ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן כז
אמר רב הונא אמר רב ג' שישבו לקיים השטר שנים מהן מכירין חתימת העדים ואחד מהן אינו מכיר עד שלא חתמו מעידים השנים בפניו וחותם עמהם בהנפק ומשחתמו אין מעידי' בפניו ופריך ומי כתבינן והא אמר רב פפא האי אשרתא דדיינא פי' אישור וקיום השטר ההנפק דנכתב מקמי דאסהידא אחתימת ידייהו פי' עד שלא העידו העדים כתבו במותב תלתא הוינא ונפק שטרא דין קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו אשרנוהו וקיימנוהו אף שלא חתמו הדיינים עד אחד שהעיד אפ"ה פסול משום דמחזי כשיקרא והכא שרינן לכתוב אף קודם שהעידו השנים לפני השלישי אלא אימא עד שלא כתבו מעידים בפניו וכתב הרי"ף דליתא להך סוגיא דהא מסקינן בפרק הכותב דליתא לרב פפא וכן בפרק כל הגט אמרינן להדיא דליתא לרב פפא ורב גופא לא ס"ל הכי והא דחייש רב היכא שחתמו שאין יכולין להעיד לאו משום דמחזי כשיקרא אלא שקר גמור הוא שחתמו ועדיין לא העידו ואח"כ מה שמעידים הוי כנוגעין בעדות' וכן פי' ר"ת דדרך התלמוד להקשות מסוגיא דליתא ור"י מדנפי"ר תירץ דודאי לכתחילה חיישינן למיחזי כשיקרא והא דאמרינן ליתא לרב פפא דיעבד קאמר והתם בפרק הכותב כיון שהיתה צריכה האשה לחזור לב"ד כדיעבד דמי והעיקר כמו שכתב הרא"ש והוא מדו"ס דפרק כל הגט הא דאמרינן התם ליתא לרב פפא לאו דוקא דליתא לרב פפא אלא כלומר ליתא לקשיותו שהוקשו ממנו אפי' על שאר שטרות חיישינן לשיקרא ליתא מאחר שאינו מעשה ב"ד אבל בקיום שטרות שפיר חיישינן למיחזי כשיקרא והכא פריך מקיום שטרא אקיום שטרות ונמצא דברי רב פפא קיימי' ועיקר דין למיחזי כשיקרא כתבתי בפרק מרובה סי' י' ומסיק ש"מ תלת ש"מ עד נעשה דיין פי' אפילו העד שמעיד בפני ב"ד נעשה דיין בקיום שטרות דרבנן אבל לא בקדוש החודש אבל דיינים שאינם צריכים להעיד אלא שראו המעשה יכולין להיות דיינים שלא יהא שמיעה גדולה מראיה אפילו גבי קדוש החודש היכא שראו הדיינים בעצמם ביום יכולין לקדש החודש כדאיתא להדיא בר"ה וכן לכל דיני ממונות אבל לא בדיני נפשות כדאיתא במסכת מכות משום כיון דחזו ליה דהרג הנפש וכה"ג תו לא חזו ליה חובה ובעינן והצילו העדה והיכא שאחד מן הדיינים יודע עדות לבעל דין מצוה לעמוד מן הדין ולהעיד בפני ב"ד אפילו הוא אדם חשוב וגדול בתורה כדאיתא בירושלמי בפ"ק דסנהדרין רב הונא ידע לסהדותא לחד בר נש אזיל למידן קמי' וכפר ביה אמר רב שמואל בר יצחק כגון רבא ידע דרב הונא גברא רבא הוא את כפר ביה יכול למיזל למסהיד קמי ב"ד אוחרן א"ל רב הונא ועבדין כדין א"ל אין עמד רב הונא גרמיה מב"ד ואזל ואסהיד סהדותא בב"ד אוחרן ע"כ וכן הביא המרדכי בפ"ק דגיטין לפסק הלכה כתב הרשב"א בתשובה יש לדין ולהכשיר אפילו עד החתום בשטר להיות דיין בקיום שטרות בלבד וכן כתב הרמב"ן וש"מ דיינים המכירין חתימת העדים אין צריך שיעיד בפניהם דטעמא דהשלישי אינו מכיר חתימת העדים הא אי הוה מכיר תו לא הוה צריכא למידי ולא נימא מאחר שצריך קיום ב"ד עדיף היכא שמעידים בפניהם שנראה מעשה ב"ד אבל בלא הגדה נראה בעד מפי עד א"כ אפילו היכא שראו חתימה בלילה אע"פ שבאותה העת לא היו יכולין לקבל העדות דאין מקבלין העדות בלילה א"כ לא ס"ל לא תהא שמיעה גדולה מראיה אפ"ה יכולין להיות הדיינים ולכתוב הנפק ואני כתבתי בפרק מצות חליצה סי' כ' אפילו היכא שקבלו עדות בלילה דשפיר יכולין לדין עלייהו ביום ודוקא לכתחילה אין מקבלין ומשום דוחק נוהגים לקבל עדות אפילו לכתחילה וש"מ דיינים שאין מכירין חתימת העדים צריך להעיד בפני כל אחד ולא תימא די בשנים והשלישי יכול לחתום על סמך השני והכי הלכתא אף דרב אשי דחי בגמרא אנן אדיחוי לא סמכינן כן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכתב הרמב"ן באחד מה' דרכים מתקיים השטר בב"ד הדרך האחת שיהיו הדיינים מכירין כתב ידי עדים שזו עדות פלוני וזו עדות פלוני דרך השני שיחתמו העדים בפניהם הדרך השלישי שיבואו העדים החתומים בפניהם ויאמר כל אחד ואחד זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה דרך הד' שאם מתו עדי השטר או שיהיו במדינה אחרת יבואו עדים ויעידו על כתב ידן שהוא זה החמישי שיהיה כתב ידן יוצא משטרות אחרת ועורכים ב"ד כתב זה לאותו כתב שבשטרות אחרת ויהיה דומה זה לזה ויראנה להם ביחד שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו ב"ד שכתבו כמו שב"ג היינו ונתקים שטר זה בפנינו הרי זה מקוים אעפ"י שלא פירשו באיזה מקום דרך מ"ה דרכים נתקיים שאין חוששין לב"ד שמא יטעו וכבר נהגו כל בתי דינין שראינו ושמענו שיכתבו הדרך שנתקיים בה לפניהם עכ"ל וכן כתב הרא"ש היכא שמקיימים השטר אין צריכין שיעידו בפני כל שלשה יחד אלא אפי' בפני כל אחד בפני עצמו כי הכא בסוגיא דאמרינן לעיל משחתמו אין יכולין להעיד משום דהוה שיקרא שחתמו קודם שנודע לשלישי שי שהוא חתימת ידייהו ולא פסלינין משום דלא נודע להם כאחת פי' שאותם השנים ידעו בפני עצמו והשלישי שקבל אח"כ מהם כאלו קבל עדות בפני עצמו ואני אומר אין כאן ראייה חדא דדילמא ה"נ פסלינן משום האי טעמא דלא הוה הגדה וידועה כחדא ובעינן בשעת קיום ד"ד שהוא החתימה שידעו כל הג' כחדא ותלה עצמו בחגירתם והיכא ששנים מעידי' לפני השלישי קודם שכתבו וחתמו הוה כאלו כולם קבלו בשמיעה אחת אבל היכא שכל אחד קבל העדות בפני עצמו לא חשוב מעשה ב"ד אלא בעד מפי עד ועוד לפי דבריו ה"ל ש"מ ארבעה ע"כ לא מלאני לבי להקל וכן נראה מתשובת הרמב"ן שכתב וז"ל אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים בפניהם לא היו במעמד אחד אלא כל אחד קבל עדות בפני עצמו ודאי פסול הקיום ואין בו ממש לפי שקבלת העדות צריכה להיות בב"ד ומ"מ בחתימת' אין צריכין להיות ביחד אלא אפי' כל אחד בפני עצמו חתם כשר עוד כתב שדייני הקיום אינם נאמנים לומר לא היינו ביחד כשהעידו העדים דא"כ הוה עולה ואעולה לא חתמי ע"כ: