אור ברסלב
ים של שלמה על יבמות פרק שלישי › ב

ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא

פרק שלישי · ב

א

דין ג' אחיות יבמות שנפלו לפני ב' אחים בין בבת אחת בין בזה אחר זה א' חולץ לכולן ומיהו כששנים האחים בנמצא לפנינו יחלוץ האח השני שלא חלץ לרא שונ' ואם אין לפנינו אלא האח הראשון אין להחמיר אלא יחלוץ לכולן ואין חליצ' פסול צריך לחזור על כל האחין ודין דחלץ לאחיו' או לבעלת הגט או לבעלת מאמר לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות ודין נתן גט ומאמר בזו חולץ לאיזה שירצה ופוטרת חברתה:

אמר רבה בר"ה אמר רב ג' אחיות יבמות שנפלו לפני שני יבמי' זה חולץ לאחת וזה חולץ לשנייה והאמצעי' פי' השלישית צריכ' חליצה משניהם משו' דחליצ' פסולה הוא וכל חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין פי' רש"י מ"ה קרוי חליצה פסולה מאחר שאינה ראוי ליבום דאסור' משום אחות זקוקה דק"ל יש זיקה והתו' פי' בענין אחר ולקמן בסי' ג' אבאר ומפרש בגמ' רב לא אליב' דנפשיה אמר אלא למ"ד יש זיקא דאיהו גופ' סביר' ליה בפרק כיצד אין זיק' ופריך בגמר' א"ה דמשום יש זיק' חשבי' לחליצה פסולה כו' א"כ קמיית' נמי צריכה לחזור ומשני אי דנפלו בבת אחת ה"נ אלא שנפלו בזו אחר זו פי' אי באו לחלוץ כאחת ה"נ שכל אחת צריכ' לחזור כו' אלא שבאו לחלוץ זו אחר זו ובהכי איירי נפלו ראשונה חליץ לה ראובן שעדיין לא נאסרה משום זיק' אח"כ נפלה שניי' חלץ לה שמעון חליצה כשירה ומעולה ואין זו אחות זקוקה שכבר פקע זיקה בחליצת ראובן ואח"כ נפלה השלישי' דאסיר דכל אח' משום אחות חלוצה והוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין ושמואל אומר אחד חולץ לכולן ופריך שמעינן לשמואל דאמר חליצה מעלי' בעינן דאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות חלץ לצרות נפטרו אחיות כגון ב' יבמות אחיות נפלו לפניו מב' אחין לכל אחת יש לה צרה אם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצתה חליצה שאינה מעולה דאי אפשר ליבומה כל אחת משו' אחות זקוקה וכל חליצה פסולה אינה פוטר' לאות' שצריכה חליצה מעולה ממנה כגון הצרות אעפ"י שהצרות ג"כ איסורה ליבם מ"מ קלה איסירייהו ושל אחיות ק"ו היכ' דקיימו לפנינו חליצה כשירה וחליצה פסולה דלא שבקינן חליצה כשיר' ועבדינן חליצה פסולה וא"כ למה א' חולץ לכולן יחליץ שמעון לשניה כשירה ומשני כי קא' נמי שמואל א' חולץ לכולן אאמצעית קאי אאמצעו' דכולן קא' והא דקא' א' חולץ לכולן ה"ק כלו' ראובן חולץ לאחת ושמעון לאח' אזי ראובן או שמעון חולץ לאמצעי' דחליצ' פסולה שוה לשניהם היא ואינה צריכה לחזור על כל האחין נמצ' שא' חולץ לשתיהן שהם הרוב של כולן וא"א לעולם אחד חולץ לכל ג' קאמר וכי קאמר שמואל שצריכה חליצ' מעול' היינו למיפטר צרה אבל למיפטר נפשה לא בעינן גופ' אמר שמואל חלץ לאחיו' לא נפטרו צרות חלץ לצר' נפטרו אחיות חלץ לבעלת הגט לא נפטרה הצרות חלץ לצר' נפטר' בעלת הגט פי' בעל' הגט כגון ב' יבמו' שנפלו לפני יבם ונתן גט לאח' שוב אינ' ראויי' לו גם קלשה הזיקה ומ"ה חליצה שלה אינה פוטרת הצרה וכן חלץ לאחת שמשה בה מאמר לא פטרה צרתה שחליצה גרוע היא שהרי צריכה גט למאמרו אבל חלץ הצרה נפטרה בעלת המאמר פי' מן החליצה אבל צריכה גט למאמרו ופריך מ"ש לאחיות דלא נפטרו הצרות דהוי אחות אשה בזיקה חלץ לצרת נמי הוי צרת אחות אשה בזיקה ושקיל וטרי עד דמשני ה"ק התחיל באחיות לא יגמור בצרות כגון שחלץ ללאה לא יגמר בצרות פי' לחלוץ צרת רחל לפטור את רחל דחליצה גרוע היא דהא אסור בצרת רחל משום צרות אחות חלוצתו דתנן בהחולץ אסו' בצרות קרובת חליצתו וכ"ש שלא יגמור באחיות דהיינו ברחל שאסורה עליו משום אחות חלולה אלא יחליץ לכל אחת לרחל וצרת' אבל התחיל בצרה יגמור אף באחיות כגון שחלץ לצרות לאה יגמור ויחלוץ לרחל דתנן לקמן מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו כגון רחל שהיא קרובה צרת החלוצה וטעמ' מפרש התם בפירק' וכ"ש שיגמור בצרו' דעדי' טפי ר"א אמ' לעולם יש זיקא והא דפרכינן מ"ש צרה כו' היינו משום דלא אלים איסור זיק' למשוי צרת זיקה כשרה ולא גזרו חכמים אלא אזיקה גופ' למשוי כערוה ורב אלפס הבי' ג"כ הסוגי' ודילג תירוצ' קמ' דקאמר כי קאמר שמואל חולץ א' לכול' אאמצעית קאמר וכן השינויים דהתחיל ולא התחיל ולא הבי' אלא דברי רב אשי לחוד וכתב בסוף ופסקו רבוואות הלכת' כשמואל וכתב הרא"ש על תחילת דברי הרי"ף וז"ל ורב אלפס לא הבי' שינוייא קמ' מאי אחד חולץ לכולן אאמצעי' משום דחשיב לשנויי בתר' עיקר ופטרה נפשה בחליצה גרוע ואינה צריכה לחלוץ משניהם ונראה דשינוי קמ' עיקר כי הוא אליב' דרב אשי כמו שהקשה ר"י אההי' שינוי דאמ' חולץ לכולן אאמצעית דאכתי קשה דהא מסקינן לקמן מילת' דשמואל התחיל ולא התחיל קאמר וחליצת רחל לא פטרה כשהתחיל באחיות וכן חליצת צרה לא פטרה רחל אלמ' כשאי אפשר בשתיהן אלא חליצ' פסול בעינן שיחלצו שתיהן והוא הדין הכ' בעי' חליצה דתרווייהו דלהך שינוייא לא מפלגת בין מפטר' נפשה למיפטר צרתה. ותירץ דהאי סוגי' דמפרשינן לקמן התחיל ולא התחיל סבר' כאידך שינוי' דמשנינן הכ' דמפלגינן בין מיפטרה נפשה למיפטר צרתה והאי שינויי' א' חולץ לכולן אאמצעית סבר לה כרב אשי דקאמר חולץ לצרות נפטרו אחיות משום דלא אלימ' זיקה לשויה צרה כערוה הלכך חשיב' חליצת צרת רחל כשרה טפי מחליצת רחל משום הכי חלץ לרחל לא נפטרה צרה כיון דקיימ' חליצה דכשר טפי לא חליץ להאי חליצ' גריעה אבל הכ' חליצת כולם שוה לגריעות הילכך האי שינוייא עיקר ודווק' אמצעית חולצת מא' אבל שתים הראשונו' נפלו בבת אחת זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת. ואף שאין משיבי' הארי לאחר מותו גם הוא לא היה לו להשיב הארי לאחר מותו שדבריו דברי קבלה כי מעולם לא עלה על דעת תו' ששנויי קמ' עיקר כי מה איכפת לן ששינוי קמ' הוא אליב' דרב אשי הלא אף שינוי בתר' איירי נמי שפיר אליב' דרב אשי ומה בכך דשינויי דהתחיל ולא התחיל כו' קאמר אליב' דשינוי בתר' וכי מפני זה הפסיד כחו אדרבה מ"מ נאמר שהוא עיקר ששתי השינויי' אזיל אליב' שינויי של התחיל ולא התחיל כי' ואינך שנויי' של רב אשי ג"כ איירי שפיר אליב' ובפרט דאנו רגילין לפסוק פשיטיי בתר' בכל דוכת' והיא סברת הריף בשם הגאוני' כמו שכתב הרא"ש בפ"ק דב"ק ובכמ' דוכת' ובאות' מכיל' אף שהראב"ד כתב נמי כשנוייא קמ' אפשר דלא ס"ל האי כלל לפסוק כשינויי בתר' ונטה דעתו להחמיר אבל לפי מה שאנו רגילין לפסוק כלישנ' בתר' בכל דוכת' ג"כ בכאן שינויי בתר' הוא ואדרבה סתירת הרא"ש הוא סיוע לו דכל הסוגי' אזל אליב' ומ"מ מאח' שיצ' מפי הראב"ד והרא"ש להחמיר יש לחוש לכבוד' להחמיר לכתחילה היכ' דשניהם בנמצא לפני' אבל אם א' בנמצ' לפניה בב"ד והשני אינו בכאן אלא במקום אחר אין צריכה להחמיר אלא א' חולץ לכולן בפרט שהראב"ד גופ' כתב שאי עבר וחלץ מאי דעביד עביד ומה שכתב הריף דפסקו רבוותא הילכת' כשמואל כתב הראב"ד וז"ל להאי פיסק' כשמואל לא הוה צריכ' דהא ליכ' פלוגת' עליה אלא אפלוגת' דלעיל קאי דפליג רב בהדי' בחליצה פסולה דאמר רב חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים בהא פסקו כוותיה דשמואל כו' עכ"ל והרמב"ן כתב דלדברי הרי"ף הלכ' כרב באיסורי והוצרכו לפסוק במימר' בתריית' כשמואל במאי דאמ' חלץ לצרות נפטרו אחיות דלא תימ' כל חליצה פסולה צריכה לחזור ואו' שתיהן חליצות פסולו' נינהו קמל"ן דכי אמרינן חליצה פסולה מחזרת ה"מ כששתי החליצות שוות אז צריכה לחזור על כל האחין וכ"ש על כל הצרות שאין אחת פוטרת חבירתה אבל אם אחת מהן מעילה מחבירת' אעפ"י שהיא נמי פסולה כגון חליצת צרת במקום אחיות המעלה שבהן פוטרת צרתה והגרוע עינה פוטרת וזה דבר צריך ונכון הוא עכ"ל וכן פסק הר"מ הלוי דהלכה כרב והרא"ש הכריע מדברי התוס' שמפרשים לקמן בסוגי' דמהו ראשונה מותר בשנייה כו' דר' יוחנן סבר כשמוא' דחליצ' פסולה אינה צריכה לחזור על כל האחי' וכיון דר' יוחנן סבר כשמואל פשיט' דהילכת' כוותיה ואני אומר אף שהרמב"ם יפה כתב ואין טענה על דבריו מ"מ לל כיון דעת הריף שפסק כרב דאי דעת הרי"ף היה לפסוק כרב מאי הוה צריך שקילות' וטרית' אליב' דשמואל ומי אמר שמואל הכי כו' כי קאמר שמוא' למיפטר צרה כו' אי לאו דק"ל כוותיה ועוד נראה להכריע דכאן לא שייך לומר הלכת' כרב באיסורי מאחר שאינו חלק על שמואל אליב' דנפשיה אלא אליב' דמ"ד יש זיקה ולא ק"ל האי כללא דהלכת' כרב באיסורי אלא כשחולק אליב' דנפשי' וכן מצאתי אח"כ בדברי נ"י ושמחתי שכוונתי דעת הגדולים ומסקנת הרמב"ם בהאי סוגיא (כל זאת טעות סופר בי) וכל הנוסח' מדיוק' כך הן וצריכ' אחת מהן חליצה ולא כל אחת דהיינו ממש כמו שפסק שמואל מה שכתב אח"כ בחלצה חליצה פסולה כו' הוא עניין בפני עצמו וה"ק אם נחלצה אחת חליצה פסול' כגון אחר המאמר או הגט אינה פוטרת צרה כמו שאמר שמואל אלא צרתה צריכה חליצה ופוטרת אח"כ אפי' לכמה צרות ולא כמו שהוא הבין שכל אח' צריכ' חליצה רק שבזה כתב חידוש שחליצ' פסולה פוטרת היכ' שחלצו לה כל האחין לא ידענ' מאי קאמר דהא ע"כ כשאין כאן אלא אח אחד אינו פוטר' צרתה מה הועיל בריבו האחין לענין מפטר צרתה גם רב דס"ל צריכה לחזור לא עלה זאת על דעתו בפ' ר"ג אאריך יותר לפרשו ממה לקח לו סבר' זאת אבל מה חידוש הוא י"ל שחליצה פסולה אינה צריך לחזור על כל האחין וזהו מוכח מהרמב"ם שהרי כתוב הותרה לינש' לזר אותה שנחלצה ואעפ"י שלא חלצה מכל האחין ש"מ דסובר כשמואל ומה שמצריך הרמב"ם אח"כ חליצה מכל האחין היינו למיפטר צרת כדמוכח מדבריו להדיא ומחידושו לא ילפינן ומה שכתב הטור דמוכח דפסק כשמואל ולא כרב לא ידעתי איך ידע זה אם לא בנבואה דהא בודאי רב מודה למה שאמר שמואל ומ"ש דס"ל כשינויי' בתר' דלמיפטר נפשה כו' לא ידעתי איך בא עניין זו לכאן דלא שייך האי חילוק' דלמיפטר נפשה בחליצה גרועה כו' אלא שיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה חליצ' מעיל' כדלעיל גבי ב' יבמו' וג' יבמו' והו' לא דיבור בזה העניין לא רמז ולא רמיזה כי אחר שנתן לה גט או עשה בה מאמר כל האחין שווין לה לגבי לעולם וחליצ' פסול' הי' גם הרמב"ם לא חיל' מידי בזה שחל' לה אלא כל עי דחל' לה שוה רק שהחיליא' באות' האש' כדפי' ומסקי' בסוגי' איבעי' לן בעלת גט ובעלת מאמר איזה מהן קודמת בעלת גט עדיפ' משום דאתחיל בגירושין ולכך יגמור בה בחליצה או דילמ' בעלת מאמר עדיפא משום דקרובה לביאה ואלים זיקה מ"ה עדיפ' לחליצה אמר רב אשי ת"ש ומודה ר"ג (בפ' ר"ג) שיש גט אחר מאמר כגון גבי ב' יבמות כדמפרש התם ומאמר אחר גט ואי גט עדיף לא להני מאמר אבתר' בצרתה ואי מאמר עדיף לא להני גט בצרתה אלא ש"מ כי הדדי נינהו פי' רש"י ותפשוט בעיין שאחת פוטרת חבירתה אם יש בעלת גט ובעלת מאמר לפניו שיחלוץ לאיזה שירצה ששתיהן גרוע' והקשה ריב"ם דע"כ בעיי' אליב' דמ"ד יש זיק' קאמר דאי למ"ד אין זיקה אפי' חלץ לבעל' הגט נפטר' הצרה כדאי' בפ' ר"ג ולמ"ד יש זיק' אמרי' לעיל התחיל ולא התחיל כו' משמ' היכי דשתיהן גרועו' שתיהן צריכות חליצה אפי' חליצת צרה דלא גריעה כ"כ בשל רחל ק"ו כשהן כי הדדי ומ"ה מפרש כי הדדי נינהו ושתיהן צריכ' חליצה והאריך כו' ולא נ"ל כלל כדבריו כי לדבריו הבעיי' דבעי תלמוד' פי' נמי בע"כ כמו שאנו מפרשים איזה מהן קודמת למפטר חבירתא וא"כ פשיט' ליה דשום אחת אינה קודמת ופוטרת ואין זה דרך התלמוד לומר מסתמ' ר"ש א"ל שפושט על צד אחד והיינו כמו שאנו מפרשים שפושט שכל אחת פוטר' ושתיהן קודמין למיפט' ככל א' חבירת' גם לא מסתבר' כלל מה שהקש' מסוגי' דהתחיל ולא התחיל כו' לא ק"ל כותיה אלא כשנויי' דרב אשי דלעיל דלא ס"ל התחיל כו' כו' בפרט הכ' שהפשטן גופ' הוא רב אשי וכן דעת כל הגאוני' אליב' דשמואל וכן פי' התו' להדי' והרא"ש ומה שכותבין התו' והרא"ש אחריהם וז"ל הך בעיי' דאיזה מהן קודמת אליב' דשמואל וכלישנ' קמא דאמ' חלץ א' לכולן דקאמ' אאמצעית וכרב אשי דאמר לא אלים זיקה לשויה צרה כערוה אבל ללישנ' דהתחיל ולא התחיל לא קאי כו' משמע מלשונ' שרב אשי דוק' סובר כהך שינויי' ולא כשנוי' בתר' כי קאמר שמואל למפטר צרה כו' אבל לית' דהא עינינו רואו' להדי' שהך שינוייא קאי נמי שפיר אליב' דרב אשי אלא ה"ק סבר בהך שינויי' אחד חולץ לכולן אאמעית כלו' שאות' לשון לא ס"ל הך תירוצי' דהתחיל ולא התחיל לאפוקי התירוץ האחרון יכול לסבור נמי כשנויי' דהתחיל ולא התחיל כדפירש' לעיל אבל גוף התירוץ האחרון דמחלקינן בין למפטר נפשה לצרת' גם רב אשי ס"ל וכ"ע ס"ל ומ"ה לא אמרו התו' אבל להך תירוצ' כי קאמ' שמוא' למיפטר צרה כו' לא קאי הך בעיי' אלא שאמרו דאליב' התחיל ולא התחיל לא קאי ודבר ברור למבין אף שהלשון קצת דחוק:

תוכן העניינים

ים של שלמה על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה