אור ברסלב
ים של שלמה על כתובות פרק א › סימן כב

ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]

פרק א · סימן כב

סימן כא

אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן מברכים ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין אפילו הרבה חתנים שם וברכת אבילין בעשרה כל שבעה ואין אבילים מן המנין מאי ברכת אבילים ברכת רחבה כשהן מברין את האבל סעודה ראשונה משל אחרים והיו מברין אותה ברחבה ומברכים ברכת של אבילים בפני עצמו וחותם ברוך אתה ה' מנחם אבילים אפילו כל ז' והוא שבאו פנים חדשות אבל הסעודה הראשונה שאנו מברין האבל בביתו ואין מוסיפין בה ברכה בפני עצמו אלא כפי מה שאמר כל ז' אין שם רחבה עלי' אלא ברכת אבילים מקרי ואבילים מן המנין ולא כדעת הרוקח שכתב באותה הבראה איך אבילים מן המנין וכתב הרא"ש בשם רב פלטוי גאון דהאידנ' לית לן לא שורה פי' שהי' אומרים עליו בשורה שהיה עושין סביב האבל ולא ברכת רחבה אלא מברכין אחר הזימון דיין אמת שופט צדק ואמת וכו' ואין אומרים נברך מנחם אבלים שאכלנו לפי שאין משנין נוסח הברכה להוסיף עליו דברים אחרים ורב עמרם כתב שיש לאומרו וכן הרמב"ם וכן נראה עיקר דומיא דברכת חתנים שאומרים שהשמחה במעונו כלומר שהשמחה אינו משלנו אלא ממעונו ג"כ הניחום של אבלים אינו משלנו אלא הקב"ה מנחמם וגם מדאידכר ברכת חתנים ואבלים בחדא ש"מ שדומים קצת זו לזו והטעם שאין נוהגים האידנא לומר ברכת רחבה לפי שהאבלים מוחלין על מה שמברין אותם ברחבה שאין הכרח בדבר כמו שכתב הרמב"ן בתורת האדם שיכולין למחול ועוד שאנו בעו"ה בין האומות ומשו' הרשעה אין לנו לעשות לא שורה ולא ברכת רחבה ומ"ה נתבטלה בכללה וכ"ש שאר הברכות שהן רשות נגד שבתו של מקום וכנגד מנחמים וכנגד כל ישראל שנתבטלו ולא נהגו בה מכמה שנים וברכת אבלים שמוסיפין בבהמ"ד יש מקומות עוד היום שנוהגין בה וישר שלא לבטלה רמז לזה טוב להלוך אל בית האבל וגו' ובפ' ג' שאכלו מסקינן מהו אומר בבית האבל הטוב והמטיב ר"ע אומר דיין אמת ואין צריך לומר כלל טוב ומטיב בבית האבל ועוקרין אותה ברכה לגמרי ות"ק סבר הטוב ומטיב ולא דיין אחת בתמי' אלא אומר אף הטוב ומטיב כו' וכ"ש שיאמר דיין אמת מר זוטרא איקלע לבי רב אשי איתרע מילתא בברי' פתח ואמר בא"י אמ"ה האל החי הטוב ומטיב אל אמת דיין אמת שופט צדק ולוקח נפשות במשפט שליט בעולמו לעשות כרצונו כי כל דרכיו משפט ואנחנו עבדיו ועמו ובכל אנחנו חייבים להודות לו ולברכו גודר פרצת ישראל הוא יגדור הפרצה הזאת מעלינו ומעל האבל הזה לחיים ולשלום כך הוא לשון התוס' והרא"ש והטור ואינו ר"ל שכך הוא הנוסח שהרי צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' הטבות וג' הגמלות כדאיתא בתוס' לשם והוא על פי המדרש אלא בתחילה שלא היו אומר כ"א בא"י אמ"ה הטוב והמעי' לפי זה בבית האבל הי' אומרים בא"י אמ"ה האל החי הטוב והמטיב אל אמת כו' אבל עכשיו שאומרים האל אבינו מלכנו אדירנו גואלנו יוצרנו קדושנו קדוש יעקב רוענו רועה ישראל אומרים המלך החי הטוב והמטיב לכל ואין אומרים האל שכבר התחיל הברכה בהאל ומה שמוסיפין החי בבית האבל כדאיתא בירושלמי כלומר אע"פ שדור הולך ודור בא הקב"ה חי וקיים לעולם ואח"כ חוזרים לנוסח הראשון אל שבכל יום ויום כו' עד מכל טוב לא יחסרנו כפי הנוסח שלנו וכל אחד לפי נוסחו רק שיסיים ג' מלכיות ג' הטבות ג' הגמלות אח"כ מתחיל אל אמת כו' וכן מצאתי בכל הסידורים הקדמונים וכן איתא ברמב"ם להדיא שאינו מברך בא"י אמ"ה האל החי הטוב ומטיב אל אמת כו' אלא שכתב שיאמר בברכת רביעי המלך החי הטוב והמטיב אל אמת והיינו שכתב מתחילה שאין צריך אלא ג' מלכיות וא"כ מיד כשיאמר המלך החי הטוב ומטיב אל אמת אז יאמר וממילא לפי נוסח שלנו שאומרי' ג' הטבות ג' הגמלות צריכים לאומרו לבסוף ובעבור שהרבה בני אדם נבוכים בדברי התוס' והרא"ש והטו"ר ולא הבינו שורש הדברים יש מקצתם שסוברים שעוקרים הנוסח הראשון לגמרי ויש שסוברים אחר הנוסח הראשון גמר כולו יתחיל ברוך אתה ה' אמ"ה האל החי כו' בעבור זה הארכתי והורתי להם הדרך אשר ילכו בה:

ולוקח נפשות במשפט בה"ג והרי"ף לא כתבו משום דאמרינן בפ' ב"מ דיש מיתה בלא חטא ומ"מ כתבו התוס' ורוב האחרונים חלילה לן מלמוחק מה שנאמר בתלמוד כי לעולם הקב"ה יודע מה שעושה ולמה עושה אפילו בלא חטא עושה במשפט וכן קודם בונה ירושלים מוסיפים נוסח אחד ומה שלא הוזכר בגמרא אפשר משום דלא פליגי בי' תנאי ולכ"ע אין עוקרין ברכת בונה ירושלים לאפוקי ר"ע שעוקר ברכת הטוב והמטיב משום שהוא מדרבנן כדאיתא התם וזו היא נוסחה נחם ה' אלקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים ואת אבלי עמך ואת האבלים המתאבלים באבל הזה נחמם מאבלם לשמחם מיגונם כאמור כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמו ונאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס בא"י מנחם אבלי ציון ובונה ירושלים ויש מקשים והלא אין חותמין בשתים ומ"ה חותמין ברוך מנחם האבלים ותו לא מידי וטעות גדול הוא בידם א"כ משנים הברכה והחתימה ומה שקשה להם הלא אין חותמין בשתים זה אינו דניחום אבלי ציון הוא בנין ירושלים יש מדקדקים מדאקשי תלמודא על ר"י דאמר לעיל ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין והא תני אבליה וחתנים מן המנין ומשני לא קשה כאן בברכת המזון כאן בשורה פי' רש"י הא דאבלים מן המנין להצטרף לזימון עם שנים והא דאין אבלים מן המנין היינו לשורה שהי' עושין סביב האבל לנחמו ואין שורה פחות מעשרה ופריך הא אמר ר"י ברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה מי איכא ומשני אלא כי אמר ר"י ברחבה והא דאמר לעיל אבלים מן המנין ע"כ בברכת המזון קאמר והקשו התוס' על פרש"י דפי' להצטרף לזימון פשיטא שהרי אבל חייב בכל המצות ועוד אח"כ פריך ברכה בשורה מי איכא פי' וע"כ הא דאמרינן ברכת אבלים בעשרה בברכת המזון קאמר והדר קושיא לדוכתא ולפרש"י מאי פריך דע"כ לא להצטרף לזימון ולעשרה איירי מדקאמר ברכת אבלים אלא ע"כ ס"ד דאיירי בברכת אבלי' שהוא בברכת המזון קאמר דהיינו האל החי הטוב והמטיב האל אמת כו' וא"כ מאי פריך דילמא הא דאמרינן אבלי' מן המנין היינו להצטרף לזימון או לעשרה והכא דקאמר דאינו מן המנין היינו לענין ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר אלא ע"כ הא דקאמר מתחילה כי תני האי בברכת המזון היינו ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ומש"ה פריך ליה אח"כ ברכה בשורה מי איכא אלא ברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ואין אבלים מן המנין והדר' קושיא לדוכתא ומשמע מכאן דברכת אבלים שבברכת המזון צריך עשרה דהא ס"ד דמקשן דאיירי ר"י בהכי שפיר והוי ניחא ליה אי לאו שקשה ליה הברייתא דקתני אבלים מן המנין אלמא שכך הלכה לפי האמת שצריך עשרה ור"י חזר מזה בפ' הקורא עומד מדשנינו לשם אין אומרים ברכת אבלים פחות מעשרה ומפרש בגמרא מאי ברכת אבלים ברכת רחבה משמע אבל ברכת המזון לא בעי עשרה וכן איתא בתשובת גאונים וברכת אבלים שאתם אומרים על הכוס נברך מנחם אבלים אין מנהג שלנו לומר זה בישיבתנו וגם בבבל כל עיקר אבל אתם שתיקנו לכם אבותיכם לאומרה אין צריך עשרה שלא מצינו עשרה אלא בברכת רחבה וכן דעת הסמ"ג והרא"ש ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על הגאונים מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך כי הראי' ממגילה אינו ראיה דמשום הכי ניחא לי' לאוקמי' ברחבה שהיא ברכה בפני עצמה מלאוקמי בברכת המזון שאינה בפני עצמה וכל היכא דאיכא לאוקמי מתניתי' כפשטא בלא דוחקא וכי לא עדיף וראי' מתשובת הגאונים ליתא כלל דהתם, השיבו על נברך מנחם אבלים דלא בעי עשרה דגבי חתונה נמי לא בעי עשרה לומר נברך שהשמחה במעונו כדפי' לעיל אבל לעולם ברכת אבלים שהוסיפו חכמים נוסח מיוחד אע"פ שאינה ברכה בפני עצמה מ"מ חשובה כברכת אבלים וצריך עשרה ותדע שדווקא על מנחם אבלים השיבו הגאונים שהרי אמרו אין מנהג שלנו כו' ואלו אל אמת כן שחיובו מחכמי המשנה כדאיתא בברכות מנהג כל ישראל הוא אלא דווקא אמנחם אבלים קאמר אבל אל אמת שבברכת המזון מסתמא כמו ס"ד דמקשן דבעי עשרה כברכת רחבה ועוד הא דקתני אבלים מן המנין ע"כ לברכת אבלים שבברכת המזון קאמר ולא פי' בכמה בג' או בעשרה ש"מ בעשרה כסתם מנין ואף שהרמב"ן כתב בתורת האדם בשם גאון אחד ברכת אבלים בין ביחיד בין בג' בין בעשרה ואבלים מן המנין פי' להצטרף לזימון או ליו"ד ואינו פשיטא למה לא יצטרף דלא תימא מאחר דאמרי בברכת המזון מענין מנחם אבלים הי' [שלא] יצטרף לזימון כדי שיהי' ג' מנחמים זולתו ע"כ לא נהירא ואף שכתב בשם גאון אחד לא ס"ל כוותי' שהרי הוא כתב שלא לומר נברך מנחם אבלים כו' והרמב"ן עצמו חולק עליו ואומר שראוי לאומרו גם לא מסתבר כלל שאומרים אותה אף בג' או ביחיד ולאו דווקא עשרה אלא שבא להשמיע שאבלים מצטרפין לזימון דלא אשתמיט רמז מהאי טעמא בתלמוד והי' לתלמודא לפרש דא"א שסומך התלמוד מבחוץ על מ"ד כה"ג שהיא דבר שלא נרמז ממנו שום רמז בתלמוד ועוד אומר אני מדכייל התוס' דברייתא חתנים מן המנין ואבלים מן המנין משמע דבחדא מחותא מחינהו דהנך תרתי בעי עשרה ומצטרף וכן נהגו ומאחר שהוכחתי דבעי עשרה פשיטא שאין לומר בשבת ואף מברך מנחם אבלים דלא בעי עשרה מ"מ נכון שלא לאומרו בשבת היכא דאיכא פרסום כגון בעשרה מאחר שאין מנחמים אבלים בשבת א"כ אין להזכיר בה נחמה אם לא שבירך בשלשה דהוי דבר שבצנעה והוי כחול ואינו משנה וכן דעת הרמב"ן בשם גאוני' ועיקר ולא ידעתי איך נתבטל המנהג באשכנז שלא לומר מנחם אבלים נברך שאכלנו דלא בעי עשרה ואפשר שסמכו על הרא"ש שכתב דברי הגאוני' שלא לאומרו וברכת אל אמת שלא לאומרו משום דליכא עשרה וגם ספיקא נפל בנוסח כמו שכתבתי וברכת נחם לא הוזכר להדיא אין חילוק בין יש מנחמים אחרים אצלו בין סועד עם בני ביתו לעולם דין אחד להם בין ואבלים מן המנין אומרים אל אמת כו' ונחם כו' ובג' אומרים מנחם אבלים שאכלנו וכן בעשרה נברך אלהינו מנחם אבלים שאכלנו משלו:

תוכן העניינים

ים של שלמה על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה