ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן כח
ההוא דאתא לקמי' דרב נחמן א"ל פ"פ מצאתי א"ל הלקוהו מכות מרדות מברכתא חביטא לי' פי' קס"ד ה"ק וכי הזונות של עיר ששמא מברכתא חבוטות ומונחת לפניו שיוכל לברר טענה זו ופריך והא רב נחמן הוא דאמר מהימן ומשני אין מהימן אבל מלקין אותו מכות מרדות דודאי מאחר שבקי בטענה זו א"כ חשוד על הזנות ומלקים על לא טובה השמועה ורב נחמן דאמר מהימן לא איירי במלקות רב אחא אמר כאן בבחור כאן בנשוי פי' אף רב נחמן הוי איירי במלקות אי הוי בי' דין מלקות והא דאמר מהימן ולא מלקין בנשוי והא דאמר מלקין בבחור ומהימן כך נ"ל עיקר אף שרש"י ורי"ף והרא"ש והר"ן מפרשים כאן בבחור ולא מהימן ומלקין על שהעיז פניו והוציא ש"ר על בת ישראל מ"מ נ"ל עיקר כפי' הראשון שהוא פי' האחרון של התוס' וכן פסק בהג"ה מיימוני בשם ראב"י וכן דעת הרמב"ם שלא חילק בספרו בין בחור בין נשוי וכן יראה מדאמר ר"א לעיל סתמא פ"פ כו' נאמן משמע בכל ענין בין בבחור בין בנשוי וכן כמה מעשים מביא התלמוד ודוחק לומר דכולהו איירי בנשוי ומה שהקשה הרא"ש שאין מסתבר להלקותו מחמת זנות מאחר שהוא נאמן דשמא קים לי' מתוך השמועה ותימא לתמיהתו א"כ איך הבין הוא תירוץ ראשון דמשני דמהימן ומלקין אותו ומ"מ אני אומר לענין הלכה מלקין האידנא על טענה זו וכן הרמב"ם לא כתב דשמא קים לי' מתוך השמועה ואפשר דרב נחמן כבר ידע בי' שחשוד הוה: