ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · לב
דין דאנדרוגינוס חשבינן כזכר לחומרא אבל לא חשבינן כזכר גמור שאם קידש אשה ובא אח"כ אחר וקידש לא אמרינן שקידושי שני יהיו בטלין ולעניין מילה אין מחללין עליו השב' ולעניין בכור מחמירין והוי בכור מספק:
סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכיל בתרומה ולא אמרינן מאחר דכת' גבי כהן ילידי ביתו הם יאכלו וגו' מי שמוליד מאכיל כו' ר' יוסי ור' שמעון אומר אגדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכיל' בתרומ' ר' יהודא אומר טומט' שהוא ספק איש או אשה ונקרע ונמצא זכר אינו חולץ מפני שהוא כסריס חמה שאינו מוליד אנדרוגינו' נושא אשה אבל לא נישא לאיש והוא דברי ר"י ור"ש ור"א אומר אנדרוגינוס חייבי' עליו במקום שחייבי' על הזכר אבל במקום נקבות אינו חייב אבל ר' יוסי ור"ש אומרים חייבים סקילה אף במקום נקבות ומכל מקום אף לר' אליעזר אינה נישא מאחר שחייבי' עליו סקילה במקום א' א"כ אינו ראוי לתפוס בו קידושין דכל אשה שרי ליה לבעלה בין בכדרכה בין שלא כדרכ' אבל לשאר מילי הוי לר' אליעזר ספק איש ספק אשה ומ"מ חייב סקילה ממקום אחר דרבי קרא ואיש כי ישכב את זכר משכבי אש' איזהו זכר שיש בו שני משכבו' הוי אומר זה אנדרוגינו' ואת זכר כתיב כלו' במקום שחייבי' על הזכר ור"י ור' שמעון אומרים את זכר קאי אזכר ממש ומשכבי אשה קאי אשתי משכבו' באנדרוגינוס ומסקינן בסוגיא אמר רב ליתא למתניתי' דקתני ר' יוסי נושא משמע שהוא זכר גמור מקמי בריית' דקתני אמר ר' יוסי אנדרוגינוס הוא בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמי' אם זכר אם נקבה וממאי דאמרינן לית' למתני' דילמא לית' לברייתא מקמי מתני' היינו מדשבק ר' יוסי לבר זוגי' פי' אם איתא דתנאי חולקי' בדברי ר"י ותנא דבריית' אומר הגירסא בע"א ממה שאמר תנא דמתניתי' א"כ היה לו להפק נמי דברי ר"ש והיה לו לשנות בברייתא ר"י ור"ש אומרים כו' אלא תנא דמתני' קושטא קאמר משמיה דר' יוסי ור"ש תנא דבריית' קאתי לאשמועינין שר' יוסי לבד חזר מדבריו הראשונים ואמר שהוא ספק אבל אין לומר שתנא דמתנית' סבר שר' יוסי חזר מדבריו לגבי ר' שמעון דמתני' שהרי המשנה נישני' תחילה ושמואל אומ' ליתא לברייתא מקמיה מתני' אמרי בי רב משמיה דרב הלכה כר' יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה ושמואל אומר בקושי ובקידוש באנדורגינוס הא דאמרן הרכבה הא דתנן אין נוטעין ואין מבריכין ערב שביעית סמוך לשביעית פחות מל' יו' לפני ראש השנה ואם נטע והברי' והרכיב יעקור ר' יהודא אומר כל הרכב' שאינ' קולטת כ"ג ימים שוב אינה קולטת ר"י ור"ש אומרים שתי שבתות וכשם שפליגי לענין שביעית כן חולקי' לענין שני ערלה לת"ק בעי ל' יום ולר' יודא ג' ימים ולר' יוסי ולר' שמעון ב' שבתות ואמר רבה בר אבוה לעניין ערל' בעי לת"ק ל' יו' לקליט' ול' יום אחרים שתהא נחש' שנה למניין הערלה קודם ר"ה ולר"י בעי שלשה ושלשי' ולר"י ולר"ש שתי שבתות ושלשים כן פי' ר"ת ולא כמו שפי' רש"י והרמב"ם דאשביעית קאי כי רש"י פי' משום הכי בעי ל' יום קודם שביעית משום תו' שביעית שהן ל' יום והקשה ר"ת כי בתו' שביעית לא מצינו איסור נטיעה ועו' הקש' דבפ"ק דר"ה מוקי מתני' א' הנוטע ואחד המבריך ואח' המרכיב עלתה לו שנה פי' לעניין ערלה ומותר לקיימא בשביעית ודייק התם דלא מתוקמא כר' אליעזר דאמר שלשים יום בשנה חשוב שנה דא"כ שלשים ושלשה בעי אלא כר' מאיר דיום אחד בשנה חשוב שנה ויום הל' עולה לכאן ולכאן ומאי פריך דילמא שפיר אתי כר"א ולא הזכיר התנא אלא הל' יום. שנחשבים שנה ולא הזכיר ל' דקליטה כמו שלא הזכיר הכא ל' יום דנחשבים שנה אבל מ"מ נ"ל עיקר כפירש"י והרמב"ם שאי אפשר שהיה מיירי בערלה ולא מפרש וקאי אמתני' דשביעית ומה שהקשה על רש"י דלא מצינו איסור נטיעה בתו' שביעית כר"א כמו שפי' הרמב"ם דבעי ל' יום קודם שמיטה כדי שתהא נחשבת לו שנה ששי' ולפי דבריו הברייתא דר"ה הוי כפשוטו עלתה לו שנה ומותר לקיימן פי' משום דעלתה לו שנה מותר לקיימן הא לאו הכי לא שרי לקיימא ומאי דפרי' דילמא לא הזכיר התו' ל' לקליט' כו' ל"ק מידי כי בשלמא האי תנא דשביעית לא הזכיר ל' יום של התו' משום דלא פליגי ביה תנאי דבזה השוו כולם דבעי עוד ל' יום לתשובת השנ' ולא קאמר אלא ימי הקליטה דפליגי ביה אבל תנ' דבריית' דחשיב ל' של שנה אמאי לא קחשיב נמי ימי קליטה דהא פליגי תנאי יותר בימי הקליטה לכך מוכרח לאוקמי כר"מ ודברי הקדמונים נכונים ושמואל פסק כר"י ור' שמעון דאמרי בפרק בנות כותי' לעניין אשה המקשה לילד כמה ימי קישוי אינו יותר מב' שבתות ולעניין קידש הא דתנן המסכך גפנו על תבואתו של חבירו הרי זה קידש וחייב באחריותו דברי ר"מ ר"י ור' שמעון אומרים אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומסקינן דרב הונ' שהוא אמרי בי רב דלעיל אמר משמיה דרב אין הלכה כר"י בקידוש פי' שאוסר תבואתו של חבירו אבל בהא דחייב לשלם משום דינא דגרמא פסקינן בהגוזל קמא כר"ת ואף ר"י מודה בזה וא"כ הלכ' כרב באיסורי וכן פסק הרמב"ם והרא"ש והא דאנדרוגינו' פי' ר"ח והרי"ף והרמב"ם הא דפסק בי רב הילכתא כר"י כר"י דברייתא קאמר כלומר שהוא ספק וכן יראה קצת לשון הגמרא אנדרוגינוס הא דאמרן משמע דאמרן בסוגיא לעיל דליתא מתני' מקמי ברייתא מדשבקי לבר זוגי' אבל רש"י פי' הלכה כר"י דמתני' קאמר דהוי ר"ש בהדי דכל הני דקחשיב הרכבה וקושי וקידוש כולהון ר"י בהדי ר"ש קא חשיב ועוד דאמרינן לקמן דרב הונא סבר חייב סקילה על האנדרוגינוס מב' מקומות א"כ חשיב ליה כזכר גמור וא"כ מסתמא כר"י דמתני' קאמר דכל אמרי בי רב הוא רב הונא ונימוקי יוסף רצה ליישב דאמרי בי רב דהכא הוא רב המנונא דהא מוכח שכן הו' מדפליגי הוא גופא ואמר חייב סקילה מב' מקומות ותימא הלא אמרינן להדיא בסוגיא אמרי בי רב מני רב הונא כו' ועוד דייק ר' יוסי מדקאמר אמרי ביה רב גופא אלא מ"ה קאמר משמיה דרב דלא תימא מאחר דאמרינן לעיל אמר רב ליתא למתני' מקמיה ברייתא א"כ ה"א הכא בודאי רב הונא אליבא דשאר אמוראי קאמר מ"ה איצטריך לפרושי משמיה דרב להודיע לנו שהוא חולק על אותן האומרים משמיה דרב ליתא למתני' כו' והוי כספק כמו שאמר רב נחמן פ' המפלת גבי טומטו' ואנדרוגינו' שרואיה לובן ואדום דלרב ספיקא הוי ומאחר דאמוראי פליגי אליבא דרב א"כ ממילא באות' שאמרינן הלכה כר"י דמתניתין דשמואל נמי סבר הכי וכתב הרא"ש ולפי האי פיסקא אנדרוגינוס זכר מעליא הוי וחייב סקיל' עליו משני מקומות וממילא אם הוא בהמה כשר להקריב במקום זכר ובמקום נקיבה פסול ובעופות כשר לעולם וק"ו שמקדישו בתמורה אם הוא קדש ממעי אמו וכן נעשה קדוש בתמורה מבהמה אחרת ולעניין קדושין הוי קידושין דאורייתא ואם קדש השני אחריו פטור בלא גט חוץ מחליצה ויבום כאשר אפרש בעז"ה סי' ל"ה אכן מאחר שהרא"ש כתב כל דברי רש"י ור"י וכ' שמסתבר דבריהם ואפ"ה לא החליט העניין כמותם שהרי בפר' על אלו מומין לעניין אנדרוגינוס שהוא בכור הביא דברי הרי"ף וכל דברי ר"י וכתב מאחר דאפליגי ביה רבוותא טוב להחמיר כדעת ר"י והוי בכור מספק פי' כי לדברי הרי"ף שתפס אנדרוגינוס לספק זכר ממילא לעניין בכור הוי חולין גמורין כדברי חכמים דאמרי שם שהוא נגזז ונעבד משום דס"ל בריה בפני עצמו הו' ולא הכריעו בו חכמים כו' אבל לדברי ר"י דהוה כזכר גמור הוי בכור ממש ע"כ נכון להחמיר כר"י לחומרא דשמא זכר ממש הוא והוי בכור מספק ואינו נאכל אלא במומו א"כ ה"ה נמי לענין קדושי' אין נכון להחליט הדין ולעשותו כזכר גמור כדי שיהיו הקדושין של שני בטילין אלא הוי ספק וכן לעניין מילה לחלל עליו את השבת אין מחללין עליו דלא הוי אלא ספק והטור כתב בטור א"ע סי' מ"ד לעניין קידושין וז"ל ור"י כתב שהוא זכר גמור וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל לא דק כי סבר מאחר שכתב פה שמסתבר דבריהם מסתמא שכן דעתו נוטה להחליט הדין ואינו כן כדפרישי' ומ"ה כתב הרא"ש פה ולפי האי פסקא ק"ל דזכר הוה וחייבין עליו סקילה מב' מקומות פי' לפי דבריהם ראוי לפסוק כן אבל לא הדין מוחלט ותמה אני שהטור גופו בי"ד סי' שט"ו לענין בכור כתב דעת הרא"ש שאינו אלא ספק בכור אלמא דמספק ליה ומ"ה הביא נמי הרא"ש במס' ר"ה הבריי' שאנדרוגינו' אינו מוצי' אלא מינו כדברי הרי"ף אלמ' דלא הכרי' לקול' כר"י להיו' זכר ממש ולהוצי' את האיש שאינו מינו בשבת בפ' ר"א דמיל' שכ' הרי"ף די"א הילכת' כר' יודא דמחללין עליו השבת וגאון אומר דלית הלכת' כוותי' ע"כ וכתב הרא"ש לשם ממש כדבריו ולא כתב ואני כתבתי בפ' החולץ שהוא כזכר גמור אלא ש"מ שלא החליט הדין להקל ומה שכתב הטור בהלכות מילה גבי אנדרוגינוס הרמב"ם כתב שאינו דוחה שבת ורב אלפסי כתב שדוחה וכן הוא לר"י שמחשיבו כזכר גמור ע"כ ג"כ לא דק שהרי"ף לא כת' אלא י"א דהילכתא כר' יודא כו' אבל הוא גופו תפס דברי הגאון כמו שהכריע כאן ולעניין חיוב סקילה מב' מקומו' או לעניין הקרבה כשהוא אנדרוגינוס כשיבא משיח ואליה יאיר עינינו בתורתו: