ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · לג
דין דגט מעושה או חליצה מעושה אבל הוא כדין ואמר רוצה אני כשר ואם לא אמר רוצה אני פסול וגט מוטעה אפילו באותן שכופין להוציא פסול:
ת"ר חליצה מוטע' כשרה גט מוטע' פסול אפי' אם מאותם שכופין לגרש דהא תלה הגט בתנאי וכל היכא דלא מקיימ' תנאי בטל גיטא חליצה מעושה פי' ע"י כפייה פסולה גט מעושה כשר ופריך ה"ד אי דאמר רוצה אני אפילו חליצה נמי תהא כשרה ואי דלא אמר רוצה אני אפילו גט נמי פסול ה"ק חליצה מוטעת לעולם כשרה וגט מוטעת לעולם פסולה אבל חליצה מעושה וגט מעושה זימנין דכשר וזימנין דפסול ולא קשה הא דכשר דאומר רוצה אני בין בגט בין בחליצה והא דפסול דלא אמר רוצה אני דתני' כה"ג גבי קרבנות יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול אפילו בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמ' רוצה אני ומהא דמשוה התלמוד חליצה מעושה [לגט[ שמעינן מאן דמוסר מודע' על החליצ' פסל' לחליצה כמאן דמוס' מודע' על גיטא לפיכך יאמר הדיין להחולץ שיבטל המודעות כדרך שעושין בגט כן פסק הרמב"ם וכן כתב הסמ"ג והטור הוסיף מי שמסר מודעה על החליצה והוא מן אותן שכופין לחלוץ משמתינן ליה והיינו שמדמה חליצה ממש לגט כל כה"ג (וכן כתב הרא"ש בתשובה על אחד שנידוהו כדאמרינן דרב מנגיד על מאן דמוסר מודעא על הגט כו' עד ויפה עשו לו ב"ד בנידוי ובהכרזה בכל מה שיוכלו להחמיר עליו עכ"ל. ודין חליצה מעושה בדין כבר כתבתי בפרק החולץ סימן י"ו. וליתא להריטב"א שכתב אין כופין לעולם אלא היכא שהיא פסולה וראבי"ה כתב מי שנושא אשה והוא במקום שנתפשט חרם דר"ג מתירין לו החרם ואחר החליצה חוזרין ואוסרין עליו חר"ג וכתב הוא בעצמו שזו היא דעת רבו רא"ם ושאר רבותיו לא נהגו כן וכן נרא' דחליצ' מעושה לא מקרי מאחר שהוא בדין וחליצה פסולה לא מקרי כמו שכתבתי בפרק ד' אחין סימן ג' ויש נוהגין לומר לו אם אתה מבקש ליבם נתיר לך החרם דר"ג ויאמר הוא לא ונראה מנהג שטות הוא ועושין דברי חכמים חוכא ואטלולא מאחר שהכל יודעין שאין יכולין להתיר לו כדפי' בפרק החולץ סימן י"ז ועוד מחזיר גרושתו דפרק ד' אחין שחולצת שאסורה לייבם מדאורייתא איך יכולין לתקן בדברי' אלו אלא כל היכא שכופין לחלוץ בדין אין קרוי אונס רק שיאמר רוצה אני בלי שום אונס שבעולם וזה הוא טוב יותר מלהזכיר לו סיבת האונס ולבטלם בדברים בטלים: