ים של שלמה על יבמות· רבי שלמה לוריא
פרק של שלשה עשר · יט
דין הקטנה שלא מיאנה והגדילה ונבעלה לראשון או שיש עידי יחוד ונשאת אינה צריכה גט משני ומותרת לחזור לראשון ואם לא נבעלה צריכה גט משניהם ואם ירצו מגרש ראשון ונושא שני אבל איפכא לא ומ"מ אי הוי איפכא אין הולד ממזר והיכא דבא עליה השני קודם שגירש ראשון או אפילו רק נכנסה לחופה אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם אבל אין הולד ממזר ואם בא עליה ראשון קודם גירושי שני הולד ממזר:
איתמר קטנה שלא מיאנ' והגדילה ועמד' ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכ' גט משני ואוקמינא לפלוגתייהו בבעל משהגדילה וטעמא דשמואל משום דסבירא ליה כל הבועל על דעת קדושין הראשונים הוא בועל והלכתא כרב באיסורי אבל לא בעל דברי הכל. צריכה גט משני וצריכה נמי גט מראשון מדרבנן שהרי אחר שגדלה שוב לא תוכל למאן ואינה יוצאה בלא גט ולהחזירה כאן אי אפשר שמא יאמרו מחזיר גרושתו משנתארסה אבל מגרש ראשון ונושא שני וכתב הרי"ף אם בא עליה שני קודם שגירש הראשון אסורה לתרווייהו וצריכה גט מתרווייהו דהוה לה כאשה שהלך בעלה למדינת הים כו' שהיא אסורה על זה ועל זה וצריכה גט משניהם אבל ממזר לית לן בה דנשואין מדרבנן ולא נשואי תורה וצריך פירוש לפירושו דלא דמי לאשה שהלך בעלה כו' למדינת הים ונשאת דשייך בה נשואין גמורין אם היה אמת הדבר וא"כ גזרו לשם רבנן ועשאו כנשואין גמורין להיות הולד ממזר מדבריהם שהרי נשאת על פי ב"ד ובאותו העת היו נחשבים לנשואין מה שאין כן בנשואי קטנה היכא שלא בעלה אחר שגדלה דלית בה נשואין (אלא) מדאורייתא וכאן חזר הרי"ף ממה שכתב לעיל מיניה דהא מלתא ספיקא היא היכא דגדלה אפילו לא בעלה אחרי כן דאיכא למימר שהקדושין הראשונים גדלה בהדה וכאן הוציא הדבר מספיקות דאם לא כן הוי בכאן ספק ממזר וכן מוכח נמי מדבריו שכת' דלא חיישינן ואי הוי ספיקא בדבר הו"ל למיחש שמא נשרו בגדולה אפילו לא בעל מאחר דאיכא ספיקא דאוריית' והעיקר כמו שכתב כאן דלא שייך ביה ממזרות כי אין בו ספיקא כלל אלא נשואין מדרבנן וכן אפי' גדלה בהדיה כל זמן שלא בעלה אבל כל שאר דרכים יש בה כמו גבי אשה שהלך בעלה כו' והראב"ד כתב כדאי הוא הרב לסמוך על דבריו אף אם יאמר על המותר אסור ובכאן אין איסור מחוור דלא דמי לאשה שהלך כו' שאם גזרו במקום שיש שם איסור ערוה נגזור במקום שאין בו איסור ערוה ולא איסור לאו דבר תורה] כלל הלכך אם יש מי שמורה בה להיתר נשמע לו ואף הרא"ש הסכים עמו וכתב שאין ראיה מכל הני גיטין של דבריהם כגון כתב לשם מלכות שאינה הוגנת כו' והיה במזרח וכת' במערב ושינה שמו וכדומה להם דלר' מאיר הוי ולד ממזר ולחכמים כל י"ג דרכים בה חוץ מולד ממזר אין ענין לכאן כלום דהתם טבעו חכמים מטבע בגיטין וקנסו כל המשנה מטבע שלהם אבל בנדון זה שאין תקנה לחכמים בדבר זה אין לנו לחדש קנס זה מדעתינו אם לא שנמצא שקנסו כיוצא בזו ע"כ ותמה אני על הרמב"ן שרצה לדמות נדון זה לפסולי גיטין של דבריהם כו' הלא בע"כ אין הנדון דומה שהרי לשם אף הולד ממזר מזה ומזה דהלכה כר' מאיר בגזירותיו והכא הרי"ף גופ' כתב דאינו ממזר אלמא דצריכין לומר דשאני התם דגזרו חכמים כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים וכו' כמו שכתב הרא"ש ומכל מקום נראה מאחר שהראב"ד גופא אינו חולק על דבריו אלא שכתב שאם יש מי שהורה להתיר כו' ועד הנה לא ראינו מי שמורה להתירה ואף הרא"ש לא החליט להתיר אלא שהביא דברי הראב"ד ודחה ראייתו של הרמב"ן שבא לחזק דברי הרי"ף מהני פסולי גיטין של דבריהם ואולי היתה קבלת הרי"ף מדברי הגאונים כי רוב דבריו קבלה ובפרט מאחר שהרמב"ם והרמב"ן הסכימו עמו אין להקל כלל אפילו לא בא עליה השני אלא שנכנסה עמו לחופה אסורה לשניהם כמו גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים כדפי' בריש האשה שהלך וכן כתב הריטב"א. ואם בא עליה הראשון קודם שגירשה השני הוי ממזר מדאורייתא ואם בא עליה אחר שגירשה השני. אף שאסור' עליו משום דדמיא למחזיר גרושתו מכל מקום אין הולד ממזר כאשר פירשתי בדומה לזה בפרק האשה שהלך סימן ו' כתב הריב"ש על הא דקטנ' שלא מיאנה והגדילה ונשאת לאחר אמר רב אינה צריכה גט משני דכיון שהגדילה עם הראשון מסתמא בעל לשם קדושין ואמר בשם הרא"ה דאפילו עידי יחוד אינה צריכה כיון שאשתו היא ועומדת תחתיו כולי עלמא ידעי שנתייחד עמה ובא עליה זהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריכה עידי יחוד עכ"ל: