אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק ב › סימן נב

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק ב · סימן נב

סימן נא

גרסינן בהא סוגיא מרי בר איסק אתא ליה אחוה מבי חוזאה א"ל פליג לי בנכסי אבא א"ל לא ידענא לך אתא לקמי' דרב חסדא א"ל ר"ח לההוא שפיר קאמר לך חרי שאינו מכיר אותך אע"פ שאתה מכיר אותו דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן והא דקאמר ר"ח שפיר קאמר לך כו' ה"ה אם יצא בחתימת זקן אלא שזה אמר עליו הוא מכירני שאני אחיו ואינו רוצה להודות וזה לא היו מכחישו להדיא אלא אמר איני יודע והכל היו יודעים שהיו לו אח בחוזאה א"כ הי' נאמן אם לאו האי טעמא שפיר קאמר ליה שאינו יודע שמסופק בדבר לפי שיצא בלא חתימת זקן מ"מ אם הי' רוצה הי' יכול להשביעו שאינו יודע א"ל רב חסדא זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי' סהדי ומסתפי מיניה דגברא אלמא הוא א"ל רב חסדא למרי זיל אייתינהו את דלא אחיך הוא פרש"י תביא את אותן סהדי המכירין אותו ויעידו שאינו בן אביך וכן פי' הר"ן אבל התוס' פירשו ה"ה שיאמרו אותן העדים אין אנו מכירין אם אחיך הוא וכן נראה עיקר דבוודאי סגי בהכי א"ל דינא הכי שאני אביא עדים המע"ה א"ל הכי דאיננא לך ולכל אלמי דכוותך א"ל מרי לרב חסדא מאחר שאתה חושד אותי כאלם א"כ השתא נמי יבואו עדיו ויעידו שאינו אחי מחמת אימה א"ר חסדא תרתי לא עבדי חדא דשתקי וגם להעיד שקר וכתבו התוס' הא דאמר אחוה גברא אלמא הוא לא כל כמיניה אלא שהי' לו קצת רגלים לדבר שאמרו אותן עדים שהביא להעיד לו אותו עדות שאתה שואל לא נגיד לך כלום עליו וכן פירש הרא"ש ותימא א"כ הוה כאילו העידו להדיא שיודעים בדבר אלא שאינם רוצים מחמת אלמתו אלא נ"ל שהיו אותן עדים בפני ב"ד ואמר הם יודעים שאני אחיו ושתקו ומדלא השיבו מיד אין אנו יודעין משמע שמחמת אלמתו שתקו א"נ שאמר ראובן ושמעון יודעים בדבר ומחמת אלמותו אינם רוצים והא ראיה הוא יביאו אותם ויאמרו שאינם יודעים שאני אחיו אפסיד וע"ז השיב רב חסדא שפיר קאמר לך זיל אייתינהו את וכן פי' התוס' בפ' המפקיד ודוקא בכה"ג שהוא טוען כך והא ראיה שמחמת אלמתו כו' כדפי' אבל אם אינו טוען הב"ד אינם טוענים וגוערים בו א"ל שיודעים בו כבר שהוא אלם אף שמתוס' בפרק המפקיד לא משמע כ"כ מבואר כדפירישית אבל מ"מ זהו עיקר ומה שיש רוצים להוכיח מכאן דאין גובין עדות על האלם שלא בפנינו מדלא צוה רב חסדא להעיד שלא בפניו זה אינו דהכא כבר גילה לו העדים וא"כ אפילו שלא בפניו יעידו ירגיש בדבר אבל אם לא היו מגלה העדים ואומר יש לי עדים ומתייראים ממנו ומבקשים אותי שלא אזכיר אותם ומזהירים בי שמתוך אימה יוכרחו לשתוק ולא יעידו טוב לו לדיין לגבות העדות בצנעה מלומר לאלם תביא את עדים שהוא נגד הסברא והדין וכן פסק מהרא"י בכתבים וק"ו היכא שיש אימת האלם ג"כ על הדיין יוכל לו ב"ד בצנעה ולשלוח לב"ד אחר שיעידו עליה והרא"ש כתב בתשובה שעל המסור גובין ב"ד שלא בפניו וריב"ש הביאו בתשובתי' ומדמה אלם ובעל זורע אליו שיותר לו לגבות שלא בפניו וכן הוא המנהג אבל לאו כל כמיניה לומר כל אחד אלם הוא זה א"ל לאב ב"ד בעירו ויתר דין אלם ועדות שלא בפניו כתבתי בהגוזל בתרא סי' י"ט ויש מקשים ולמה לא השביעם רב חסדא לעדים שיעידו ויש לומר דאי אפשר להשביע העד אלא שיעיד האמת וכשמעיד שקר או אומר בפני ב"ד איני יודע דשוב לא הי' יכול להעיד הוה כעובר על שבועתו וכן משמע תוס' דהכונס אבל בכה"ג אם היו שותקים ולא יעידו שם דבר או אינם באים להעיד אינם עוברים על שבועה אלא א"כ גוזר להדיא הדיין בב"ה בשבועה כל מי שיודע עדות שי שיביא ויעיד שאז עובר מי שאינו מעיד וא"כ למה הי' לרב חסדא להכנס בכל זאת ולגזור גזירה חדשה מאחר שמצא רגלא בקל לסלק ידי האלם עד שיעידו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה