ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שמיני · כח
דין העושה איזה דבר נגד חבירו ומפייסו יבקש ממנו שיתפלל עליו והמוחל עצמו מצוה עליו לעשות כן: כז אמרינן בסוגיא בשעה שרצה דוד המלך לפייס את הגבעונים במה שעש' להם שאול אמר להם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה' משמע אעפ"י שנתפיי' הנלק' מ"מ אין הקב"ה מכפר כ"כ אלא שיתפלל המוחל עצמו עליו וע"כ ראוי מי שמדקדק בדבר ויראת ה' על פניו ועשה בין אדם לחבירו ומפייסו יבקש ממנו שיתפלל עליו והמוחל גופו מצוה רבה שיעש' לו רצונו וכן מצינו נמי באברהם ויתפלל אברהם על אבימלך:
דין דסריס חמה אי חלץ ליבמתו או שחלצו לאשתו אינה כלום וכן באיילונית וספק איילונית חולצת ולא מתייבמת וסריס שבעל יבמתו פסולה וכן איילונ' שבעלוה פסלוה וסריס אדם חולץ ליבמתו ובדיעבד אם בא עליה קנאה ומוציא' בגט וחולצי' או מייבמין לאשתו וביארנו דסרי' חמה להיות ודאי סריס צריך שיה' ממעי אמו ואם לא בדקוהו ממעי אמו ונולדו בו אח"כ סימני סריס הוי ספק סרי' וכרות שפכ' ופצוע דכא והזקן חולצי' ואם בעלו קנו ואסור לקיימן גבי פצוע דכא וכרות שפכה אבל בזקן מותר לקיימו:
מתניתין:
אמר ר' יהושע שמעתי שהסרי' חול' וחולצין לאשתו ושמעתי שאין חולץ וחולצין לאשתו ואיני יודע לפרש אמ' ר"ע אני אפר' סרי' אד' חולץ וחולצין לאשתו כשא' חייבי לאוין לפי שהי' לו שעת הכוש' אבל סרי' חמ' אעפ"י שכש' לבא בקה' אינו חולץ וחולצין לאשתו דכתיב לא ימחה שמו פרט לסריס חמה ששמו מחוי שהרי לא היה לו שעת הכושר ר"א אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה אבל סריס אדם אינו חולץ כו' שאין לו רפואה העיד בן בתירא על בן אנוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו כשאר חייבי לאוין שאסורי' לבעלן ומותרים ליבמיה' לקיים דברי ר"ע ומסיק מתני' לסתו' הלכה כר"ע הסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו איילונית לא חולצת ולא מתייבמ' (ודוק' איילונית ודאית אבל ספק איילונית חולצת ולא מתייבמת טו"ר) הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה חליצה שלא לצורך היא אבל בעל' פסלה לכהונה משום זונה דהוי אשת אח שלא במקו' מצוה וכן איילוני' שחולצין לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה הא דאמרינן שסריס אדם חולץ דוקא ולא מיבם היינו לכתחיל' אבל אם בא על אשת אחיו ויבם קנה וצריכא גט וחולצין לאשתו וה"ה מייבמי' ואיידי דקתני חולץ קתני וחולצין והכי תני בברייתא פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם או חולצין או מיבמי' ופי' רש"י לעיל בפ' ב' דמייתי נמי הך בריית' או מייבמים לאו לכתחילה קאמר אלא יבומי יבום שאם בעלו קנו כדמפרש והזקן דקתני היינו שפסק מלידה אע"ג דלא מחייבי לאוין הוא מ"מ קמ"ל אע"ג דלא בר אולודי הוא מ"מ ביאתו ביאה לקנות יבמתו ויוצאת בגט ע"כ ונחזר לברייתא כיצד מתו ולהן אחין ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיה' או שנתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו פי' וצריכה גט למאמרן ואם נתנו גט אסורין שוב ליבמן ואם בעלו קנו פי' לאו דוקא בדיעבד אלא אפי' לכתחילה קאמר ואיידי דסיפא קאמר כן פי' רש"י תוס' בפ' שני מתו אחיו ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן או נתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו ואסור לקיימן משום שנא' לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה ופי' רש"י דאזקן לא קאי ואסור לקיימן אבל לכתחילה צ"ל דאסור ליבם כדמשמע מפי' רש"י דפ' שני שהבאתי כאן וכ"ד הרמב"ם וכתבתי' בסוף פ"ק ומוכח מתוך הסוגיא אפי' נפצע היבם אחר שנפלה לפניו אעפ"כ אסור ליבם ודוקא סריס חמה שנולד כך אבל נעשה סריס בידי שמים אעפ"י שכשר לבא בקהל כסריס חמ' מ"מ אינו דומה לו אלא חולץ וחולצין שהרי היה לו שעת הכושר ואם בעל קנה ושרי לקיימה שדינו כמו זקן ומפרשין ה"ד סריס חמה כל שלא ראה שעה אחת בכשרות כל ימיו כלו' שנעשה סריס קודם שראה החמה וכן פי' הרמב"ם והוא מן הירושלמי ומנ' ידעינן כל המטיל מים ואינו עושה כיפה כלו' קלוח למרחוק כקשת והאידנא חולץ וחולצין אפי' סריס חמה דמנא ידעינן שהי' כך ממעי אמו דילמא היה עושה כיפה בתחילת לידתו פעם אחת ואינו אלא ספק וכן עיקר:
דין סמני חמה ואילונית להחזיקם בגדולי' אפי' לא הביאו ב' שערות אין עושין בהן מעשה עד בני עשרים שנה ולכן הולד שהוא ודאי בן ח' אפי' גמרו סימני' וחי ל' אין עושין בו מעשה עד שיהא בן עשרים שנה ואז נוחל ומנחיל וקוד' עשרי' מניחין ביד שליש ואם מת תוך זמן זה הוי ממון המוטל בספק וחולקין כו' ואם מת תוך ל' הוי בחזקת נפל ונוטלי' הכל יורשי האם וכן אם קדש קודם עשרים הוי ספק קידושין לאחר עשרים הוו למפרע קידושין וביארנו דלענין יבום וחליצה חולצת ואם מת תוך ל' אף מתייבמת ואם לא גמרו סימניו אפי' חי ל' מתייבמ' לענין מילה אפי' ודאי בר ח' אם גמרו שערו וצפרניו מלין ואף מטלטלין אותו לצורך המילה אבל אין מטלטלין אותו לצורך אחר ואם לא גמרו סימניו אין מלין אותו ולענין אבילו' אין מתאבלין עליו אפי' חי ל' אם לא שנגמרו סימניו מתאבלין עליו אחר ל' ואם הוא ודאי בר ז' סגי בגמרו סימניו לחוד או בשהה ל' לחוד' ופוטר אף מן החליצה ואם קים לן שכלו חדשיו אם לא שהה ל' וגם לא נגמרו סימניו פוטר מן החליצה אפי' פיהק ומת אבל יולדות מת חולצת ולא מתייבמת ואם צוח קודם לידה או פירכס אפי' חליצה לא בעי וסתם ולדות נגמרו שערו וציפרניו ולא שהה ל' לעניין יבום אם אשת ישראל חולצת ואשת כהן אינו חולצת וביארנו דאם פיהק ומת חולצ' ואם לא גמרו שערו וציפרניו אף אשת כהן חולצת שהה ל' יום פטור אפי' בלא גמרו סימניו ולעניין כתובה אפי' צריכה חליצה מספק נוטלת כתוב' ואין לה מזונו' וסתם ולדות מותר לטלטל וק"ו למול ולעניין נחל' אם נגמרו סימניו נוחל ומנחיל אפי' תוך ל' כגון אם אכלו ארי' אכל פיהק ומת או חל' ומת ממון המוטל בספ' הוא וחולקין כו' עוד ביארנו אשה שהלך בעלה ממנ' ושהה י"ב חדש וילדה הולד כשר אבל אם שהה יותר מי"ב הוי ספק ממזר ואסור בממזרת ודאית ובספק ממזר: