אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שנים עשר › לז

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שנים עשר · לז

לו

דין דמלמדין את האשה שתוכל לקרות לא אבה יבמי בנשימה אחת וכן הוא לא חפצתי ובעת שתקרא המנהיג יסייע לה מעט ובדיעבד אם הפסיקה החליצה כשירה:

אמר אביי האי מאן דמקרי גט חליצה ליבמה לא ליקרי לא לחודי' ואבה יבמי לחודיה פי' בהפסק דהוי משמ' אבה יבמי אלא יקרא בלא הפסק לא אבה יבמי וכן לא ליקרי לדידיה לא לחודיה חפצתי לקחתה לחודי' דמשמע חפצתי לקחת' אלא יקרא בלא הפסק לא חפצתי לקחתה רבא אמר אפסוקי מילת' היא ואפסוקי מילתא לית לן בה רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מצטער ומקרי לה לא אבה יבמי א"ל לא סבר מר להא דרבא א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי פי' רש"י דבעינן שלא יפסיק דאי מפסיק משתמע דהאי לא ארישא קאי דאמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא כלומ' לא מאן אלא אבה יבמי אבל בלא חפצתי לקחת' שהוא פתיחת קריאת' ליכא למימר הכי ולית לן בה והרי"ף והרמב"ם והעיטור גרסי' רבא אמר אסוקי מילת' לית לן בה פי' לא חיישינן להפסק מאחר שאסוקי מילת' היא שאבה יבמי על לא קאי ואסיק למילתא וכן לא חפצתי לקחתה רב אשי אשכחי' לרב כהנא וכו' א"ל מודה רבא בלא אבה יבמי ואסוקי מילתא היא כר' זירא דאמר ר' זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכב' כו' והכי פי' חייש נמי רבא לאסוקי היכ' שאינ' יכולה לקרות מעצמ' לא אבה יבמי מ"ה מלמדין אות' עד שתהא רגילה לקרות מעצמה שתהא ראוי' לבילה ואפי' לא קרא' בנשימה אחת לית לן בה מאחר שראוי למקריי' בבת אחת והא דקאמר מודה רבא בלא אבה יבמי ה"ה בלא חפצתי אלא שדרך הנשים שאינם ראוים לקרי' עד שילמדם אבל סתמא של אנשים ראוין לקרות וראוין לבילה הם והרש"בא הסכים לגירס' רש"י וכן הרא"ש כתב שגירסת הרי"ף אינה נכונה דמה ענין ר' זירא לכאן מ"מ יש לטעות בדבריה' ע"כ ודבר גדול דבר לומר אינ' נכונה על גירסא שהיתה קבלה בידו מן הגאונים ואומר אני אף דחיישינן לגירס' רש"י להחמיר שלא להפסי' כלל בלא אבה יבמי מ"מ עבדינן נמי לחומרא כגירס' רי"ף וסייעתו דבעינן להקרות שתהא ראויה ורגילה דאי לא כן מאי מועיל שמקר' הרב בלא הפסק בלשון הקודש מאחר שהיא אינ' רגילה ויכולה לקרות אלא מפי המקרא אין כאן הוכח' ואדרבה נראה כהפסק ותדע מדאמרינן רב כהנא הוי מצטער ואקרי לה לא אבה יבמי ואי די' בקריאת המקרא מאי צער' איכא יקרא לה בלא הפסק ודיו אלא ש"מ דבעינן שתהא ראוי לקרו' מ"מ אפשר נמי דבעינן קריאה בלא הפסק כגירסא שלנו ולחומרא כגירס' הרי"ף והגאוני' ולפי זה אם האיש החולץ ע"ה צריך להטריח ולהרגיל שיוכל לומר מעצמו לא חפצתי קודם שמקרין אותו והא דמשמע בגמר' דכל ג' תיבות לא אבה יבמי בעי בנשימה אחת מ"מ נראה לי דלאו דוקא אלא לא אבה לחוד וכן להדי' בס"ת ובסמ"ק ובא"ע רק שהראבי"ה כתב להדיא כל ג' תיבות מ"מ נראה דברי האחרונים עיקר מאחר דקרי לא אבה בנשימה אחת תו ליכא למטעי ביבמי דלא אבה לא תוכל לומר דקאי אמאן יבמי כמו שפי' רש"י אלא לחוד דאבה משמע רוצה לעשות מעשה לא אבה לא רוצה לעשות מעשה אבל להיותו קאי על מאן לא יתכן וק"ל והוא ידוע וכן כתב הרמב"ם להדיא וז"ל ותהא יכולה לקרות לא אבה בנשימה אחת ואח"כ תאמר יבמי שלא תהא משמע דבריה אבה יבמי ועוד נראה מן המסורת שכתב ג' דסמיכי במקיף לא אבה לא אבה ה' השחית ישראל לא אבה לי וכאשר נלמד מן המסורת דלא קרינן ולא אבה בויו כאשר אית' בס"ת וסמ"ג כן נשמע ג"כ דלא בעינן נשימה אחת בלי הפסק אלא הך שתי תיבות לא אבה דבכל הנך ג' סמיכי לא לאבה במקף וזהו ידוע וא"כ מכ"ש לא חפצתי דלא בעינן אלא הך ב' תיבות בנשימה אחת וכן כתב בסמ"ק דלא יפסיק בין לא לחפצתי אבל זהו תימא מדכתב לא יפסיק משמע דסבר כחומר' הרי"ף וסייעתו דאף בלא חפצתי בעינן להקרו' כאחת כמו לא אבה א"כ למה לא כתב דמקרי' אותן ומלמדן ומרגילם שיוכלו לומר מעצמם לא אבה ולא חפצתי. הילכך מלמדין לאשה שתוכל לקרו' מעצמה לא אבה וכן הוא לא חפצתי רק בעת שמקר' המנהיג לה ולו יסייע מעט במרוצה והיא אחריו שמושג לחוש שקוראה מעצמה וכן הוא ובדיעבד נראה אם הפסיקה הוי חליצה כשרה דלא גרע מלא קראה כלל וה"מ שאינה יודעת בטיב לשון הקודש אבל אם היא יודעת והפסיקה איכא למיחש דגרע מאלו לא קראה כלל והוי כאלו פסלה לחליצה:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה