ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · לא
דין חליצה פסולה של אינו הגון כופין אותו לחלוץ חליצה כשר' ובכל ענין שמזכירין לו ואומרים שיהא יכול לכונסה אח"כ הוי חליצה פסולה:
ההיא איתתא דאתית לקמיה דר' חייא בר אב' א"ל בתי עמודי כמו עמוד להתייב' א"ל אימ' ישיבתה זו עמידתה כלו' תאמר שישיבת האשה מלהתייבם לו זו היא עמידתה ותקנתה ובס"א גרסינן אמרה אמה כלומר האם שלה שבאה עמה לב"ד וגירסא ראשונ' עיקר בעיני ל"א עמודי עמוד על רגליך דחליצה בעינן מעומד לכתחילה כדלעיל בסי' י"ג א"ל אימא ישיבת' זו היא עמידת' לפי שהית' קיטעת או חול' ומסיק א"ל ידעת ביה כלו' מכרת אתה בו שום דבר גנאי אמרה ליה אין ממונא הוא דחזא וקבעי למכלי מנאי כלו' זה הדבר אני מרגיש בו שאין דעתו רק על הממון א"ל בתי וכי לא ניחא לך א"ל לא כך היא גירסת רש"י ופירושו אבל הרי"ף גריס ההיא איתתא דהוית עכור' וקבעי יבם למכלי לממונא כלומר אע"פ שהיתה עכור' לא השגיח בזה כי דעתו על הממון א"ל בתי לא ניחא לך כו' והיא היא. ומסיק א"ל חלוץ לה ובכך אתה כונס' לבתר דחלץ א"ל השתא מינך איפסלת' דס"ס חליצה פסולה הוי זיל חלוץ לה חליצה מעליותא מכאן ירא' שכופין אותו בשוטי' על כך היכא שחלץ חליצה פסולה שיחלוץ חליצה כשירה וכן כתב בנימוקי יוסף וז"ל הסכימו המפרשי' ז"ל שכל שנפסל' כופין אותו לחלוץ אפי' בשוטי' כו' וכן איתא להדיא בירושלמי הוה עובדא קומי דר' מונא עביד כר"ל כיון דשמע דר' יוחנן דפליג וכופה אותו לחלוץ חליצה תניינא וכן דעת הרשב"א והטור ואומר אני אף שכתב בס"ת כל שנפסל' כו' לאו כללא הוא אלא דוקא כה"ג שהוא אינו הגון ובעי למיכלי ממונא אבל בע"א לא וראיה מיבמה שנדרה הנאה בחיי בעלה שאם נתכוונה לכך אין כופין אותו אעפ"י שהיא פסולה לו כ"ש אם הטע' אותו ועובדא דהכא בע"כ באינו הגון ודעתו על הממון איירי מדהטע' אותו ר' חייא גופ' כאשר כתבתי לעיל סי' כ"ח ואיתא עובדא בירושלמי וז"ל אתא עובדא קמיה דר' חייא בר אבא וא"ל האשה הזאת אינ' רוצה להנשא לך דרך היבום אלא חלוץ לה ועקור זיקת' ממנה והיא נשאת לך דרך נשואין אחר שחלץ לה א"ל אי אתו משה ושמואל לא שרו לך וכתב הרשב"א שהמעשה הזה הלכה ואפי' ר' יוחנן יודה בזה כיון שהוא מתכוין לחלוץ ולהתירה באותה חליצה אעפ"י שטעה שיועיל לה מצד אחר כשיר' וכן כתב נימוקי יוסף על עובדא דהכא וז"ל ה"ה אם היו יכולין להטעותו בחליצה עצמה בענין שיתכוון להתירה באותו חליצה כדאיתא בירושלמי ואני אומר מאחר שהרי"ף לא הביא חידוש זה וכל הגאונים ש"מ דלא ס"ל הכי אלא האי עובדא אתי' כר"ל דהא פלוגתא דר"ל ור' יוחנן הוא דומה לזה לפי הירושלמי וז"ל איזה היא חליצה מוטעת א"ל ר"ל כל שאומרי' לו חלוץ לה ואח"כ היא נתרת לך ור' יוחנן פליג אלמא אפילו בחליצה ממש היכא שמזכיר לו שתהא נתרת לו אח"כ פליג ר' יוחנן וה"ה כה"ג ומה חילוק יש בין לשון עקור זיקתה ממנה או בין חלוץ לה [ואח"כ היא נתרת לך] מאחר שאינו אומר ובכך אתה כונס' וכן דעת הרמב"ם שכתב וז"ל חליצה מוטע' פסול' כגון שאומרי' לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה או שאומרי' לו חלוץ לה שזו מצוה היא ואינ' מפסדת עליך כלום ואם תרצה אח"כ ליבם תייבם או כיוצא בדברי' אלו פסולה עכ"ל ומדכתב כיוצא בדברי' אלו משמע שכלל הכל אפילו ממש כעובדא דירושלמי ועוד נ"ל מתלמודא דידן דלא הביא עובדא דא דהוית רבותא טפי והביא עובדא אחרת ש"מ דלא ס"ל. הלכך חליצה פסולה לאינו הגון כופין אותו לחלוץ חליצה כשרה ובכל ענין שמזכירין לו שיוכל אותה לישאנה אחר חליצה הוי חליצה פסולה: