ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק שלישי · י
דין שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא מה שאמרו וכולן שמתו או נתגרשו צרותיהן מותרות:
מתני' ג' אחין ב' מהן נשואים אחיו' וא' נשוי נכרי' גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו חכמים בריש פירקן גבי ט"ו עריות וכולן שמתו או שנתגרשו צרותי' מותר' ודייק תלמוד' טעמ' דגירש ואח"כ מת נשוי נכרית הא מת נשוי נכרי' ונפלה הנכרי' לפניו ואח"כ גירש ונשאה ומת אסורה הנכרית לאח שלישי משום צרות אחו' אשה בזיקה ולא מהני בה גירושין אמר רב אשי זאת אומרת דיש זיקה אפי' בתרי אחי כגון הכא קודם שכינסה המגרש הית' זקוקה לשני אחין מהני בה זיקה זו לאסר' על השני ופי' רש"י דלא אסרינן מת ואח"כ גירש א"ל בכנס' המגרש אבל לא כנס' אפי' לא גירש מותרת לשני ולא נאסר' משום אחות אשה בזיקה דזקוק' מחמת בעל' הראשון ולא פקע אותה זיק' עד שכנסה אבל היכ' שכנס' ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה אע"ג דלא הית' צרת' אלא בזיק' והרא"ש כתב בסיגנון זה מלשון בעלי התו' וא"ת איך כנסה המגרש הא ה"ל צרות אחות אשה בזיקה וי"ל דלא שייך למקרי' צרת ערו' אלא כשהי' והערו' נופלי' בבת א' אבל לא כשמ' המגר' היתה היא צרת אשתו בזיק' ונופלת שתיהן בבת א' לפני אח השלישי פי' לפירש"י דומה כאלו נפלו שתיהן בבת א' דזיקה חשבינן ליה בנפיל' וגירושין דבתר לא מהני כמ"ש הרי"ף לקמן ומסיק הרא"ש ומ"ש בה"ג אם מת נשוי נכרי' ולא גיר' אסורה לתרווייהו לא שתאסור להו בחייהן אלא לכל א' כשימות אחיו תהא אסור' לו דהוי צרת אחות אשה בזיק' וכן כתב רב אלפס דלא אסור' הנכרי' אלא אחר שמת המגרש עכ"ל משמע להדיא דלא בעי שיכנוס אותה כמו שפי' רש"י אלא נאסרה מחמ' זיקה אחר שמת א' מן השנים דאי ס"ל שצריך נמי כניסה אבל לא כנסה אפי' מת שרי כפירש"י ק"ו דשרי בלא מת ולא חשבי' עלה אלא מכח זיקה הראשונה ופשיטא דפשיט' דשרי אלא ש"מ דס"ל אפי' בלא כנסה נמי אסורה מכח זיק' אחיו בתר' מ"ה צריכא ליתן טעם דמ"מ בלא מת המגרש שרי' כך מוכח להדיא למעיין בדברים וגם הרי"ף לא כתב אלא שצריך מיתה גבי המגרש ולא כ' צריך כניסה אף שכ' הרא"ש גופא לעיל מיני' דאיירי בכנוסה וז"ל אבל מת ואח"כ גירש וכנסה המגרש ומת אסורה כו' לאו שצריך כנוסה כדמוכח מדברי' אלא בא להשמיענו דאף בכנוסה אסורה ולא כיש מתירים ומהפכין הסברא כמו שנפרש אבל מדברי ה"ג אין ראייה כנגד רש"י דאף בלא כנוסה אסורה כמ"ש שאסור' לכל א' מחמת זיק' ובודאי בלא כנסה איירי שאני התם מאחר שלא גירשה דאז אפי' בשעת מיתה ה"ל זיקה מ"ה אסורה אפי' בלא כניסה אבל גירש דלא הוי זיק' אלא בעת נפילה ראשונה צריך כניסה לבסוף וכן מודה רש"י בזה שכתבתי דגבי מת ולא גירש אפי' לא כנסה אסורה ומ"ש ה"ג מת ולא גירש אסורה אין ראי' לומר דס"ל כפרש"י דבעי כניסה דאי לא תימא כן א"כ למה לא כתבו רבות' דאפי' מת וגירש אסורה אלא מ"ה כתבו בלא גירש לאשמועי' דאף בלא כנס כלל אסורה משא"כ בגירש כמו שפי' רש"י אין זה ראיה כי ה"ג לא ס"ל דמת ואח"כ גירש אסורה אלא פוסקי' כרב' דדוקא מת ולא גירש אסורה ואני ראיתי בה"ג שאף בדברי רב אשי אינ' גורסי' מת ואח"כ גירש אלא מת ולא גיר' כדברי רבא דלקמן וכ"פ הראב"ד כה"ג וכן הרשב"א ולא כר"א לפי גירסת דתלמוד' דילן דאף מת וגירש אסורה אלא מת ולא גירש דוקא ונחזור לסוגיא ומסיק ולר"נ דאמר אין זיק' ע"כ מת ואח"כ גירש שרי' זו היא דמתניתין למעוטי מאי ומתרץ למעוטי כנס ואח"כ גירש דאסיר' וס"ל כר' ירמיה דאמר לעיל בפרקין דהאי תנא ס"ל נשואין מפילין ליבום דחשבינן בשעת מיתה כאלו בשעת נשואין נפלו לפניו מ"ה היכא דהוי צרת ערוה שעה אחת בנשואין אפי' גירשה אח"כ אסורה ולכן ס"ל כתנא דר"פ דאמר אפילו נתגרשה אח"כ שריא דס"ל לא אמרי' למפרע נשואי' הראשונים מפילי' אלא מיתה מפלת וכל היכא דגירש קודם מיתה שריא ומסיק ולרבא דאמר בר"פ דהאי תנא נמי סבר מיתה מפלת ואפילו כנס ואח"כ גירש שריא זו היא למעוטי מאי למעוטי מת ולא גירש שאסורה אפילו לא כנס הנכרית כדפי' ופירש"י דא"א למעוטי לרבא מת ואח"כ גירש כר"א דאסר דהא אפי' כנס ואח"כ גירש שרי ק"ו מת ואח"כ גירש דשרי ולפ"ז רבא פליגי אר"א וזהו דע' הראב"ד והרשב"א אבל הרי"ף והרא"ש פסקו לעיל בפ"ק כרבא דאמ' מית' מפלת ובין גירש ולבסוף כנס או כנס ולבסוף גירש שרי' והכא ג"כ פסקו כר"א א"כ בע"כ צריכ' אנו לחלק בין מת ואח"כ גירש לכנס ולבסוף גירש כמו שחילק הרי"ף גופא וז"ל טעמא דגירש א' מבעלי אחיות את אשתו ואח"כ מת הנשוי נכרי' הו' שהנכרי' מותר אבל מת הנשוי נכרית ואח"כ גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דה"ל נכרית צרת אחות אשה בזיק' ואע"ג דגירש לה לאחות אשה לא משתרי ליה נכרי' דגזרי' משום זיק' דעלמא ואי קשיא לך צרת ערוה מן הנשואין דהא כיון דגירש לערוה או שמת' ואח"כ משתרי צרתה ולא גזרינן משום הך דלא נתגרשה, סתם כיון דערוה היא מיגמ' גמרי לה אינשי וקלא אית לה הכא זיקה דרבנן היא א"נ התם גבי ערוה כיון דגירשה מיקמי דנפלה לה קמייבם מהני בה גירושין דכי נפלה צר' גבי יבם בהתירה נפלה לה קמי' אבל הכא גבי נכרית כיון דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמי לא מהני בה גירוש' ולא מידי וה"ט טפי עדיף ומסתב' מההוא קמא עכ"ל וצריך פי' לפירושו מ"ש באיסור נפילה כו' אין כוונתו שאסורה מיד א"כ איך כנסו המגרש כמו שדקדקו התו' והרא"ש וא"ל דהו' ס"ל אה"נ שאסור אלא בדיעב' איירי דהא כ' הרא"ש שגם מדברי הרי"ף משמע דבלא מיתה אין כאן איסור אלא ה"ק למפרע אחר שמת נראית בשעת נפילה איסור זיקה כמו שצריכה לפ' אליבא דרש"י שפי' בכנוסה איירי אבל זה צריך עיון מי סובר הרי"ף מטעמא שכ' דלא מהני מידי בתר איסור זיקה ואפי' בכנס הנכרית אסורה ואינ' דומה לשאר כנס דשרינן בגרש אפי' אח"כ כמו שחילק הרי"ף בטעמיה או דילמא כל היכא דכנס פקע זיק' ודמיא כמו שהוה אשתו מעולם ומ"ה שרי אפי' בנ"ד כל היכ' דכנס אפי' גירש לבסוף ק"ו גירש מקודם וזהו דעת הטור שכ' להדיא בנדון דידן היכא שמת נשוי נכרית וכנסה בעל האחיות אפי' גירש את אשתו אחר שכנס זו שרי ולפי זה בודאי לא גרס למעוטי מת ולא גירש אלא מת וגירשו כרב אשי דר"א ג"כ מודה הכ' כל היכ' שכנס אפי' לבסוף גירש שרי' אבל מת ואח"כ גירש ולא כנס אסור' ותימ' גדול' שהטור חזר מדבריו ממ"ש להדיא דמת ואח"כ גירש אסור' אפי' בכנס וכ"כ הרא"ש להדי' ומסתמא גרס בספרי' כפי רצונו שחזר מדעת אביו ולפי דברי הרא"ש שכת' אף בכנס' אסור' ס"ל דאפי' כניסה לא מהני בתר אסור זיקה וא"כ לפי זה תימ' אמאי מסיק תלמוד' ולרב' פי' דאמר אפי' כנס ואח"כ גירש שרי למעוטי מאי דלמ' למעוטי כנס וגירש כנדון דידן דאסור דאינו דומה לשאר כנסה וגירש כדפי' וי"ל דתלמוד' ס"ל דרב' בע"כ סבר דהכ' שרי אף בכנס ואח"כ גירש ולא ס"ל האי חילוק שחלק הרי"ף היכ' דאסר' בנפיל' כו' דהא רב' לעיל בפ"ק אמר להדי' אהאי מתניתי' זו ואין צריך לומר זו קתני כנס ולבסוף גירש שרי ואין צ"ל גירש ולבסוף כנס משמע להדיא דלא מחלק בין איסור נפילה וסבר לעולם כנס שרי ומ"ה צריך אליב' למעוטי מת ולא גירש דאסור דאי מת ואח"כ גירש ק"ו דשרי אבל רב אשי גופ' ס"ל מת ואח"כ גירש אסור וק"ו כנס ולבסוף גירש ולא ס"ל כרב' ומ"מ פסקינן לעיל שפיר כרב' דמית' מפלת ושרי' אפי' בכנס ולבסוף גירש היינו במתני' דריש פירקן שאין שם איסור נפיל' בזיק' אבל במתני' דהכ' לא ס"ל כרב' אלא מת ואח"כ גירש אפי' בכנס' ק"ו בכנס ואח"כ גירש כנדון זה שאסור כי הוא לדעת הרא"ש בע"כ ונראה בעיני מה שכ' הרי"ף ב' תירוצי' וכתב שתירוצא בתר' שהוא עיקר ומסתבר' יותר משינויי' קמ' דמאי נפק' מינה בנייהו ועוד הרמב"ם תלמידו כתב בפ' ששי תירוץ הראשון של הרי"ף ולמה משנ' דברי רבו בכדי לכן נראה בהכרח שכך פירשו לפי טעם הראשון שכתב הרי"ף משום גזירה א"כ איירי בלא כנס אבל כנס וגירשו מותר דאין שם גזרה דלא אתא לאחלופי אטו לא גירש דצרת ערו' דאוריית' אבל לפי טעם השני שאיסור נפילה קגרם דלא מהני לה תו שרייות אזי אפי' כנס וגירש אסור' ומה שכתב בלשונו לא מהני בה גירושין ולא מידי כלו' אפי' כניסה והנה הרמב"ם שפסק בלא כניסה איירי ע"כ לא בחר תירץ הראשון של הרי"ף וכן דעת הטור והרא"ש בחר לו תירץ של הרי"ף ומ"ה כתב דאפי' בגירש כנס אסור' ק"ו בכנס וגירש כנדון זה שאסור וכן נראה בעיני להכריע כת כתירוץ האחרון דאפי' בכנס איירי מדקאמ' תלמוד' טעמ' דגירש ואח"כ מת כו' הא מת ואח"כ גירש אסור' ומסתמא איירי אפי' בכנס דומי' דמתני' דמיניה דייקינן האי דיוק ולזה נוטה הרמב"ן והרשב"א רק שהם נוטי' לדע' רש"י בדלא כנס שרי במת ואח"כ גירש וזה לא נרא' כלל בעיני כאש' מוכח מן הרי"ף והתוס' וגם תלמוד' סתמ' קאמר בכל עניין מת ואח"כ גירש אסור וכן עיקר ותיתי לי האי זכות' לעלמ' דאתי טפי דעת הרי"ף עם ב' תירוצי' וסוגי' ההלכ' אליבי' כי הוא עמוק מי ימצאנו א"ל מן השמים יסייע לו: