ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק תשיעי · ה
דין שניה לבעל ולא ליבם אין לה כתובה ואם רוצה לשהות אצלה כותב לה כדרך אלמנה שניה ליב' ולא לבעל אפי' כנס' אית לה כתובה מנכסי הבעל הראשון היכא שהן בעין:
בעי מיניה בני בירי מרב ששת שניה לבעל ולא ליבם יש לה כתובה מיבם או לא מי אמרי' כי היכ' דשאר יבמ' כתובת' על נכסי בעלה הראשון כדאי' בהחולץ וא"כ לית לה או כי היכא דאי לית ליה לבעל נכסי' תקינו להו רבנן משני כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' ה"נ אית לה א"ל תניתוה היתה שניה לבעל אפי' מיבם אין לה והיינו טעמא דקנסוה וכ' בנ"י וז"ל ודקדקו המפרשים מדאיבעי להו בשניה לבעל דאיתעבד בה איסורא ולא מיבעי להו בשניה ליבם ולא לבעל ש"מ דפשיטא להו דאית לה מבעל דהא לא איתעבד בה איסורא כלל אע"ג דבירושלמי היא בעי' דלא אפשט וא"כ לא מפקינן מיניה ממונא אנן אגמרא דילן סמכינן דלא איסתפק' בה כלל כ"כ הרשב"א אבל אם בא יבם לכנסה קנסי' לה מיניה כמו שקנסי' שניה דעלמא וזהו ברור הריטב"א עכ"ל ותימא הוא בעיני הלא פשיטא דפשיטא וכי בעבור שאינ' ראוי' להתייב' תפסיד כתובת' וראיתי בירושלמי וז"ל שניה לבעל ולא שניה ליבם מהו שיהא לה כתובה אצל היבם מאחר שהיא מותרת לו יש לה או מאחר שהיא אסורה לבעל אין לה שניה ליבם ולא לבעל מהו שיהא לה כתוב' מיבם מאחר שהיא אסורה אין לה או מאחר שמותרת לבעל יש לה ונראה מדאמר אצל היבם משמע דאיירי בכנסה היבם דומיא דבעי' ראשונה ומ"ה לא קבעי ליה שפיר וכן משמעות הלשונו' מטור ואפש' שגם הרשב"א והריטב"א כוונו לזה מה שאמרו דלא איתעבד בה עבירה כלל היינו קודם שנשאה וא"כ לא תפסיד כתובה מנכסי בעלה הראשון דוגמא לדבר שאר אשה שקלקלה דרכה אחר מות בעלה לא הפסידה כתובה הראשונה אבל מה שכתב הריטב"א אבל אם בא יבם לכנסה קנסינן לה כו' משמע דאין לה כתובה כלל מ"מ לבי אומ' דהירושלמי לא בעי אלא כמו שפי' וגם זה הוא פשוט מתלמודא דידן מדלא בעי נמי כה"ג דהוי רבותא טפי דהא כבר אתחייב לה כתובה מאחר שדינ' לחלוץ לא קנסינן לה במ' שעבר' ונישא' לו להפסיד כתוב' הראשונה ומדלא בעי ש"מ דהכי ס"ל דלא הפסידה כתובה אם יש נכסי' מבעל הראשון. וכתב הרמב"ם יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה או שמחלה כתובתה זכה בנכסי אחיו ויכול למכור וליתן כחפצו וכשיכנוס יבמתו יתן לה מנה ויהיה כל נכסיו אחראי' לכתובת' כשאר כל הנשים ויבמה שלא היה לה על בעלה כתוב' מפני שהיתה אסורה עליו ומותרת לאחיו אם רצה היבם כונס ואין לה כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה אבל תוספות יש לה כמו שהיה לה על בעל ע"כ וכן הביאו הטור ויראה מדבריו להדיא דלא חיישינן שמא תהא קלה בעיניו להוציאה משום דקנסינן לה אבל הרמב"ן והרשב"א כתבו דוקא היכא דבא עליה וקנאה ורצה להוציאה אין לה כתובה או אפילו שהה עמה עשר שנים ולא כתב לה אין כופין אותו לכתוב לה כתובה אלא יכול להוציאה אבל מכל מקום אסור להשהות עמה בלא כתובה ודבריו נכונים והמגיד משנה גופא הכריע נגד הרמב"ם. הילכך שניה לבעל ולא ליבם וכנסה ובא להוציא' אין לה כתובה ואם רוצה לשהות אצלה כותב לה כדרך האלמנה. שניה ליבם ולא לבעל אפי' כנסה אית לה כתובה מנכסי הבעל הראשון היכא שהן בעין. ולעיל בפרק החולץ כתבתי היכא דאית ליה נכסים מבעל ואישתדפי כו'.