ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לד
מתניתין בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חליצה מן האירוסין כתובתה מאתים ויש לה טענת בתולים הגיורת והשבייו' והשפחה שנתגיירו ושנפדו ושנשתחררו פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כתובתה מאתים ויש לה טענת בתולים אבל בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואים כתובתה מנה ואין לה טענת בתולים:
ואפילו יש לה עדים שלא נסתרה עם הראשון או שהיא מודה שלא נבעלה לראשון אנו אומרים שבחזקת בעולה לקחה וכן איתא בברייתא להדיא לקמן והיינו טעמא שאנו אומרים דעתו שהוא סבר שהעדים או היא לשבחה היו אומרים כן וכן פירש התוס' ועיין לקמן פרק ג' סי' ו' אבל לענין איסורא היכא דהוי אשת כהן או קבל אביה קדושין פחותה מבת ג' שנים אפילו אשת ישראל ועדים העידו בוודאי שלא נסתרה או שהיא מודה שלא נבעלה עם הראשון נאסרה לו. אם לא שטוענת מוכת עץ הייתי או נאנסה תחתיו כדפרישת לעיל. ובגמרא פריך למה אין לה טענת בתולים ליחוש שמא תחתיו זינתה ומשני בשקידש ובעל לאלתר פירש שלא פרשה ממנו משעת קידושין עד שהכניסה לחופה ובעל דליכא למימר שזינתה תחתיו ופי' התוס' דהכי פריך אמאי אין להן טענת בתולים כיון דבעלמא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לית לה כלום והכא אית לה מנה א"כ מחזיקים אותה בעולה מבעלה הראשון א"כ הוא סבר בחנם אטרח לב"ד ואטעון טענת בתולים שבוודאי לא יאסרוה עלי ולכך הי' לנו להפסיד כתובתה כדי שיבוא לב"ד ויטעון ולא יטעה שהיא מותרת לו ואפילו באשת ישראל הי' לנו להפסידה גזירה שמא יראה כהן שזו לא תאבד כתובתה ויסבור שאינה נאסרה לעולם אף כשיבא לב"ד ולא יבא לב"ד ומ"ה משני בשקידש ובעל לאלתר משמע לפי' כשלא בעל לאלתר יש לנו להפסיד כתובתה והרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולם לא חילקו בזה ש"מ דלא ס"ל וכן נראה דאי אפשר שיקשה התלמוד וליחוש שמא זינתה וכו' ועיקר קושיא תהא קאי על הכתובה ומכח גזירה ועיקר חסר מן הספר ואין דרך התלמוד מראה כן וגם מנא ליה למקשן למפרך וניחוש כו' דלמא לעולם לא גזרינן כלל לומר שמתוך כך יטעה כו' ע"כ נראה דכפשוטו פריך אתנא דברייתא כנסה הראשון לשם נישואים ויש עדים שלא נסתרה עמו אין השני יכול לטעון טענת בתולים שהרי כנסה הראשון ש"מ דקפסיק למלתא דבשום ענין לא יכול לטעון בין לענין כתובה בין לאוסרה עליו מדקיהב טעמא למלתא שהרי כנסה ראשון והלא כבר אנו יודעים שכנסה הראשון כדתניא ברישא כנסה הראשון לשם נישואין ואין זה כנתינת טעם למלתא אלא ש"מ דקפסיק למלתי' כלומר אין כאן טענת בתולים לא לממון ולא לאיסור שהרי כנסה ראשון והשתא פריך שפיר מאיסורא אמאי ק ניחוש כו' ומשני כשקידש ובעל לאלתר וכמו שהשני קדשה וכנסה לאלתר כך הראשון נמי כנסה לאלתר דאל"כ איכא למיחש שמא, זינתה תחת הראשון ונאסרה על השני משום זונה כמו שפי' התוס' והשתא שפיר קאמר שהרי כנסה הראשון כלומר מיד אחר הקידושין ואחר שכנסה ליכא למיחש אפילו אם לא מת לאלתר מאחר דאיכא עדים שלא נסתרה עמו א"כ איכא נמי עדים שלא נסתרת עם שום אדם דבהכי מיירי שהעדים ראו וידעו שלא נסתרה אפילו עם בעלה מיום חופתה עד שמת: