ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן לב
ההוא דאתא לקמיה דרבי א"ל ר' בעלתי ולא מצאתי דם א"ל ר' בתולה אני ושני בצורת הוה וראה ר' שפניה שחורים מחמת הרעבון וציוה עליה להכניסה לבית המרחץ והאכילוה והשקוה אותה עד שחזרה לקדמותה והכניסה לחדר ובעל ומצא דם א"ל רבי לך וזכי במקחך ובס"א גרסינן פניהם שחורים והכניסם למרחץ והאכילם והשקם כו' ולא דווקא שצריך איהו לכך אלא אפשר אגב דידה עביד ומעשה דרך צדקה בעלמא הוי וברי"ף גרסינן אלא בשנת בצורת הוא ומשמע שהיא אמרה כך ואפשר שמעשה כך הי' אבל לפי פסק הלכה אפילו אינה נתנה טעם לדבריה למנה לא מצא דם אלא טוענת יודע אני בעצמי שבתולה הייתי ובעילה זו שיבעל היא בעילה ראשונה הב"ד חוקרין אחר הענין אם יש בה צד חולי או רעבון שאפשר לתלות בה מחמת יבש לחלוחית שבה מאכליה ומשקיה ומ וממתינין עד שתתרפא ותבריא לבעילה פעם שנית וכן כתב הרמב"ם והטור: