ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · לט
דין רקקה וקולטתו הרוח קודם שהגיע נגד פניו כגון שהיא ארוכה והוא גוץ אפילו חליצה פסולה לא הוי וצריכה לרוק פעם אחרת וכן אם אכלה שום או כל כה"ג שמרבה הרוק כן הדין ושם ביארנו דהיבמה לא תאכל כלום קודם הרקיקה וכן לא תשתה כלום וצריכין הדיינים למיחזי הרוק כשיוצא מפי היבמה ואם לא ראו הוי חליצה פסולה וצריך לחזור ולרוק וביארנו דלכתחלה צריכין הדיינים לראות הרוק עד שיפול על הארץ:
אמר אביי רקק' וקולטתו הרוח והעבירו שלא בפניו לא עשתה ולא כלום מ"ט וירקה בפניו בעינן לפיכך הוא אריך והיא קצרה קלטתו הרוח איכא בפניו דכיון שיצא הרוק מפיה היה בפניו אבל היא ארוכה והוא גוץ בעינן עד דמטי להדי אפיה כלומר נגד פניו קודם שקלטתו הרוח ואמר רבא אכלה שום ורקקה אכלה גרגישתא פירש מין אפר נקי והיא אדמה שאוכלין אותו לרפואה כדאיתא בפרק אלו קשרים ורקקה לא עשתה ולא כלום מ"ט וירקה מעצמה וליכא ומש"ה נמנעו מלהאכילה שום דבר וכן כתב הרא"ש והס"ת ויתר מחברים אף שהרמב"ם כתב דוקא אכלה שום או גרגיר וכיוצא בו מדברים אלו המזיבי' את הרוק כו' משמע דאין לחוש אלא בדברים ידועים הגורמים הזוב מ"מ אין אנו בקיאין בזה מה הוא מרבה את הרוק ויש לחוש והרא"ש כתב הרי"ף לא הביא הא דרבא ואולי ס"ל אי אפשר בלא לחלוחית רוק ואותו מעט יוצא עם רוק זה ואני אומר משום הכי לא הביא דלא תימא דוקא שום או גרגישתא אלא כל מיני מאכל לפי שאין אנו בקיאין בזה כדפרי' והא דאמרינן לעיל לא עשתה ולא כלום אין הפשט שלא תהא חליצה כלל וכן הרמב"ם כ' בזה הלשון והוא כלל כל מקום שתמצא אינו כלום כאלו לא חלצה מ"מ הכא ארקיקה קאי שהרקיקה אינו כלום וכאלו לא קיים רקיקה כלל וצריכה לרוק פעם אחרת אבל פשיטא שהחליצה כשירה אף אם לא רקקה פעם אחרת בדיעבד דהא לא גרע מאלו לא רקקה כלל דכשר וכן כתב המגיד משנה על הרמב"ם אף שהרמב"ם כלל להדיא כל מקום שתמצא בחבורו אינו כלום כאלו לא חלצה כלל מ מ"מ הכא לא קאי אלא ארקיקה ואמר רבא צריכ' לדיינים למיחזי לרוק כי נפיק מפומא דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה וכתב רבינו ירוחם בשם הרמ"ה דהא דאמרינן דקולטתו הרוח אינו כלום וצריכה לחזור ולרוק בפניו דוקא לכתחילה אם עומדת שם אבל אם נתפזרו והלכו להם כשירה עכ"ל וז"ל הסמ"ק רוק הנראה לדיינים משעה שיוצא מפיה עד הגיע לארץ וכן מוכח בספר גט חליצה ורקתה באנפוהי דוקא דאיתחזא לנא מפומה על ארעא אף שהס"ת כתב שאינו צריך אלא עד כנגד היבם מ"מ אני אומר דברי הסמ"ק עיקר דלכתחלה בעינן עד ארעא כאשר מוכח מנוסח גט חליצה גם אל תשגיח בהגהות מיימוני שכתב אורחא דמלתא נקט' על ארעא כי בודאי חכמי הקדמונים לא כתבו דבר רק שאינו מן הדין והנה לכאורה נראה כל הני דלעיל דאמר לא עשתה ולא כלום היינו כאלו לא חלצה כלל וכן כלל הרמב"ם כל היכא שתמצא בחבורו אינו כלום אפילו חליצה פסולה לא הוי והכא כתב לשון הגמרא אינה כלום ואינו קשה כל כך מהא דאמרינן לעיל אפילו לא רקקה כלל כשר דשמא לכל הראוי לבילה כו' איכא לדמות ונאמר מאחר שרקקה ולא רקקה כדין כאלו אינה ראוי לרקיקה או נימא דגלי מלתא שפסלה הרקיקה והחליצה אבל מכל מקום כתבתי להדיא שדעת הרמב"ם מה שכתב שלא עשתה כלום היינו כאלו לא רקקה כדין תורה אבל בדיעבד כשר וכן כתב הטור שצריכה לרוק פעם אחרת ומש"ה כתב הרמב"ם ואם לא ראו הדיינים כשיצא הרוק מפיה כשר ומפרש הא דאמרינן וצריכי' הדיינים למחזי כו' היינו לכתחלה למצוה אבל אינן צריכי' לחזור דאל"כ מה חילוק בין הא דאמר אינו כלום להא דאמר צריכין הדיינים למחזי כו' ואע"פ דקרא קדריש לעיני וירקה אינו לימוד גמור דהא וירקה בפניו כתיב ולא לעיני הזקנים ולעיני הזקנים דכתיב אוחלצה נעלו קאי דכתיב קודם וירקה שהוא עיקר חליצה ולמצוה בעלמ' תהיה הרקיקה לעיני הדיינים וכל זאת היא לדעתו אבל אנא ס"ל דצריכה לרוק פעם אחרת כל היכא שהם לפנינו מדאמרינן לעיל בריש פרקין לעיני מאי עביד ליה מבעי לכדרבא כו' דמשמע דמילף גמור דיתורא בא למעוטי רוק שלא בפני הדיינים וא"צ מאחר דעיני יתורא הוא מנין לנו לאוקי שרקיקה תהיה לפני ב"ד דלמא דאגוף חליצה קאי וי"ל דגוף החליצה אפילו לא כתב לעיני אלא ונגשה יבמתו אל הזקנים הוי שמעינן דבעי לפני ראיית השלשה דהא קפיד קרא עליהן וכל דבר שהוא גבי חליצה מעכב כדפי' לעיל בסימן ב' משום דכתיב ככה ואין הלכה כר"ע שמכשיר בינו לבינה אלא כל זמן שלא ראו החליצה פסול' ולעיל דאמר בסימן י' יבמה שגדלה בין האחין וחלצה מנעלו של אחד מהן כו' איירי נמי שראו ג' בני אדם ומשום הכי אי כוונו שניהם הוי חליצה גמורה אבל בלא ראיית ג' הוי חליצה פסולה אפילו יש שם דיינים ומסדרין החליצה וקוראין להם כל זמן שלא ראו גוף חליצת המנעל החליצה, פסולה והא דאמרינן צריכין למחזי ולא אמר אינו כלום משום דחליצה פסולה הוי היכא דרקקה שלא בפני הדיינים ואסורה ליבם כדלעיל בסימן כ"ב דהא ס"ס שם רקיקה עלה לאפוקי אכלה שום או קלטתו הרוח אפי' חליצה פסולה לא הוי ואין עלה שם רקיקה כלל וכן נמצא בתוס' בשם מהר"י סג"ל שפעם אחת רקקה היבמה טרם שראו הדיינים והצריכ' לרוק פעם אחרת ודעת הרמב"ם היא יחידאי ולא ס"ל הכי. הלכך הרקיקה שלא יצאה בפני היבם כגון שהיא ארוכה וקלטתו הרוח אפילו חליצה פסו' לא הוי וצריכה לרוק פעם אחרת וכן אם אכלה שום או כה"ג שמרבה רוק ומש"ה לא חלצינ' לה אחר שום אכילה או שום שתיה עד שתפסיק זמן סעודה דהיינו שש שעות ויראו הדיינים הרקיקה וא"ל ראו צריכה לרוק פעם אחרת אבל אי רקקה בפני הב"ד קודם חליצה אף שלא ראו הדיינים הרוק הוי חליצה פסולה וכל זמן שלא ראו הג' גוף חליצת המנעל החליצה פסולה: