ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן סג
עוד במתניתין ועד כאן היינו באים בשבת דקסבר חתומין דרבנן והקילו בה [אבל] דאמר בקטנותו אינו נאמן כלל ואינו נאמן לומר דרך הי' לפלוני למקום הזה או מעמד ומספד הי' לו לפלוני במקום הזה כלומר הי' לו מקום מיוחד להספיד את מתו כשמוליכי' לבית הקברות פי' דאפוקי ממונא הוא ולא מפקינן כה"ג בגדול אחר עמו ות"ר נאמן התינוק לומר בגדלו כך אמר לי אבא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ומסתמא לענין יוחסין איירי ותימא אמאי נאמן הלא החמירה ביוחסין יותר משאר איסורי דאורייתא וא"כ איך נאמן להכשירה ואי כבר בחזקת כשרות א"כ מאי נאמנות שייך בה וצ"ל דה"פ שתי משפחות קרובים זו לזו שהי' יוצא שמץ דופי על אחת מהן ולא ידענא עתה איזה מהן נאמן לומר זה שאמר לו אביו זו כשרה וזו פסולה מאחר שאין כאן אלא ספיקא שנתחדש עתה לנו ומקודם הי' ידוע וזהו כמו גילוי מילתא והאלהי' אחר העיון מצאתי בהר"ן שפי' דומה לדברי והראב"ד מפרש בענין אחר והחמיר הרבה ולאו מחוורא שמעתתא אליביה וכך משמעות הלשון ממש כפירושי משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה ולא אמר משפחה זו כשירה או פסולה אלא דוקא אשני משפחות קאי ועוד נאמן לומר אכלתי בקטנותי בסעודה קצצה של בת פלוני לפלוני פי' כשהי' נושא אדם אשה שאינה הוגנות לו מביאין חביות מלאה פירות ובאים כל המשפחה ושוברין אותם באמצע רחבה ואומרים שמעו אחינו פלוני נשא פלונית שאינה הוגנת לו ומתיראים אנו שמא יתערב זרעו בזרענו באו וקחו לכם דוגמא לדורות פי' אותה זכרון איך עשינו לפניכם קצצנו החביות ופרשנו הפירות ממנה וכל פרי ופרי נאכל כך גלינו המשפחה כל אחד ואחד כדי להוציא זה מאתנו א"נ כמו שהחביות נשברה להוציא ממנה הפירות כך משפחה שלנו נשברה ברבים להוציא זה מאתנו ונאמן לומר שהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן ע"י עצמו פי' התינוק אומר ע"י עצמו היו מוליך המתנות מאביו לכהן ודוקא להאכילו בתרומה דרבנן כדלעיל וכולן אם הי' גוי ונתגייר עבד ונשתחרר אינו נאמן לומר ראיתי זאת בגויותי או בעבדותי ור' יוחנן סבר נאמן ולית הלכתא כוותיה ואכל הני דלעיל הוא דאינו נאמן עבד ונשתחרר חוץ מתחומין דאפילו עבד ושפחה גופה נאמנים כדאיתא להדיא בפ' כיצד מעברין סי' ו' והתם איירי אפילו בלא גדול עמו כן מסקנת התוס' והרא"ש וכן פסק הרמב"ם והסמ"ג:
הדרן עלך האשה שנתארמלה