ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק ששה עשר · יח
דין עכו"ם המסיח לפי תומו אפי' הזכיר תביעות ממון בעדותו נאמן אם הוא מילתא דעביד לגלוייא ואם לא עביד לגלוייא לא מהימן מאחר דהזכיר ממון:
פסק חזרנו על כל צדדים וצדי צדדי' וכמדומה אנחנו דלית דין ולית דיין דאיתת' שריא לאינסובא דאין לך עדות גדול ממסיח לפי תומו כי למה לא יחשב מסיח לפי תומו למה יגרע אי משום דקאמר למה אינכם מביאים אותו יהודי שנהרג כי הוא שוכב שם באותו מקום הדר אמר ואני הייתי לוקח ליטר' מכם ומביאו בעגלה שלי לעיר פלוני' וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו שמא להוציא ממון מקרובים נתכוון ולא חשיב מסיח לפי תומו אדרבה כ"ש דאלי' סהדותי' טפי משאר מסיח לפי תומו האומר פלוני מת או נהרג סתמא דלא עביד לאגלויי כולי האי ואינו בהכחשה והזמה כלל אם הוא משקר ואפילו הכי מהימן כ"ש בנדון זה דעביד לגלויי לאלתר ומרתת שמא ימצא מוכחש אם יאמרו לו אחרי שאתה יודע מקומו הראהו לנו וניתן לך ליטר' להביאו דאיכא להימוניה טפי ואי חיישינן דילמא משקר כדי שיתנו לו ליטרא להביאו ליכא למיחש שהרי אינו שואל ליטר' אלא להביאו ואם הוא לא יביאנו לא יתנו לו הליטר' עכ"ל מהר"ם ונ"ל דעיקר שריות דיליה מאחר דעבידא לגלויא לא קא משקר אבל זולת זה לא היה נקרא מל"ת מאחר שאיגלאי מילתא דלהנאת עצמו הוא דורש וכי גרע ממה שאומר פירות של ערלה של עזקה כו' דאמרינן מן הסתם להשביח מקחו כדרך התגרי' ק"ו בהא שחזינן גילוי דברי' שרודף אחר הנאתו שנוכל לומר שתחלת דברים היה להשביח ענייניו ויצא מכלל מל"ת: