ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שני · ה
דין שניו' האסורו' הם אם אמו ואם אביו ואש' אבי אביו ואש' אבי אמו ואש' אחי האב מן האם ואש' אחי אמו מן הא' וכל' בנו וכלת בתו והוסיפו שלישי' שבבנו ושבבת ושלישית שבבן אשתו ושבבת אשתו ורביעית שבחמיו ושבחמותו אם תחשוב גם אשתו בכלל ואם אבי אביו ואם אבי אמו ואשת חמיו ושם ביארנו דאיכא דנוהגין להתיר מאז ומקדם באשת חמיו ואין לאסור להם ואשת חתנו מותר' והורגין הגדולין זה עם זה וכן חורגה הגדילה בין האחים מותרים ומותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו:
ת"ר מה הן שניות אם אמו לפי שאמו כתו' והיא ערוה גזרו על אם אמו כדי שלא יפגע באמו ואם אביו שגזרו אם אביו משום אם אמו ואין זה כגזירה לגזירה כדמפ' בגמ' דחד שם אית להו אימא רבתא פי' אם זקינ' ואשת אבי אביו לפי שאשת אביו כתיב' וגזרו על אשת אבי אביו ואשת אבי אמו גזירה משום אשת אבי אביו דתרוייהו אבא רבא קרו להו ושם חדא הוא ואשת אחי האב מן האם דבתורה כתיב' אשת אחי אביך וילפינן בפ' הבא על יבמתו דוקא באחי אביו מן האב איירי וגזרו על אחי האב שהוא אחיו מן האם משום אחי האב שהוא מן האב ואשת אחי אמו שהוא אחיה מן האב אע"ג דבתורה לא כתיב אשת אחי אמו אפי' הוא מן האב ומן האם מ"מ גזרו על אחי האם שהוא מן האב אטו אחי אביו מן האם דהוי נמי שניה ואיכא צד אב אבל באחי האם מן האם מיבעי לקמן בגמ' כו' וכלת בנו שבתורה כתיב כלתו וגזרו על כלת בנו בעבורה וכלת בתו אסרו משום כלת בנו מותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו שהוא בן אשתו ואף שאסור בבת חורגו שהיא ערוה דאורייתא דכתיב את בת בנה ואת בת בתה וגו' מ"מ מותר באשתו וחורגו מותר באשתו ובתו שהיא אחות חורגתו ור' חייא מוסיף עליהן לקמן בסוגיא שלישי' שבבנו כגון בת בן בנו דהא בת בנו ערוה וכן בת בת בנו ושלישי שבבתו כגון בת בן בתו וכן בת בת בתו וכן באשתו בת בן בנה דהא בת בנה ערוה ובת בת בנה וכן בת בן בתה ובת בת בתה וכן רביעית שבחמיו ושבחמותו פי' אם תחשוב אשתו בכלל כגון אם אם חמותו דאם חמותו ערוה דאורייתא בכלל אשה ובתה ובת בנה וגזרו אף על אם אם חמות' שהיא רביעית לאשתו וכן אם אם חמיו וה"ה אם אבי חמות' או אם אבי חמיו דכולהו חדא שמא אית להו ועוד בירו' מוסיף והרי"ף הביאו תני בר קפר' מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו פי' שנייה רחוק' ויש לה הפסק כן כ' הרמב"ם והסמ"ג והטור ולא נ"ל כמו שאפרש לקמן בס"ד ובירו' עוד גרסי' אשת חמיו אסורה משום מראית העין ואם תורה היא לאסו' הרי דוד נשא ריצפה בת איה שהית' אשת שאול חמיו שנא' ואתנה לך נשי אדוניך בחיקיך וכן רגיל אני לפ' המאמר וא"ת שאסורה מן התורה כלו' מאחר שמצינו בתורה שאשת דודו קרא דודתך א"כ ה"א חמיו שהוא חותנו אשתו נמי תהא קרוי חותנתו ותהיה בכלל ארור שוכב עם חותנתו מ"ה קאמר הרי דוד נשא וכו' ורגילין להקשות הרי דוד לא נשא אשת שאול מעולם דתנן בפ' כ"ג ר"י אומר נושאי' אלמנות של מלך שנא' ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקיך וחכ"א אין נושאין אלמנותו ומ"ש ואתנה לך את נשי אדוניך פי' הנשי' הראויו' לו מבית שאול המלך ואילו הן מירב ומיכל ומסתמא אנו ק"ל כרבנן לגבי ר"י א"כ איך מביא ראיי' דאינה דאורייתא ונראה דשפיר מביא ראיה אפילו לרבנן דע"כ ל"פ רבנן עליה דר"י אלא איסור אלמנה של מלך הא משום איסור חמותה מודים לר"י דלא אסור ועוד מסיק בירו' וכן שני חורגים שגדלו בבית אחד אסורין להנשא משום מראית העין ר"ח אומר יסבון באתרא דלא ידעי להון פי' כל א' אסור באשת חבירו משום מראית העין שנראה כאשת אחי' וכך פי' הטור וכ"כ ר"ח וכן בהלכות גדולות וגם אוסר אשת חמיו ואשת חתנו וכ' התו' והרא"ש אף דבגמ' משמע דתרוייהו להיתר דאמרי' להדיא מותר אדם באשת חמיו וכן חורגו מותר בבתו דהיינו שני חורגו' מ"מ שמא אחר התלמוד אסרו הגאוני' ולפ"ד שסברת' ישרה שא"א שר"ח וה"ג לא חלקו על התלמוד א"ל שנאסר במניין וכ' התו' והרא"ש ומיהו בתלמוד' דידן משמ' דלא חשו למראי' העין דאמרי' במס' סוטה בסו' משוח מלחמ' חורגה הגדילה בין האחין אסורה לינשא לאחין ומסיק ולא היא קלא אית לה וצריך פי' לפי' כי אין שייך לומר כאן שלאחר התלמוד אסרו מאיזה טעם נאסר בשלמא אי לית להו שפיר איכא למימר דלאחר התלמוד אסרוה כי בימי התלמוד היו נזהרים בעריות כול' וידעו ביה לא גזרו אח"כ ראו דלא זהירי כ"כ ולא ידעי כ"כ גזרו אבל השתא שאף בימי התלמו' רצו לאסו' משום גזירה והתירו חכמי התלמוד משום שיש לה קול שחורגת היא ולא יטעו העולם לומר אחות' היא א"כ מזה הטעם לא נשתנה מידי לאסור אחר התלמוד ומ"מ פסקו לאסור באשת חמיו דלית לה קלא ואיכא למיחש למראית העין ומעשה היה בפרובינצ"ה בא' שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי' פי' שקידשה כבר ורצה לכונסה ור"ת הפסיד הסעודה וציוה לגרש' וכן פי' בנימוקי יוסף להדי' והרי"ף והרמב"ם לא אסרוה וכן הרמב"ן מן המתירין והריטב"א כתב מאחר שהירו' אוס' חורגי' ובימי התלמו' ג"כ רצו לאסו' מעיקר' ומחו ליה אמוחא וקשרו ליה ה"ה דפליגי נמי על אשת חמיו שאסרו בירו' ואדרבא באשת חמיו פשיטא דליכא למיחש מפני מראית העין ובחורגי' דשייך למיגזר טפי הוצרכו לומר דלא חיישינן כן עיקר וכן המנה' בכל ספרד עכ"ל נימוקי יוסף בשם הריטב"א ומ"מ על מעשה רב של ר"ת גם מה החולק הרא"ש וכ' הסברא להיפך שגבי אשת חמיו לית לה קלא ואיכא למיחש] מפני מראית העין מסתברא יותר מ"מ היכא דנהוג להית' מאז ומקדם ע"פ התלמוד והרי"ף והרמב"ם והרמב"ן אחריהם אין לאסור להן ואף אין לגמגם בהן גימגום כלל ונראה דאש' חתנו בודאי מותר דפשיטא דליכא למיחש מפני מראית העין ובודאי קלא אית להו וכולם ידעי ומרגישי' בין בתו לנכרית משא"כ באשת חמיו שנראית כחמותו ובירור למבין גם בירו' לא נאמ' והתו' והסמ"ג לא הזכירו כלל והרא"ש הזכיר בשם ה"ג אבל לא הכריע בדבריהם בזה רק שהטור כ' לאיסור ולא נהירא כלל כי אין כאן מראית העין ופשיטא דפשיטא שיותר נוטה להתיר מחורגין וכן נ"ל הלכה למעשה אפי' לכתחילה ותאב אני מתי יבא לידי ואתיר ואי יישר חילי אבטלנה. ודין חמותו לאחר מיתת אשתו שאינ' מן השניות ואינ' דאורייתא ממש להיות עליה עונש כרת או לאו אלא הוא בכלל ארור שוכב עם חותנתו עיין בפ' הנשרפי' סי' ח':