בלא התרו בי' או א"א שלא הוי מפרש האי חילוק דאתרו ביה מאחר שכתב הסוגיא דק"ל אין לוקה ומשלם בסתמא א"כ ה"ל לפרש או להביא דברי ר"י שהרי לא הזכיר דברי ר"י בכל ספרו אלא ש"מ דליתא הנראה בעיני כתבתי: