ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק ב · סימן ז
ומודה רבי יהושיע באומר שדה זו של אביך היתה ונקחתיה ממנו שנאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה של אביו אפילו בשעת שאמר לו שדה זו של אביך היתה לא היו עדיין עדים מעידים והוא ג"כ לא תבע אותו אפילו הכי אינו נאמן עד שיביא ראיה שלקחה הימנו ואף דמתניתין איירי שהיורש לא ידע שהיתר של אביו כמו שפירש רש"י מ"מ נראה ה"ה אפילו טעון יורש מ"מ נאמן במגו מאחר שאכלה שני חזקה היה יכול לומר לא היתה של אביך מעולם וכן גבי מטלטלים אם אמר לקחתי ממך נאמן במגו לומר להד"מ וכן מוכח בסוגיא להדיא ולא כמו שפי' רש"י דדוקא בהכי איירי וכן דעת התוספות והרא"ש ואף לפי רש"י דוקא לרבי יהושיע הוא דאמרינן הכי דסבר לעיל בפי' גבי משארסתני נאנסתי אינה נאמנת במגו אבל לר"ג דהלכתא כוותיה נאמן בכל אפי' כה"ג אבל האידנא דנשבעים היסת היכא שטוען הוא ברי אף שנאמן במגו מ"מ צריך שבועת היסת דאלו הוה טעון להד"ם נמי מחויב שבועת היסת אבל היכא דאמר ליורשים שדה זו של אביך היתה והוא לא טען מידי דנאמן מכח פה שאסר פה שהתיר ואפילו היסת לא צריך וכן גבי לעיל משארסתני נאנסתי כו' בפ"ק דנאמנת במגו אפילו הכי לא בעי היסת לפי שהוא אינו טוען ברי ואינו מכחיש אותה ואלו היתה טענת מוכת עץ אני תחתיך ג"כ היתה נאמנת בלא היסת אלא שיכול להחרים: