ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שלישי · יז
דין מי שנתחלפו בנשותיהן בשוגג מפרישין מבעליה' ואין מחזירין עד ג' חדשים ואם היו קטנות שאינם ראוי' לילד מחזירין אות' מיד וה"ה זקנות ועקרות ואיילונית מחזירין מיד ושם ביארנו אשת ישראל שנבעלה ברצון וסברה שהו' בעלה שרי' לבעלה ומפרישין ג' חדשים ואם היא קטנה או שאינה ראוי' לילד או שתדירה עם בעלה הראשון לשמש מותרת מיד והולד כשר ואם נבעלה ברצון וסברה שאין איסור בדבר אסורה לבעלה:
מתני' שני' שקדשו שתי נשי' ובשע' כניסתן לחופה הוחלפה הרי אלו חייבים משום א"א ואם היו אחים חייבים אף משום אשת אח ואם היו אחיו' חייבי' אף משו' אחו' אשה ואם היו ניד' חייבי' אף משו' ניד' דהיינו כל א' חייב ד' חטא' ומפ' בגמ' דס"ל כר"מ דסב' בבריי' בפ' אמרו לו דחיי' משו' איסו' מוסי' ואיסו' כולל ואיסו' בבת א' והכי הלכת' כאות' שמעת מפרש תלמוד' דאשכחן כל הך ד' איסור בבת אחת ופי' רש"י כו' שקטן שקידש קודם שהביא שתי שערו' אחר שהגדי' חלו אותו קידושי' וחלילה וא' תשגיח בו אפי' להחמיר כיון שאין מעשה קטן כלום לא לקדש ולא לעשות שליח עד שיגדל וכן כתבו עליו התו' דלא דק ומסיק במשנה אחר שנודע להם הדבר מפרישים אותן מבעלי' ואינם מחזירי' עד ג' חדשי' לידע אם הם מעוברות דאז הוו בנים ממזרים מ"מ הם מותרים לאחר ג' חדשי' דאנוסו' הן שהוחלפו בשוגג ואם היו קטנות שאינן ראויו' לילד מחזירי' אותה מיד והיינו טעמ' דהכא לא גזרינן קטנה אטו גדול' משום דחילוף לא שכיח וה"ה לזקנו' או לעקרו' ואיילוני' דבכולהו כל היכא שאינה ראויה לעיבור לא גזרינן וכתב הא"ז אשת ישראל שנבעלה ברצון לאיש אחר וסבר' שהוא בעלה הוי אונס ושרי' לבעלה ומפרישי' ג' חדשים מבעלה ואם היא קטנה או שאינה ראוי לילד או שהיא תדיר' תחיל' עם בעל' הראשון לשמ' דהשתא לא נוכל להבחין בהפרש מחזירין אות' מיד והולד כשר ותלינן בבעל להכשיר כי רוב הבעילות אחר הבעל ע"כ ויפה הורה ומ"מ נראה דווקא כה"ג חשוב אנוס אבל נבעלה ברצון וסברה שאין איסור בדבר נאסר' ומ"ש הרמב"ם זינת' בשגג' או באונס אין הכוונה אלא שזינ' בשוגג איסור אלא שסברה שהוא בעלה אבל שגגה וסבר' שאין עון בדבר פשיט' שנאסרה דס"ס זונה היא ואסור' ולפי זה צריכי' אנו לומר מה שכתב הרמב"ם בהלכות אשית וכ"כ הסמ"ג שהאש' שזינת' תחת בעל' בין בשוגג בין באונס מותרת כדמסקינן בפ' נערה והיא לא נתפס' כו' דמשמ' דמדמ' שוגגת לאוכ' י"ל דאיירי היכא ששגגה וסברה שלא היה לבעלה בה קידושין אפי' נבעלה ברצון הוי כאונס וכ"כ הרשב"א בתשו' על מיכל בת שאול אבל בהא שזינתה ולא ידעה שיש איסו' בדב' לא כת' הרשב"א מזה מידי אבל בתשובה מהר"י קולין בשורש ק"ס מצאתי כדברי וז"ל נראה דאין לזו דין שוגגת להתיר' לבעל' כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באשה ומזנה תחתיו דהא לא כתי' איש כי תשטה ומעלה מעל בה' דלשתמ' דוקא במתכוונה לאיסור אלא ומעלה בו מעל ועוד האריך בראיי' אבל הכא אינ' מספיקי' כלל אלא זו העיקר שכיוונתי בה דעתי וכן קטנה שזינתה אפי' ברצון לא נאסרה דפיתוי קטנה אונס כדאיתא בהאי פרק וכן הביא לפסק הלכה וכן דעת הרמב"ן והר"ן כאש' כתבתי בפ"ק דכתובו' סי' כ"ד ואם היו נשים כהנ' נשואת לישראל נפסלו מתרומה דבי נשא מבית אביה שהיא מתחללת בביאת איסור ואינ' חוזרת אחר מות בעלה לאכול בתרומה: