ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שנים עשר · כט
דין המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו, למעלה וביארנו דבשעת קדושה צריך לישא עיניו למעלה ובשאר תפלה לא וראוי לגעור בו עוד וביארנו שבשעה שאומר קדוש צריך להתנשאות גופו ועיקבו ואין צריך ליקוד:
ר' חייא ור' שמעון בר ר' הוי יתבי פתח חד מנייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה כלפי ארץ ישראל ששם השכינה שנא' והי' עיני ולבי שם כל הימים וחד אמר צריך שיתן לבו למעלה שנא' נשא לבבינו אל כפים אדהכי אתי ר' ישמעאל בר' יוסי א"ל במאי עסקתו א"ל בתפלה א"ל כך אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי לקיים שני מקראות הללו ואני מצאתי שקוראי' תגר על מקצת חזנים שמביטי' לעולם כלפי מעלה וראוי לגעור בהם כמו מי שמשמיע קולו בתפלתו כאלו הקב"ה אינו שומע בנחת כך כאלו הקב"ה אינו משגיח בפנויי לבו של אדם זולת הבטה חושיית ואינו כן חלילה וחלילה ובמדרש אית' שמלאכי השרת מלעיגי' עליהם וקוראין אותו רישי דחזירי וכן בס"ח זולת בקדושה בשעה שמחזי' ש"ץ התפלה כשבא לקדושה והעם עוני' ג' קדושות באותו העת ישאו עיניהם למעלה וכן איתא בספ' היכלות וז"ל ברוכים אתם ל"ה שמים ויורדי מרכבה את' ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישי' ואומרים קק"ק ולימדו אותן שיהיו עיניהם נושאים למרום לבית התפלה ונושאים עצמ' למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם ע"כ וא"ל שזה ג"כ קאי על כיון הלב ועיני דקאמר לאו דוקא הבטה חושיית א"כ קשה וכי בתפלה אינה צריך כיון הלב ועיון גדול דקאמר דוקא בקדושה אלא בודאי מחמת רוב מעלת מחשבה הטהורה ומדריגה שמעלין ישראל בקדושתן הוזהר להן על כך ע"ד רוב חיבה כאלו נזוני' מהשכינה ורואין אותו. גם אני מתמיה מאין להם לאותן שרוקדי' וקופצי' למעלה בעת הקדושה ולפי דעתי מנהג בורי' הוא כי לא מצינו בספר היכלו' שום ריקוד אלא נשיאת הגוף דומיא דנשיאת עינים למעלה ומצאתי בשיבולי לקט שהביא נוסח אחר בשם ספר היכלות וז"ל שיהיו עיניהם נושאים כול' ויהיו מרימי' עקביהם עם גופם למעלה ע"כ גם זה אינו משמע שום ריקוד מדלא אמר רוקדי' או קופצים למעלה או נושאים רגליהם למה הזכיר עקביהם או למה כתב עם גופם אם רוקדים פשיטא שנתנשא הגוף אלא ה"ק שירימו עקביהם מעט עם התנשאו' הגוף: