ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן טז
עדים שאמרו תנאי היה דברינו נאמנים וכי אתו לקמ' דרב נחמן א"ל זילו וקיימו תנאייכו וחותו לדינא עד אחד אומר תנאי ועד אחד אומר אין תנאי אמר רב פפא תרוייהו בשטר מעליא קמסהדי והאי דאמר תנאי הוי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים מתקיף ליה רב הונא ברי' דרב יהושיע אי הכי תרוייהו נמי אמאי ליהמנו פי' רש"י כיון שהעידו על כתב ידם קיימו השטר כמו שהוא כתוב בלא תנאי וכי אמרו תנאי היה דברינו הוה להו כמגידים וחוזרים ומגידים ומסיק אלא אמרינן הכי למעקר סהדותייהו קאתי כלומר במה שאמרו כתב ידינו הוא מסקי דיבורייהו ואמרו אבל תנאי היה עד אחד נמי למעיקר' סהדותי' קאתי ונמצא שאין בשטר חתום אלא עד אחד וכן הלכה בימי רב האי נחלקו בזה רב האי גאון וסייעתו מפרשים דאיירי אפי' בכתב ידם יוצא ממקום אחר מהימני וכן פסק הטור והרבה מפרשים חלקו עליו ואמרו דוקא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר וכן נראה מפי' רש"י דאיירי דוקא בהעידו על כתב ידם וכן פסק הרמב"ם וכן הכריע הרמב"ן ואמר דאי בשכתב ידם יוצא ממקום אחר אין סברא שיהיה עד אחד נאמן באומר תנאי כמו שאינו נאמן לומר בשטר מקוים פרוע הוא ק"ו בתנאי שהוא קצת מגיד והוה כחוזר ומגיד והר"ן כתב שאין נראה לו דברי הרמב"ן דאפי' עד אחד נאמן בכתב ידן יוצא ממקום אחר משום דמילתא אחריתי וגלוי מילתא בעלמא שמעיד על השטר שבתנאי נעשה ואינם דברים של טעם בעיני שלפי דבריו ה"לל אי הכי אפילו תרוויהו נמי אלא למילתא אחריתי הוא וגילוי מילתא בעלמא וכו' ומדאמר למעקר סהדותא קאתי משמע שעוקרי' דבריהם בתוך כדי דבור ומפרשי' שתנאי היה ומהימני משום שהפה שאסר הפה שהתיר הוא שהרי הם קיימו השטר שאומרים כתב ידינו הוא וכמו שפי' רש"י וכן כתב הרשב"א בתשובה דההוא תנאי היה דברינו דנאמנים דוקא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר וכתב עוד הרשב"א על ראובן שכתב משכונא ת"ק דינרין על חצירו של שמעון אחיו ומתו ראובן ושמעון ויורשי ראובן טוענין שלא היתה משכונא זה אלא היתה לתנאי שיקנה ראובן זה קרקע לאשתו וכבר קיים תנאו ונתבטל כח שטר משכונא זה ויורשי שמעון אינם מודים בתנאי זה ויש ליורשי ראובן עדים בתנאי זה והשיב שנאמנים העדים ואפי' כתב ידן של עדי השטר יוצא ממקום אחר לפי שאין אלו העדים מכחישין את העדים אלא בירור בעיקר העדות הוא כתב הרא"ש בתשובה שטר שכתב בו נשבע פלוני ואינו אומר בשטר אם בהזכרת השם או בתורה שואלין בעדים דעדים שאמרו תנאי היה דברינו נאמנים עכ"ל ואם יש עדים ללוה שבתנאי נעשה ואין המלוה מודה לי מקבלים עדות שאפי' עדי השטר עצמן נאמנים לומר תנאי היה דבריהם אפי' אם כתב ידם יוצא ממקום אחר ויפטר הלוה אפי' בלא שבועה ואם אחד מעידי השטר אומר תנאי היה ואחד אומר לא היה תנאי בטל השטר ונשבע הלוה היסת ונפטר אבל אינו נשבע שבועת התורה להכחיש העד שאומר אינו תנאי כיון שהעדים מכחישים זה את זה ע"כ והיכא דעדים מכחישים אחד אומר תנאי והשני אומר בלא תנאי בטל השטר או העדות וזהו נשבע שבועת היסת והרמ"ה כתב נשבע' שבוע דאוריית' על פי העד כיון דמהימנ' רחמנא לעד אחד לעניין שבוע' הוה לי' כשנים והאחד שאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ע"כ צריך לישבע שבועת התורה נגד העד ואף שהרמ"ה גדול מופלג בדורו היה אבל דברים כאלו כי ניים אמר דלא הימני תורה עד אחד לשבועה אלא במקום שהאמינ' תורה שנים לממון וכי היכא דשנים מוכחשים עד אחד נמי מוכחש בין בשטר בין בעל פה ואין כאן אלא שבועת היסת וכן פסק הטור גם תלמודא דקאמר מהימן משמע לגמרי דאין לו עליו שום דין ודברים מ"מ שבועת היסת דרב נחמן לא פטור דלא גרע מאין לו עדים כלל ולפי מה שפי' דאינו נאמן בתנאי אלא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר ובתוך כדי דבור ה"ה בלא שטר נמי אחר שנחקר עדותן בב"ד אין יכולים לומר שום תנאי היה וכן כתב הרמב"ם וז"ל וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי כללו של דבר כל דבר שיאמר העד אחר שנחקר עדותו בב"ד שבא מכללן ביטול העדות או תוספת תנאי אין שומעין לו אף שכתב עליו הטור וז"ל וא"א הרא"ש כתב דבתנאי שומעין לו אפי' אחד אומר תנאי ואחד אומר אינו תנאי שומעין לזה שאומר תנאי ע"כ ואיני יודע מה אשיב חורפי דבר אמאי תולה בדברי אביו הלא גמרא להדיא הוא כמו שכתבנו ומן הגמר' אין ראייה כמו שפי' דאיירי דוקא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר ובתוך כדי דיבור אומרי' כן כמו שפי' אבל לא אחר שנחקר עדותן כלל וכתב הטור ואם כתוב בשטר ואנן סהדי מסהדינן דלא הוה שום שיור בשטרא לא יכלו למימר תנאי היה דברינו דאינהו גופייהו מרעי לסהדותא וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומיהו אם העדים מעידים שהיה במכר תנאי ואומרים מה שכתבו בשטר שלא היה בו שום שיור לא נאמר לבטל התנאי אלא רצו לומר שבגוף המכר לא היה שיור לכשיתקיים התנאי נאמנים ודבר ברור הוא אלא צריך לדקדק הדיין מהו תנאי דמכר ומהו תנאי שאינו בגוף המכר ונראה שאם אומר לא אמכור זה אלא בתנאי שתניח לי דרך או רשות בו וכל כה"ג קרוי תנאי בגוף המכר ואם אומר בתנאי שתעשה לי כך וכך או על מנת שלא יהיה זה וכל כה"ג קרוי תנאי שאינו במכר וממילא אם כתוב בשטר ואנן סהדי מסהדינן דלא הוה שום שיור בשטרא ולא שום תנאי אז אין יכולין להעיד אפי' על תנאי שאינו במכר כתב הטור סי' ת"ב מדברי בעל התרומות וז"ל טען הלוה השטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטור וקיימתיו כבר והמלוה אומר שלא היה שום תנאי בדבר אם כתוב בו שנעשה בלא שום תנאי ובלא שום שיור בעולם אין הלוה נאמן לומר בתנאי נעשה ואם אין מפורש בו שבלא שום תנאי היה והלוי אומר בתנאי היה וקיימתיו ואין המלוה מודה לו שהיה שום תנאי ביניהם ואין העדים לפנינו נשבע המלוה כעין של תורה ונוטל חובו שהרי אינו עוקר בטענה זו גוף השטר והרי הוא כטענת פרעון ואפי' אם יש בו נאמנות אינו מועיל שהרי אין הנאמנות רק כנגד הפרעון ואם הודה המלוה שנעשה על תנאי אלא שאמר שעדיין לא קיימו הלוה הואיל ומודה לדברי הלוה ובא להוציא מן הלוה על המלוה להביא ראיה ואינו נאמן במיגו שאין אומרים מיגו להוציא ממון ואם אין לו ראייה נשבע הלוה היסת ונפטר וכו' והנה מה שכתב שאין אומרים מיגו להוציא ממון לא נהירא דהא שטר בידו ועומד לגבות בלתי טענתו אלא שהודה שהיה תנאי ויש לו מיגו בזה שקיים תנאו ובא להעמיד השטר בחזקתו וכמו שכתב התוס' להדיא בפ' חזקת הבתים והבאתי לשם סי' כ"ד ועוד אפי' בלא מיגו אם אתה רוצה לחשוב הודאתו הודאה תחשוב נמי הודאתו הודאה במה שקיים תנאו ולמה רוצים אנו לחלק דבריו להאמין בזה ולא בזה ולפסול את שטרו גם כתב המרדכי ברי' ב"מ בשם רב האי דאם תלה הודאתו בדברים אחרים אין הבעל דין יכול לומר הודאתו יקבל ושאר דבריו בטלים אלא הודאתו בתשלום דבריו ועל זה אמר הפה שאסר הפה שהתיר ע"כ וסתמ' קאמר משמע אפי' בלא טעמ' דמיגו ועוד דאי משום מיגו מאי קמ"ל בהא דלא אמרינן מקצת דברי' נקבל וכו' הא מהימן משום מיגו אלא ודאי אפי' היכא דליכא מיגו לא מסלקינין בהודאה להאמין מקצת ולבטל מקצת כדפי':