ים של שלמה על כתובות· רבי שלמה לוריא [המהרש"ל]
פרק א · סימן יד
ת"ר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ר' יודא אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה מפני שמתייחד עמה וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ועכשיו שבירך א"כ ביחוד וברכה סגי אעפ"י שמיחד עמה שלא לשם חופה. ומזה למד הרמב"ם בפ"י דאישות דעיקר חופה הוא היחוד וברכה לחוד אינה עושה חופה לא להתירה ולא לשום זכייה:
המברך ברכת חתנים אחר האירוסין ולא נתייחד עמה בביתו עדיין ארוסה היא שאין הברכה עושה הנשואין אלא החופה אירס וכינס לחופה ולא בירך הרי זו נשואין גמורין וחוזר ומברך אפילו אחר כמה ימים ומזה אנו לומדים מה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה בלא חופה קאמר אבל ברכות אינן מעכבות וכן כתב עליו המ"מ ראי' נמי מהאי ארוס וארוסה שנשבו לבין הגוים והשיאו זו לזו אמרה אל תגע בי שאין לי כתובה ממך משמע דאברכה לא קפדי כלל לעכב אלא שמצוה בכך אבל אחופה שפיר קפדינן אבל לשם היו יחוד ומ"ה לא היתה חוששת אלא בכתובה ומ"מ כתב הרמב"ם דאף כתובה אין עושה נשואין אלא חופה שהוא היחוד וכל דבריו ישרים אבל מה שכתב לברך ברכת נשואין אחר כמה ימים לא נהירא כלל מאחר דהברכה אינה נתקנה אלא לשמחת הנשואין ומאחר שעברו ימי המשתה ליכא כאן ברכה ונתבטל כמו שלא בירך ברכת אירוסין אף בשעת החופה דלכ"ע נתבטלה ואין לברך אח"כ ה"נ ברכת נשואין ומ"מ נ"ל דברי רמב"ם שיש לברך בתוך ז' ימי המשתה דדומה למי שלא בירך ברכת המזון שיכול לברך כל זמן שלא נתעכל המזון אבל לאחר כמה ימים לא נ"ל כלל לברך מאחר שהיא אשתו בקידושין ובחופה וכראוי ברכה זו מה טיבה וברכת אירוסין לא יצטרך כלל:
וכתב הרמב"ם דמברכים ברכת חתנים קודם כניסת לחופה וכן כתב הטור והר"ן כתב דאין מברכים אלא אחר שתכנס לחופה לפי שאין ברכות הללו אלא ברכת תפילה ושבת תדע שהרי מברכים כל ז' וכן נראה מדברי בעל הלכות גדולות אבל הרמב"ם כתב שצריך לברך קודם וכן דעת הרמב"ן ולא מפני שצריך לברך עובר לעשייתן שהרי ברכת השבח הן אלא מפני החופה יחוד הוא ובעינן ראוי לביאה עכ"ל: