אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שמיני › ג

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שמיני · ג

ב

דין גדול המל את עצמו צריך פריעה ודין דבשבת לא יהיו שני מוהלים כלל וחיוב כרת איכא כשמל ולא פרע הוא בעצמו בשבת אבל אי שכח ציצין המעכבי' יכול לומר לחבירו שיגמור בשבת:

אמר רבה בר יצחק אמר רב לא נתנ' פריעת מילה לאברהם אבינו שנאמר בעת ההיא אמר ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב ומל את בני ישראל ומאי לשון שוב אלא אפריעה וכתבו התו' אע"ג דאברהם אבינו לא נצטווה מ"מ פרע מילתו כדאמרינן בב"ר דאפי' עירובי תבשילין קיים וא"ל דעד יהושע לא נתנה הא כתי' אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא הלכ' למשה מסיני וישראל אסמכי' אקרא. ויראה לי מזה שאפי' גדול שמל את עצמו צריך פריעה ולא כמו שכתב רא"ם הא דאמרינן מל ולא פרע כו' ה"מ בקטן אבל בגדול אין צריך לפרוע וראייה מקטיע בר שלום שמל ולא פרע והטעם כתב בב"ר באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר לפי שכב' נתעמך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך אות' בשר ולפרוע כו' עכ"ל ומהא שכותבין התו' נראה דע"כ לא ס"ל בהא כב"ר אלא כסתם משנה מל ולא פרע כו' ולא חילק בין קטן לגדול ועוד מדלא נקט מלו ולא פרעו אלא מל ולא פרע ש"מ דאגדול שמל עצמו נמי קאי א"נ דב"ר ה"ק שלא היה צריך לאברהם אלא צער החתך החתך היה לגביה עיקר ופריע' בקל נעשה משא"כ בישמעאל שעיקר הצער והטורח הוא בפריע' כמו שאנו רואי' עכשיו ומקטיעה בר שלום ליכא ראייה דמאן נימא לן דלא עביד פריע' ומה שלא הוזכר בתלמוד אין זה חידוש כמו שפי' דבקל הוא לעשות פריעה קטנה למי שנתמעך בתשמיש ועיק החידוש משמיע לך התלמוד דקטעיה לרישי' דערלתה בשיני' א"נ שלא היה לו עת הכושר לעשות פריעה מפני האומו' מ"מ אין חידוש שהוא מזומן לחיי העול' הבא מאח' שהוא קידש השם ומאי דה"ל למיעבד עביד אבל לעולם בין קטן בין גדול צריך לעשות פריעה דהלכה למשה מסיני הוא ולכאור' נראה מאחר שמצות פריעה לא נאמר להדיא בתורה אע"פ שמעכבת מ"מ עיקר מצות מילה הנאמר' בתורה היא חתך וא"כ מותרים להיות שני מוהלים בשבת אחד לחתוך וא' לפרוע ולא נימא האי דקחתך חילל שבת דהא לכ"ע פלגא מצוה קאעביד וכן מצאתי בקובץ א' ישן מדויק וז"ל ב' מוהלים מותרים להיות א' חותך וא' פורע בשבת דכל חד וחד עביד פלגא דמצוה תו' וכן בספר התרומה מתיר ב' מוהלים בשבת להיות א' מל וא' פורע עכ"ל אבל בתשו' מהרי"ב מצאתי וז"ל לעניין ב' מוהלי' בשבת א' למול וא' לעשות פריעה נ"ל דאין נכון כיון דתנן מל ולא פרע כאלו לא מל נמצא דקמא חילל שבת בלא גמר מצות מיהו כרת אינו חייב כדאמרי' בפ' ר"א דמילה גבי הא דתניא שאם לא הלקיט את ציצית המעכבות המילה בשבת חייב כרת ופריך מאן א"ר כהנא אומן המוהל שחילל השב' שהרי לא גמר מצותו ופריך רב לימא ליה אומן אני עבדי פלגי מצוה את עבדיתא פלגא דמצוה כו' פרש"י מאחר שהתחיל ברשות התחיל וחבורה דעבד ברשות עבד ואמאי חייב עכ"ל מיהו נמי אע"ג דחיוב ליכא איסורא מיהא איכא דאי שרי לכתחילה לא הוי טעי רב כהנא לומר דאומן חייב כרת לפי שלא גמר המצוה וכן דרשו הגדולים ממגענצי דשני מוהלים לא ימולו בשבת ומעשה בא' שמל ולא פרע והא' פרע והצריכו תשוב' עכ"ל מהרי"ב והנה מה שמצאתי בקובץ בשם תוס' שלא מצאתי בספרי' שלנו כל עיקר ומסתמא בעל הקובץ לא הוציא מלבו שקר ח"ו אלא בתו' שנץ מצא או באיזה לקוטי' מצא מה שמצא מ"מ נ"ל שגדולי מגענצא שהצריכו תשובה יפה הורו ולא כמ"ש מהרי"ב דליכא איסור' כי נ"ל חיוב כרת איכא ולא דמי להא דאמרי' בפ' ר"א דמילה אני פלגא דמצוה קעבדי דש"ה שהרי מל כדרכו רק שנשאר במילה דבר המעכב כה"ג אמרי' שפי' ברשות התחי' וחצי מצוה קעביד אבל מל ולא פרע דהוי כאילו לא מל לגמרי ואפי' חצי מצוה לא קעבי' אשתכח דעשה חבורה בשבת ותדע דתנן בסוף בפ' ר"א דמילה אלו הן ציצין המעכבין המילה בשר החופה רוב העטרה כו' מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל ומדנקט גבי ציצי' לשון עיכוב וגבי פריעה כאלו לא מל משמע דלא נקרא מילה כל עיקר בלא פריעה ומ"ה מיושב שפי' מה שהקשו בתו' תימא למאי צריך לאשמועי' מל ולא פרע כאלו לא מל כיון דכבר תנא דבשר החופ' את רוב העטר' מעכב את המילה וכי לא פרע עדיין רוב העטרה מכוסה ע"כ והשתא לפי מה שפירשתי שיש חילוק בין מעכב לאילו לא מל מ"ה תניא ומ"ש תו' תימ' ר"ל תימ' וצריך תלמו' קאמר והניחו לנו מקום להתגדר בו כי בודאי לאו בכדי שנה התנא ומ"ש מהרי"ב דהתם גבי אומ' חיו' כרת ליכא אבל איסורי איכא לא אדע לפרשו מה איסור שייך בדבר דאי לכתחילה קאמ' שאינו רוצה לחזור ולתקן ציצי' המעכבין פשיטא שעון גדול בידו שמפיר ברית המיל' שאינו רוצה למול כדינו ואי שכח מה יעשה אפי' איסור שבות לא עביד אף יכול לומ' לאחר תגמור המצוה כדמשמע לשון דתלמודא לימא ליה אנא עבדי פלגי' מצוה אתון עבדיתו פלגא מצוה משמע דאין כאן איסור כלל ומאי שפי' רש"י אמאי חייב לאו למידק מיניה הא אסורא איכא אלא דקמתמ' תלמודא אדברי רב כהנא דאמר חייב אמאי חייב האי יכול לומ' אנא עבידנ' פלגא דמצוה הילכך מי שמל אדעת' שיפרע חבירו וק"ו אדעתא דלא ליפרע כלל חייב איסור כרת לכן לא יהיו שני מוהלים בשבת או בי"ט אבל מי שמל ושכח ציצין המעכבין יכול לומר לחבירו שיגמור ואין איסור בדבר:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה