ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן ל
ההוא דאתא לקמיה דר"ג בר ר' א"ל בעלתי ולא מצאתי דם א"ל ר' עדיין בתולה אני א"ל הביאו לי שתי שפחות אחת בתולה ואחת בעולה השיבו אותן במקום התורפה על פי חביות של יין והיו מריחין לה לפיה אם נכנס בה ריח היין מלמטה למעלה דרך פ"פ לבתולה לא הי' ריחה נודף לבעולה הי' ריחה נודף אף לזאת השיבה ולא הי' ריחה נודף א"ל זכי במקחך עדיין בתולה היא והא דלא בעי מעיקרא סבר גמרא הוי שמיע ליה מעשה לא חזינ' אולי לא קים לי במילתא שפיר ולאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל ונראה האידנא לא שרי לבדוקי דדלמא לא סלקא מילתא שפיר על בורי' דלא בקיעין אנו בכך אלא מתחילין ע"י ב' שפחות אם אפשר אי אתרמי שפיר אח"כ מושיבין וכן פסק הטור בשם רמ"ה וכן דעת הרמב"ם שכתב סתמא בודקים אותה ולא כתב בביאור הבדיקה לפי שאינו ראוי לבדוק א"ל כי אתרמי כבר מילתא או ר"ל שחוזר ובועל ע"י עדים ר"ל שהם מכינים לו הסודר ומיחדים אותם בחדר ובועל וזו היא הבדיקה שבודקים אותה וכך ראוי לפסוק ומהא דאמרינן נן בסוגיא גמרא הוי שמיע ליה מעשה לא קחזי מצאתי כתוב דמוכח מי שקבל דבר מרבותנו בלא ראי' לא יסמוך על שמועתו להקל אלא להחמיר: