ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן לא
ת"ר אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת אם לא אמרה תוך כדי דבור אבל תוך כדי דבור יכולה לתקן דבריה הראשונים ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואפילו לאחר זמן ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם הרבה לקדשה ואמרה להם מקודש אני לימים עמדה וקדשה א"ע אמרו לה חכמים מה ראית אמרה להם בתחילה באו עלי בני אדם שאינם מהוגנים אמרתי להם מקודשת אני ועכשיו שבאו עלי בני אדם מהוגנים עמדתי ונקדשני את עצמי וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ואם לא נתנה אמתלא לדבריה או שנתנה ואין בה ממש ועמדה ונתקדש לאחר הוי קדושי ספק לפיכך נותן לה גט ותהיה אסורה עליו ועל הכל עד שיבא ארוסה כן כתב הרמב"ם בעא מיניה שמואל מרב יודא אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו א"ל אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה מ' זימנין ואפ"ה לא עביד שמואל עובדא בנפשיה ועובדא זו איתא בירושלמי ששמואל רצה להזקק לאשתו אמרה לו טמאה אני למחר אמרה טהורה אני א"ל אתמול טמאה ויומא הדין טהורה א"ל אתמול לא היה בי כח ובירושלמי לא נאמרה שלא עבד עובדא בנפשיה אלא שאל לרב והתירה לו ונראה אף לתלמודא דידן הילכתא דשרי כרב ושמואל לחומרא בעלמא הוא דעביד ואפשר מפני ששאל בה ונסתפק ורב התיר לא עביד עובדא להקל כי דרך גנאי הוא לת"ח להקל במידי דצריכא רבה דומה קצת להא דאמרינן בפרק אלו טרפות אבל אח"כ אפשר אם היה בא מעשה לידו כה"ג היה נוהג בה היתר וכתב הרשב"א ומיהו נראה אם הוחזק' נדה בשכנותיה דאמרינן בסוף קדושין בעלה לוקה עליה משום נדה אפי' נתנה אמתלא לדבריה לומר לא לבשתי בגדי נדות אלא מפני כך וכך אינה נאמנת כיון דבעלה לוקה אלמא כנדה חשבינן לה ע"כ ומ"ה אפשר נמי דשמואל החמיר לפי שלא היה דבוק אצל אשתו בחדר אחר ולא ידע אם לא שינתה בגדי נדה ומסתפק היה שמא שינתה בגדיה והוחזקת נדה בשכינותי' דלא מועיל אמתלא: